והגיוני שאצל כל אחת יעלה חשש דווקא בנקודה שמשמעותית אצלה.

ובכל זאת- אני יכולה להרגיע אותך שגם אם לא תתאהבי בתינוק ברגע שהוא נולד (וזה קורה להרבה נשים), מהר מאוד את תתאהבי בו, ותהיי בטוחה שהוא התינוק הכי יפה ומתוק שאי פעם נולד על פני כדור הארץ, ואיך זה שכל השכנות לא רואות את זה...

ואם במקרה, כשהוא יגדל, יהיה משהו במראה שלו שיפריע לך- הרי שעד אז הקשר ביניכם כבר יהיה כ"כ חזק שאת תמצאי דרך טובה להתמודד עם זה. (גם לי לפעמים קצת קשה עם מראה של אחת מהגברות שלי. אבל היא כזאת מתוקה ומדליקה, שמתגברים..)

ועוד דבר- חרדות הריון כאלה, הדבר הכי טוב לעשות איתן זה פשוט להתפלל עליהן, גם אם הן מרגישות לך מטופשות. פשוט להתפלל שהתינוק יהיה יפה בעינייך. מה רע?

התביישתי לספר את זה...

בסוף התאהבתי בו ברגע שנולד.

עד היום חמותי צוחקת עלי שהוא היה כזה מכוערון ואני הייתי בטוחה שיש לי את יפיוף העולם.

הבן שלי יודע לספר שהוא היה הילד הכי יפה בתינוקיה

תודה רבה יקרות!

לא ידעתי שזה מוכר.. 

אני בטוחה שאני אתחבר לתינוק בהמשך בעזרת ה' אבל החשש שלי שלא אתחבר אליו על ההתחלה, מיד אחרי הלידה..

וכזה יניחו אותו עלי אחרי הלידה ואני אגעל ממנו.. בעלי הזדעזע שאמרתי לו שאני אולי אגעל, אמרתי לו שזה מוכר אבל קשה לו לקבל את זה...

טוב, ה' יעזור

התינוק בד"כ מכוער... (הוא הרי יוצא לא כ"כ נקי...)

לא יכולה להבטיח לך שלא "תיגעלי", אבל נראה לי שהאושר של אחרי הלידה יחפה על הכול

רק  להסתכל על הצפורניים הפיציות והאף והכל- זה פלא הבריאה לגמרי. נראה לי שמרוב שמחה והתפעלות לא ממש חושבים על איך הוא נראה.

זה לא עניין של יפה או לא.

הבת שלי נראתה זוועה, אחרי ואקום.

פרצוף לא סימטרי, אדום מעל עין אחת, ופינה ענקית בולטת בגודל של שליש מהראש שלה בגלל הוואקום.

ואני מאד ביקורתית בקטע האסתטי..

והרגשתי כאלה רחמים עליה, איך היא נראית, מה עבר עליה.

אז אהבתי אותה נורא למרות שנראתה לי מכוערת בהחלט.

ב"ה עכשיו בובה שמנה וחייכנית

היא כל כך נלחצה מהמראה של התינוקת שהיא לא רצתה לגעת בה. לקחו אותה ישר לתינוקיה. לקח לאמא כמה שבועות והיא התאהבה...

אז כאילו... מה כבר יכול לצאת....

הצחקת אותי : ''עוברה''

שטויות.

אצלי לחלק מהילדים יש את החיוך של חמותי. אני אפילו לא שמתי לב, אמא שלי היא שהעירה את תשומת ליבי.

רוב הילדים דומים גם וגם וגם למספר בני משפחה בו זמנית - מהצד שלך, מהצד שלו וגם לאיזה דודה עלומה מהדור הקודם.

מה שיותר מעניין זה שהילדים שלי דומים לה בחלק מתכונות האופי שהפוכות לגמרי מתכונות האופי שלי.

זה דווקא נותן לי הרבה: מצד אחד, זה עוזר לי להבין אותה ולמה היא מתכוונת כי אני חווה מקרוב את הילדים שבנויים כמוה,

מצד שני, יש לי אפשרות להשפיע על הצדדים שפחות מוצאים חן בעיני על ידי מה שהם מקבלים ממני שמהווה ממש קונטרה לפעמים. הילדים הופכים מודעים ליתרונות ולחסרונות וכולנו יחד זוכים לעבוד על המידות שלנו.

ויש תכונות שלה שאני נהנית שהילדים קיבלו דוקא ממנה. 

