שזה כבר שובר את הגבולות.

אולי כדאי לקבוע "כללים" (גם לילד, גם לכם) מתי קונים לילד משחק. אפשר כפרס על התנהגות טובה, או בהזדמנויות מיוחדות, ואפשר גם סתם להגיד לילד: "אתה כזה חמוד ומתוק, והיום נקנה לך משחק." העיקר שאתם תחליטו מתי קונים, בלי שהילד יצטרך לבקש.

ודרך אגב - משחק לא חייב להיות בשווי של עשרות שקלים. יש חנויות כמו "הכול בשקל", ואפשר למצוא שם דברים חמודים שמספקים את הילדים, במחירים זולים מאוד... [לי אישית יש בבית ארגז עם משחקים כאלה שאני קונה בעצמי בהזדמנויות שונות, וכיש הזדמנות ש"מגיע" לאחד הילדים לקבל 'פרס' - אז אני מוציאה משם...]

אפשר להמעיט אותם- ע"י הצבת גבולות קבועים וברורים

ואפשר להתכונן ולדעת מראש איך מתנהלים שרגעים כאלה- ואז לא נשברים.

הענין הזה, של בדיקת הגבולות לא נפסק בגיל 4 או 5, הוא ממשיך עוד הרבה שנים, גם בגיל ההתבגרות.

אז עכשיו זה על משחק ועוד שנתיים זה על משהו שקשור לגן או לבית הספר וכו' וכו'.

נראה לי שקודם כל הכי חשוב זה להפנים שגבולות זה חיוני וטוב לילד. ואתם בתור ההורים הבוגרים יודעים שטוב לו יותר עכשיו לקבל את הצבת הגבול מאשר לצרוח ולקבל את המשחק.

אם מבינים שכשאתם מציבים גבול ועומדים עליו בעקביות זה טוב לילד, אז הוא לא יצליח לעשות לכם כאלה נקיפות מצפון... כי מבפנים תהיו חזקים ותאמינו שמה שאתם עושים זה טוב למרות שהוא צורח ועושה הצגות.

גבולות ברורים נותנים לילד תחושה של בטחון- הוא יודע שההורים לא יתנו לו "להתפרק" והוא מבין שההורים הם חזקים- גב חזק ובטוח ולא "משענת קנה רצוץ" שלא כדאי לסמוך עליה..

באופן כללי- אם ילד יודע שהצרחות שלו והבכי שלו לא משפיעים על ההחלטה לש אבא ואמא- אז ממילא הוא לא ינסה הרבה להשתמש בכלי הזה. ולהפך- אם הוא רואה שזה או משהו אחר "עובד" הוא ישתמש בזה יותר ויותר כדי להשיג מה שהוא רוצה.

זה כבר לא כ"כ הוגן להתחרט, לדעתי

אם מחליטים שלא אז מראש אומרים לא, הזיגזוג הזה לא טוב לילד

ואפשר בהחלט לקנות מתנות בלי סיבה, זה גם לא ממש "מתנה",

משחקים זה צורך בסיסי בשביל ילד (כמובן תלוי כמה יש לו כבר ובאיזה תדירות קונים,

וגם לא צריך לקנות יקר)

לא ידעתי שיצרנו לו בילבול. 

זה היה מעניין לדעת. וניקח זאת לתשומת ליבנו.

תודה!  

אדע בפעם אחרת להתנהג אחרת לפי תגובתכם..

שלפחות טוב שבסוף "חיזקתם אחד את השני".

זה הכי חיובי בכל הסיפור...

סכמו ביניכם מדיניות "להבא". תשתדלי לא להגיע למצב שאת "חוששת להגיד לבעלך" - מחנכים ביחד.

שניכם טובים, שבכי הילד משפיע עליכם. יש לכם לב. אבל צריך בצורה קצת אחרת: קודם תפסיק לצרוח, כי בצרחות לא מקבלים כלום; אחרת כל הזמן יהיה צרחות. אנחנו מדברים... תסביר מה אתה רוצה, ותקבל מה שאבא ואמא יחליטו.

בשביל לקבל מתנה/ משחק, לא צריך "סיבה". אלא צריך לראות האם באמת שייך באותו זמן. האם הבקשות מוגזמות/תדירות מידי. האם יש אפשרות באותו זמן.

הדבר הטוב כדי "לשמור על גבולות" גם כשילדים "רוצים", זה לדבר. אפשר לשמוע מה הוא רוצה, לשאול למה, "להזדהות" איתו, להבין אותו - ואז להחליט, האם מתאים לכעת או לא.

אם כן - מה טוב.

אם לא - להסביר לילד בקצרה. למשל: קנינו לפני זמן קצר...  אז בהזדמנות הבאה שקונים מתנה, נקנה את זה.  או: בסדר, עוד מעט יום הולדת - נקנה ליום ההולדת.  או: זה ממש יקר, אז נשמור להזדמנות שקונים מתנה יקרה. אתה רוצה בינתיים שנקנה.... וכד'.

זה מחזיר אותי לימי הילדות של הגדולים שלי. ימים שהייתי צריכה לברור לי דרך איך לחנך את ילדי בשלווה.

עדיין יש קטנים בבית, ויש לנו גם נכד ראשון...והדרך שבחרנו והכלים החינוכיים שרכשנו אז משמשים אותנו עד היום.

לילדים שלי היה, אבל לא זוכרת שגירדו הרבה.

ומציעה לך לשאול בפורום הו"ל, שהרבה יותר פעיל.

אם העור בסדר והוא לא מגרד, לקנות לו גם קצר.

שתדבר איתה בטלפון. שכשיחזרו לגן יחגגו לה.

אצלינו משתדלים להתקשר לילדים, ולשלוח סרטונים כדי לשמור על קצת תחושת חיבור כמה שאפשר בין הגן לילדים.

באמת תקופה מורכבת לילדים, מחפשים את השיגרה ואת הביטחון שהם רגילים אליו. 

זה לא סיר לאפיה זה סיר לבישול

ואולי היה כדאי לכסות עם מגבת מעל

שיש לך ולילדים יותר צורך ממנו בימים האלה?

אולי פשוט לדבר איתו על זה

בטח שנסע לעבודה. יש לכם חשבונות לשלם ומשפחה לגדל. צריך להעריך את זה ולקבל את זה קודם כל.

אחר כך אפשר לאזן מחדש.

היה לי ממש מאתגר היום הרגשתי פשוט אמא גרועה/

הייתי כל כך עייפה ורק רציתי שמישהו יחליף אותי ויהיה לי שקט לשעה

אני ממש צריכה שתגיע שעה מוקדם יותר/שתבקש לעבוד מהבית/שתיתתן לי שעה לנוח כשאתה בא כדי שאני אצליח לחזור לעצמי/שתראה את המאמצים שלי/שתיקח אחריות על x וכו

ולא מתקשרים אליהם ישירות לטלפון.

בכל אופן, עוד כחודש יש לנו תור לפסיכיאטר פרטי שקיבלנו עליו המלצות, והוא מקבל בתל אביב. אחרי התור אוכל להמליץ עליו באופן אישי כנראה...

אבלאם אפשר בכל זאת מספר...

את ד''ר ליעד רוטשטיין

ד''ר מאיה אליעזר

במרכז, פרטיות