הבת שלי דומה לי... והחיוך שלה - של חמותי!!!

ממש ויגור זאב עם כבש

אין פה אף אחת שאוהבת את חמותה?

יכולה להיות חמות מדהימה ומקסימה - אבל לא יפה יותר מדי.

ודרך אגב - אני דומה בול לסבתא שלי מצד האבא.

אני הולכת ברחוב ופוגשות אותי חברות ילדות שלה ובלי לדעת מי אני הן עוצרות אותי כדי לשאול אותי - נכון שאת נכדה של...? את קופי שלה.

אבל סבתא שלי היא אישה יפה גם בגילה. אז אני מקבלת את זה כמחמאה לחלוטין.

יש אחד שעד היום (בן 6) הוא יפיוף..

ואז הגיע אחד, שמרגע הלידה, ועד היום - הוא לא יפה בעיני.

כל זמן שהיו יפים -

הרגשתי שהקב"ה יודע שאני צריכה את זה כדי להתחבר אליהם ולאהוב אותם כמו שאני רוצה.

שאני לא מספיק חזקה כדי לקבל אותם ולתת להם את כל צרכיהם, גם אילו לא יהיו יפהפיים.

החן החיצוני שלהם באמת עזר לי.

כשהקטן הגיע-

קודם כל אהבתי אותו כמו כל אחיו.

אני מידי פעם מתבאסת מהמראה שלו,

(למרות שבשכל אני יודעת שזה שטויות, וגם ראיתי על ילדי הקודמים שמשתנים, וזה גם לא ממש אומר מה יהיה, אם כי משום מה לא נראה לי שיהיה יפה יותר. אצלם נהיו יפים פחות עם הגיל)

אבל החיבור שלי אליו אפילו יותר מיוחד.

וייתכן מאוד שזה דווקא בגלל מראהו,

גרם לי ליצור יותר קשר פנימי של חיבור.

רק אתמול נדנדתי אותו בגן השעשועים,

ומשהי לידי התמוגגה מהמתיקות שלו.

כי הוא מלא חוש הומור, מלא אושר וחיוך, ופרצופים מצחיקים מידי פעם כשמתאים ההקשר (כמו שאמא שלו עושה לו....)

מכל הנכדים דווקא הוא הנכד האהוב על סבא שלו.

(הוא גם יורד על המראה שלו, אבל משוגע עליו ממש...)

אחריו אני כבר לא חוששת מהמראה.

זה נחמד שהילד יפה,

שיש לו חן שמראש נעים לסובבים אותו,

אבל חוויתי בעצמי שזה באמת לא תנאי בשביל לאהוב אותו,

לא בשבילי ולא בשביל אחרים.

גם אם תינוק דומה למישהו מהמשפחה- זה לא אומר, לרוב, שהוא נראה בדיוק כמוהו.

את גם תראי איך מנתחים את הפרצוף של התינוק: המצח של הסבא מצד אחד, העיניים של הסבתא מהצד השני, אבל הגבות בכלל כמו של הדודה.

האף כמו של האבא, עצמות הלחיים של האמא, והפה- בכלל לא ברור מאיפה הגיע. והאזניים- מזל שהם לא כמו של הסבא רבא.

בקיצור- אין הרבה סיכוי שתינוקת בת יומה תיראה כמו אישה מבוגרת לחלוטין. וחוצמזה שתינוקות מאוד משתנים. אצלנו על הגדולה תמיד אמרו שהיא נראית כמו בעלי והשניה כמוני ואחרי שנתיים שלוש פתאום אומרים הפוך. אבל מה שבטוח זה שלגדולה יש בהונות כמו של בעלי ולשניה אין...

שמי שאין לו שום תכונה או כשרון מולד דווקא אותו אוהבים ההורים הכי מכל!!

ב"ה שיש לך גם בן שיש לו גם אופי ותכונות נהדרות ומתוכם את אוהבת אותו!!

רק עכשיו נכנסתי וגילית שהשרשור שלי גדל ותפח כמעט כמוני..

ממש  צחקתי פה בקול מהתגובות,

תודה רבה לכולכן!

דווקא לא חשבתי אם הוא יהיה דומה לחמותי או גיסתי וכו', אלא השילוב לפעמים לא מסתדר (נגיד המצח שלי יחד עם העיניים של בעלי נשמע לי זוועה ביחד...)

יאללה, אני צריכה לרדת קצת מהלחץ על החיצוניות... הכל שטויות! 

תודה בנות!!

כן תקחי מולטיויטמין, בי12, ותבדקי חוסרים נוספים כי זה יכול לשפר את המצב אבל זה ממש נורמלי!!

ואם הגוף מבקש לנוח זה פשוט כי יש לו סיבה מעולה, הוא צריך כוחות להצמיח בתוכו פלא קטן , גוף לנשמה מיוחדת שבדרך לעולם🥰

כל ההריונות * 9 חודשים

החיים עצרו מלכת

בקושי שרדתי ללכת לעבודה ומעבר לזה כמעט בלי עשייה נוספת

בעיניי זה אחד הנושאים הכי מיוּפים במקום שתהיה הבנה אמיתית לסבל ולקושי שנשים עוברות

יש ציפייה שהחיים ימשיכו כרגיל או כמעט כרגיל 

שיש נשים שחוות את זה אחרת

לא כולן סובלות ככה

אני רוב ההריון ממשיכה בחיים כרגיל

רק נחה קצת יותר 

פשוט כי תודה לה' אני בסדר מרגישה טוב 

אבל יש נשים שכן סובלות ועדיין ממשיכות הלאה

והציפייה היא כללית מנשים

למרות שחלק נכבד סובל

לפחות  חלק מההריון

זה אולי נשים מרצות או שבטוחות שהעולם יקרוס בלעדיהן

כמו אישה שחולה בשפעת תחליט לעבוד כרגיל ויש אלו שיתנו לעצמן את המנוחה הנדרשת.

כן לפעמים טכנית זה מסובך לאישה לעצור את התחום המקצועי בגלל ההריון.

הלוואי אישה היתה יכולה לשכב כל היום ורק לשמור על ההריון ועל עצמה!!!

זה עדיין לא אומר שהן עושות את זה כי זאת הצפייה מהן.

אני בטוחה שאם טכנית וכלכלית אישה יכולה לא לעבוד בהריון בלי השפעה על העתיד המקצועי והכלכלי שלה, אז הרבה נשים היו עושות את זה.

מה לעשות שבחיים יש מורכבויות... 

ואני חושבת שזה פשוט כל הכבוד לנשים של היום

ממשיכות להביא חיים לעולם עם כל המורכבויות כי הם יודעות בסופו של דבר מה הכי חשוב בחיים

אין לך אפשרות לקחת חופשת מחלה בשליש הראשון בלי שזה יפגע באפשרויות התעסוקה שלך .

באופן כללי הציפייה מהאישה היא לתפקד כרגיל בזמן ההריון (לא אכפת להם שתגידי שאת עייפה וסובלת זה מתקבל בהבנה כל עוד את מתפקדת בכל המישורים והם לא נפגעים מהחוסר תפקוד הזה)

ולא רק שליש ראשון

יש כאלו כל ההריון

וגם כאלו שלא

גם השליש השלישי יכול לאתגר

אין ספק שיש ציפייה מנשים בעולם התעסוקה שהכל (כמעט) ימשיך כסדרו

אבל יש גם תחומים נוספים

כמו הבנה בסיסית של גברים

איזה גבר מבין שאשתו חולה 9 חודשים (או פחות) ולא אמורה לתפקד

לא מכירה גברים כאלה

גיסים שלי באמת לא מבינים את זה, כי הגיסות שלי מתפקדות היטב גם בהריון, הם לא צריכים להבין את זה...

עולם התעסוקה הוא באמת קשוח, אני מגרדת את עצמי בכוח לתת איזושהי תפוקה בעבודה. ואני בטוחה שתמיד הבינו שאני בהריון ושתקו, כי ממש לא נתתי את מלוא התפוקה.

מבין את זה וכל פעם זה מפתיע אותי חדש

אבל כן זה מה שכתבתי הציפייה היא שהאישה תמשיך כרגיל בכל המישורים ולא רק בעבודה 

יותר מאחד

חמי בזמן ההריונות של חמותי נתן לה להיות במיטה כמעט כל הזמן

בעלי נותן לי בכל רגע שאני רק מרגישה צורך

יש לי כמה וכמה חברות עם היפראמזיס שכל השליש הראשון הבעל הוא גם אבא וגם אמא

ועוד חברה שבלי היפראמזיס אבל הייתה עכשיו בהריון והיה לה קשה

וראיתי את בעלה עם הילדה הגדולה כלללל הזמן

וגם עכשיו אחרי שהיא ילדה הוא שומר על שניהם כדי לתת לה לנוח והיא כבר 4 חודשים אחרי

זה ממש לא נכון מה שאת אומרת

לא כל הגברים מצפים מהנשים לתפקוד רגיל

אולי יש כאלה שיותר צריכים להסביר להם

כי נגיד אמא שלהם כן תפקדה רגיל אז הם לא מכירים סיטואציה אחרת

ועדיין בעלי מממממששש לא חושב שאני אמורה לתפקד רגיל

מכריח אותי לנוח, ולהתפנק

ויש עוד הרבה מאוד גברים כאלו

וכל מה שאני כן עושה זוכה להרבה מאוד הערכה והתפעלות

גם בהריון/הנקה וגם סתם ביום יום

והוא חד משמעית עושה יותר ממני בבית, הוא חרוץ יותר ויוזמתי יותר

שמבינים משהו שהרבה נשים לא מבינות

יפה 🙂

רק השאלה באיזה מצב הנשים

האם מדובר בחוסר תפקוד 9 חודשים

או משהו בקטנה

זה פער משמעותי 

בגלל זה נתתי דוגמאות סביבי

ולא את בעלי

כי הוא באמת מבין ונותן הכל

אבל אני ב"ה בסדר בהריונות

מכירה כל כך הרבה נשים שסובלות כל ההריון והבעל איתן בזה במאה אחוז

כשהם מחליטים מתי להביא עוד ילד הם בודקים כמה הוא יכול לקחת אחריות על הבית

מרגיש כמו עלילת שווא על הגברים

שיש סביב ההריון

(הריון ראשון זה קצת אחרת כי הכל חדש) והן מוכנות להתאמץ בשביל המטרה

אני לא חושבת שיש בעיה להתאמץ בשביל משהו שחשוב לך.

הנקודה הבעייתית טמונה באישה עצמה

שלא עוצרת איפה שזה כבר יותר מידי עבורה ולא שמה גבולות וזה כבר לא קשור לסביבה. אפשר להאשים תמיד את הבעל את הילדים את הבוס 

בסוף אישה היא אדון לעצמה 

בהריון ראשון לא מודעות לקושי. הן נכנסות בדרך כלל צעירות ויחסית מהר אחרי החתונה ומקבלות כאפה

אחרי זה בהחלט יש מודעות שנובעת מהניסיון אבל עדיין ברגע שהציפייה מהחברה היא לתפקד כרגיל מאוד קשה לשים את הסטופ ולהגיד אני לא ככה או לתת לעצמך בכלל את האפשרות לעשות סטופ כי את רואה מסביבך את כל הנשים בהריון ומתפקדות יחסית יפה.

אז כן ברור שבסוף זאת אחריות של האישה אבל היא תלויה בגורמים חיצוניים

דווקא מנסיון שלי, ועברתי 5 הריונות במצבים שונים בחיים

תוך לימודי תואר

בעבודות במקומות שונים

ואפילו תקופות שלא עבדתי בכלל והייתי בהריון

מעולם לא קיבלתי התרשמות שהכל כרגיל. ממש לא. 

זה לא תלוי אישה
זה תלוי הריון...
גם הריונות אצל אותה אישה יכולים להיות שונים, בהריון אחד כל היום למיטה
בהריון אחר- היפרית ומתפקדת כרגיל
יש הריונות המוגדרים כהיפרמאזיס- הם הריונות שאי אפשר לתפקד איתם, לא כי האישה רוצה לרצות את העולם, זה באמת בלתי אפשרי.
מי שלא עברה כזה הריון, לא מכירה.
והלוואי ובעתיד תהייה הכרה מלאה בנשים עם היפרמאזיס ובהתחשבות במצבן. 
אני עברתי הריונות עם היפרמאזיס והריונות רגילים עם בחילות פה ושם- הבדל שמים וארץ
עם היפרמאזיס- הייתי כבויה במיטה ולא עניין אותי כלום, גם לא מקום העבודה.

לא אמרתי שנשים שקשה להן זה לא אמיתי.

נשים שמתפקדות וכמעט "מתות" מרוב שהתפקוד קשה, זה אולי נובע מזה שהן רוצות לרצות את הסביבה, וגם זה לא בטוח ורק בודדות. כי הסביבה מתחשבת וגם רוב הבעלים. אני לא חושבת שנשים קורסות מהקושי כי לא מבינים אותן. אלא כי פשוט המצב קשה מאוד. וגם כשעושים את המינימום שבמינימום זה קשה ומה לעשות שיש דברים שבסוף רק האישה יכולה לעשות כי זאת המציאות..

שיש להן מצפון אם הן שוכבות במיטה

גם במצבים מוצדקים לגמרי

לא מצליחות לשחרר

אפילו שהסביבה משחררת אותן

אני לפעמים כזאת

צריכה ללמוד להרפות

אף אחד לא מצפה ממני לתפקד כרגיל ובכל זאת כשאני לא מצליחה יש לי לפעמים מצפון

אצל האישה עצמה

ללמוד לקבל את עצמה חלשה, נזקקת ופחות מצליחה.

במיוחד כשהיא ממלאת תפקיד ככ מיוחד וחשוב של גידול חיים בתוך עצמה.

רק הסברתי את מה שאת כתבת 

האמת שבשליש הראשון אני החלטתי לעצור אחרי שלושה ילדים, כשהוא עבר גם ההחלטה עברה אבל כן, זה קשוח ממש! לא זוכרת עד כמה רק זוכרת שהייתי נורא מופתעת מכמה זה נוראי ושאלתי את עצמי למה בכלל רציתי עוד הריון?! אחר כך זה עבר ורציתי מאוד את ההריון הזה והתינוק המופלא הזה

בעיקרון גם אצלי זה המצב בהריונות

חולשה קשה

לוקחת בונגסטה לבחילות וזה קצת עוזר

זה לא נורמלי לתפקד רגיל כשלא מרגישים טוב

אישית ההריונות שלי יחסית קלים אז מתפקדת, לא לגמרי כרגיל כי בכל זאת מרגישה קצת בחילות.

תבדקי מה מצב הברזל כי זה מאוד יכול להשפיע.

ב"ה מרגישה די טוב מבחינת בחילות וכו

אבל מותשת 100% מהזמן, ואני ברגיל שלי הכי פעילה בעולם והבית מסודר ונקי, ועכשיו הכל קורה לאט לאט או שלא קורה. הרבה יותר זמן מסך לילדים והכלים נערמים ליותר זמן בכיור. כביסות מרכזת פעם בכמה ימים כשיש לי קצת יותר כוחות (ואז קורסת)

הריון ראשון שאני ככה מותשת וחלשה ומקווה מאוד שישתפר בשליש השני.

בהריון עם היפראמזיס-גם עבודה אין כרגע

בהריונות שהיו עם פחות תופעות אז ממש לפי הקושי-

ברוב מוחלט הלכתי לעבודה, באחד הצלחתי לתפקד גם בבית אבל בשאר לא תמיד.

הכל לפי הקושי. 

כמו שאמרו קודמותי כדאי מאוד לעשות בדיקות דם ולוודא שאין חוסרים. ויטמינים מאוד יכולים לאושש אותך

כמו בי12,ברזל,סידן ,ויטמין סי

בידיים מלאות בע"ה

בס"ד

שלב קשוח...

בשעה טובה!!!❤️

את מרגישה חולשה בכל הגוף/חום/צמרמורות? כי אם כן אז ודאי צריך אנטיביוטיקה.

אולי תנסי לעסות את המקום (אני לא זוכרת אם במים חמים או קרים) ולדאוג שלא תהיה שם סתימה. מהנסיון שלי גם אם לא לקחתי כלום והיתה הקלה לכמה ימים אז הדלקת חזרה ולקחתי אנטיביוטיקה.

תרגישי טוב!!! 

מנסיון...

גם לי אמרו שחייבים אבל עד שהשגתי אנטיביוטיקה כבר היה שיפור אז לא לקחתי. ובפעם השניה כבר הבנתי את הקטע...

על הפטמה נהיה איזה פצע כזה לבן מהחלב שנסתם בצינורית וגרם לכאב בשד עצמו

הייתי אצל רופאת משפחה והיא אמרה שאין מה לעשות בגדול ולהמשיך להניק רגיל ויעבור לבד

זה באמת עבר לבד תוך כמה ימים

הייתי הולכת להיבדק כדי לראות שזה משהו שחולף מעצמו ולא מצריך טיפול.

גם לי כאב למטה בשד מהצד כזה

אבל כדאי לבדוק כדי להיות רגועה בכל מקרה

משחרר כמעט כל צינורית סתומה.

ואם מתחיל חום- ללכת למוקד, עלול להתפתח מהר לדלקת חריפה..

תרגישי טוב

ולא למוקד רגיל, והרופא כן בדק את השד.

התורים לכירורג שד בדרך כלל ארוכים ולא מתאים לחכות עם דלקת.

לכן כתבתי רופא נשים...

גם בזה.

לרוב זה לא.

ויש לכירורגים תורים למקרים דחופים.

אישית, הספיק לי ללכת לרופא משפחה.

אני אף פעם לא לקחתי אנטיביוטיקה לדלקות והיו לי כמה וכמה פעמים שזה גרם לי גם לחולשה כללית, צמרמורות וכו'.

מה לעשות?

עיסויים במקלחת כדי לשחרר

קומפרסים קרים אחרי המקלחת, אפשר לשים עלי כרוב קרים אבל להחליף אותם כל כמה זמן.

להניק בתנוחות שונות כמו פוטבול כדי לשחרר את הסתימה שגורמת לדלקת

משככי כאבים אנטי דלקתיים כמו אדוויל, נראה לי נורופן גם נחשב אנטי דלקתי.

אם בכל זאת ממשיך אז לפנות לרופא לקבל אנטיביוטיקה. אבל אפ תופסים את זה בהתחלה ומטפלים אפשר להצליח גם בלי אנטיביוטיקה

זה היה בילד הראשון ולא העלתי בדעתי אנטיביוטיקה אבל ממש עלה לי החום וצמרמורות והכל ועבר תוך יממה מאז שטיפלתי בגודש

הנקתי רגיל
כאב
עבור ביום וחצי כזה.

כשמניקים לעסות את האיזור תוכדי.

להיכנס למקלחת חמימה. לעסוץ את המקום, ולסיים עם מים קרים.

ולקחת נורופן כי הוא אנטי דלקתי.
 

פעם קראתי גם לשים צמר גפן עם אלכוהול באיזור. לא זוכרת אם זה עוזר או לא.

בעצת יועצת הנקה מומחית.

לפני הנקה לחמם את השד עם מטליות רטובות במים חמים. (לא רותחים אבל ממש חמים). החום עוזר להזרים את החלב בצינורות.

להניק כמה שיותר ולסחוט את השד תוך כדי.

אחרי הנקה לעסות את הצד אחורה בכיוון הפוך מסחיטה לושים פד קפוא על השד ולהישאר איתו כמה שיותר זמן. (זה גורם שלא יווצר גודש שוב. מושך את הנוזלים בצינורות הלימפה אחורה אבל לא פוגע בחלב) 

בזמנו

התחיל לי דלקת

התחלתי לשתות כורכום עם מים בכפית, כמה פעמים ביום וזה עזר ולא המשיך אח"כ.

בדרך כלל הייתי צריכה אנטיביוטיקה..

אבל כרוב זה ממש עוזר על השד.

זה אנטי דלקתי, זה מייבש את החלב ועוזר לגודש. חוץ מזה כמובן עיסויים והנקות וסחיטות.

לשתות הרבה מים

ולמקם את הסנטר של התינוק בכיוון שאדום בשד, ככה הוא בעצמו עושה עיסוי תוך כדי הנקה ושואב מהאזור הבעייתי. ובכללי לגוון במנחים. 

הרגישות גבוהה באזורים האלה ולא בכל הריון יש את אותם תופעות

אבל אם זה מרגיש לך משהו שצריך בדיקה ,תקבעי תור לרופאת משפחה או נשים 

לא כמו סכינים, 

פשוט כואב מציק

זה נזיל (3 ימים מפקודת מכירה עד שזה בעו"ש) סולידי ושואף לריבית בנק ישראל (4%)

אז ממליצה להשקיע לטווח ארוך במדדים כמו s&p500

זה מתאים לתקופה ארוכה

כמו איזה 10 שנים 

קרן כספית - זה יותר לשמור על הערך, פחות להרוויח

לטווח ארוך יותר - שוק ההון... צריך ללמוד את זה קצת ולהחליט איפה להשקיע, אפשר גם לפתוח קופת גמל או תיק מנוהל בבית השקעות, יש עמלות אבל לא צריך להתעסק הרבה בהחלטות.

בכל מקרה אין בטוח בהשקעות.

כגודל הסיכוי גודל הסיכון.

המליצו לנו על btb.

לטווח ארוך יותר הכי מומלץ זה להשקיע דרך בית השקעות, אבל זה דורש קצת הבנה.

(אני לא מבינה בזה, אבל ככה בני משפחה שלי שמבינים בזה אומרים)

לפי מה שהבנתי יש להם מסלול נזיל ומסלול פחות נזיל.

ושמענו עליהם הרבה המלצות, גם על האמינות, ביחס לאחרים.

מישהי שאני מכירה עשתה את המסלול לתעודת הוראה בחנמ במכללת תלפיות בחולון. אגב היא עשתה את זה בשנתיים של חצי שבתון אז אולי זו אופציה בשבילך גם קצת לאוורר את השנים של הלימודים...

לא יודעת לענות על שאר השאלות.

1. לא בדיוק יודעת. בגדול צריך תואר ראשון בחינוך מיוחד. לפעמים אם לא מוצאים מורה מוכנים לקחת מישהי שעשתה רק קורס ה. מתקנת אבל אז אין גמול חינוך מיוחד

2. כל בית ספר לגופו. בגדול כן, יש הרבה טפסיידה, ועדות וכו'. קחי בחשבון שמכניסים אותך למילויי מקום

3. תעודה בחינוך מיוחד מספיקה

זה יכול להיות מחזור, אבל אם בד"כ הגוף שלך מגיב אחרת בהנקה,  כדאי לשלול את האופציה של שארית שליה.

(לא היו תורים פנויים בטווח של חודשיים.. )

יש סיכוי לשארית גם אם אין שום סימנים אחרים?

הכי בולט לזה...

שזה לא שאריות שיליה

תופעות לוואי- אני חושבת שזה השפיע לי על מצב הרוח והחשק למרות שנורא קשה לדעת, כי זאת גם ככה תקופה מורכבת מהבחינות האלו עם הנקות, חוסרים בשינה וכו'

לא קיבלתי מחזור וגם לא דימומי הסתגלות.

באחת הפעמים היה דימום של יומיים פעם בכמה חודשים אחרי שקצת צמצמתי הנקות.

היה לי שלב כלשהו שהתחיל דימומים, הרופא אמר לקחת כל 12 שעות במקום כל 24.

כמובן שפיצוף הורמונלי אבל שרדתי את זה יפה. העדפתי לדעת שאני רוגעה בלי כתמים כמעט.

גם עם 2 ב24 שעות כן היה מידי פעם כתמונים בל ההנחיה מהרב לא להסתכל ועם פד שחור והתקדמתי.

לא ממש התעסקתי בזה כנראה כי אין לי מידי טראומה וכשאני חושבת על זה אחורה זה נשמע לי נורא חח.

כנראה שהחשק שלילא היה בשמים, אבל גם ככה זה תקופה לא הכי פורה בנושא.

עצבים בגדול אבל סבילים אז המשכתי לקחת.

לא קיבלתי מחזור אבל אי אפשר לדעת נראלי אם זה בגלל הגלולות או בגלל ההנקה, לא?

כמה ימים אחרי שהתחלתי לקחת התחיל דימום הסתגלות, כתמים ואולי קצת יותר אבל לא עכשיו מחזור.. זה הפסיק אחרי כמה ימים לבד אם אני זוכרת נכון

לא הצלחתי לשים לב לתופעות לוואי האמת, אבל לא יודעת מה היה אם לא הייתי לוקחת

לא קיבלתי מחזור עד שכמעט הפסקתי להניק ולא היו דימומי הסתגלות

א. סרזט

ב. מצב רוח ירוד וחוסר חשק. *אבל* בדיעבד אולי היה קשור לדברים אחרים..

ג. לא קיבלתי ווסת, הנקתי מלא.

ד. כן. נראה לי התחילו תוך 5- 7 ימים. כתמים דיי משמעותיים שיישמתי הנחיות  של רב כדי לא להיאסר. נראה לי הפסיקו אחרי 5 ימים

לקחתי סרזט.

לא היו תופעות לוואי.

לא קיבלתי מחזור. וגם כשהפסקתי ההנקה עוד המשיכה למנוע.

היה דימום הסתגלות בערך שבוע אחרי שהתחלתי. בהתחלה היו כתמים, אך כך נהיה יותר ונאסרנו. אחרי כמה ימים זה הפסיק. לא עשיתי משהו בשביל זה.

היה זוועה,

עשה לי עצבים בטירוף, בכיתי בלי הפסקה.

ידעתי שזה קשור לגלולות אבל היה בלתי נשלט.

רבתי עם כל הסביבה שלי שזה הכי הכי לא אני בדר"כ.

אבל שבועיים זרקתי את הגלולות לפח ושלום על ישראל.

זה היה ממש קצר ובמילא הנקתי אז הייתי בלי דימומים.

תופעות לוואי

חוסר מצב רוח. כאילו דכדוך תמידי כזה. והקצנה של מצבי רוח אחרים- נניח אני עצבנית בלי קשר אז עפ הגלולות זה קיצוני יותר.

בקיצור יימח שם הגלולות האלה. אי אפשר איתם ואי אפשר בלעדיהם (כן, אני יודעת שיש אופציות אחרות. כרגע במכלול השיקולים זו האופציה הרלוונטית)

לא קיבלתי איתם מחזור

כתמים בערך משבוע לאחר ההתחלה למשך שבוע בערך.

לא עשיתי כלום חוץ מפרקטיקות הלכתיות כדי לא להאסר (ניגוב, תחתונים צבעוניות/ שחורות וכו')

עשה לי דיכאון ועצבנות ברמה קיצונית-הפסקתע אחרי חודשיים.

היה איזשהו כתם קל ורוד כזה לאיזה יומיים שלושה ונעלם  ואז היה שקט.

צריך לפעמים לנסות כמה סוגים עד שמגיעים לנכון לך. בהצלחה...

לא היו לי תופעות לוואי ולא דימום הסתגלות

כשההנקות ממש ירדו בסביבות גיל שנה, היו לי כתמים שלא אסרו מידי פעם עד שנמאס לי ועברתי לגלולות משולבות 

לא ידוע לי על תופעות לוואי

לא קיבלתי מחזור, שנה וחצי בערך

דימום הסתגלות היה משהו קטן, הפעם האחרונה היתה מזמן אז לא זוכרת כמה ימים לקח, נראה לי הגיע אחרי 3-4 ימים משהו כזה. לא עשיתי כלום 

ב. בהתחלה היו לי כתמים, לקחתי שבועיים מינון כפול וזה עבר )פירק אותי מבחינה הורמונלית)

ופשוט פלטה מבחינת חשק וכו' כאילו נהייתי סופר יציבה מבחינת הורמונים, אבל זה כלל גם את הורמון החשק וזה באסה.

ג.לא

פעם הבאה מתכננת דיאפרגמה ודי

אבל אני מהמוזרות שאוהבות מצוות נידה

כאילו לא שנהנת מההרחקות, אבל מאוד אוהבת את היתרונות שזה מביא איתו.

כי הרופאה שלי טענה שזה עם פחות תופעות לוואי נפשיות.

ב. לא יודעת להגיד מה באמת היה כי אני טיפוס קצת דיכאוני בלי קשר... חיכיתי לגלות את האנרגיות והחשק מחדש כשאני אפסיק, בפועל לא מרגישה הבדל גדול מידי.

כן שמתי לב שצורת הדימום הייתה שונה, בפועל לקח לי עוד יום יומיים להגיע להפסק (יום 6-7) לעומת הדימום הטבעי שלי (5).

ג. קיבלתי כל חודשיים בערך.

ד. דיממתי אחרי שבוע, כמה ימים, התנהלתי כמו מחזור רגיל...

א. דיאמילה סרזט ופמינט

ב. לא היו לי תופעות

ג. עם דיאמילה וסרזט לא (לפעמים גם אחרי סיום הנקה לא היו כתמים לתקופה ארוכה לפעמים די מהר התחילו כתמים. כל עוד הנקתי לא היה כלום). עם פמינט תקופה ארוכה חיברתי 3 חפיסות ורק בסוף החפיסה השלישית לפעמים היו כתמים. בפעפ אחרת שהתחלתי לקחת לא הצלחתי לחבר יותר מ2 חפיסות בלי כתמים.

ד. באף אחד מהגלולות לא היו דימומי הסתגלות

דימום הסתגלות כמו ווסת לכמה ימים .אחרי עשרה ימים מלקיחת גלולות. אח''כ לא היה דימום כלל

גרם להמון מצבי רוח

אז אלא אם כן יענו לך בקופה שלך ורמת ביטוח שלך אז לא יעזור לך גם ככה...

בכל אופן גם יקר מאד, לא פחות מהדיקלקטין, אולי קצת יותר אבל כמו שאמרתי מאד תלוי גם בקופה והביטוח ההפרשים משמעותיים ממש

סביב 150 לא זוכרת בדיוק

ל 30 כדורים