עד מועד החתונה?

כדאי ללמוד ביחד, להתחזק באמונה, לשתף אותו שגם לך זה לא פשוט ושזה ניסיון לשניכם.
לא להיפגש הרבה אם אפשר..  או להיפגש עד שעה לא מאוחרת.

הרבה מזל טוב!! בה"צלחה!!

גם אנחנו נהגנו כך

הרי אחרי שמחליטים להתחתן המכשול הוא יותר גדול וחבל לגרור את עצמך לזה.

כשנוגעים לפני החתונה ההתלהבות ושמחת החתונה ביום\שבוע החתונה  הרבה יותר נמוכה, במיוחד שאתה יודע שלא עמדת בניסיון היצר.. 

מי ערב לך שאחרי שתתחתנו הוא לא ייגע גם בבחורה אחרת כי למה לא... אם לא שומרים על גדרות בהלכה ולא מתגברים על התאווה אז זה כנראה לא רק בנושא הזה ולא רק איתך... העולם הזה הוא לא גן של שושנים ה' שולח ניסונות וצריך לעשות כל מאמץ לעמוד בהם.

אני בטוחה שאם הוא יראה שאת כ"כ משתדלת לשמור נגיעה ולהקפיד על ההלכה אחרי החתונה הוא יעריך אותך פי כמה והוא ידע שאת לא רק בנאדם שמשביע תאוות יש לך עקרונות!ועקרונות חשובים ובסיסיים.

אל תפלו בזב.. זה עבירה חמורה ולפום צערא אגרא-לגודגל הניסיון וההתאפקות כך גודל השכר והשמחה שלאחר מכן.

כי אין מצווה שאין לה הגיון  בתורה.

ואל תשכחי שגם אחרי החתונה שאתם כבר גרים באותו בית יש שבועיים שאסור אסור לגעת  שזה לא תמיד קל אז תתחילי להתרגל מעכשיו...

שתהיה הצלחה גדולה בכל מעשה ידיכם, מזל טוב!

טוב עשית.

לא מוכן לדבר?.. חכי שיירגע.

אל תיסוגי מילימטר מהדרישה והקביעה,

זה יצר הרע.

כעת "לא ידבר" - אח"כ יעריך. אם הוא אדם עם איזשהם ערכים.

ו"בלי הקב"ה" חלילה, לא יהיה לך גם אותו.

מה שעשית - זה בדיוק מה שנכון למצב כזה.

כיהשיחה אינה "עם השכל", אלא עם היצר.

ואת היצר - זה מה שיכול לעצור.

אל תחששי.

בהצלחה.

[ואל תשמעי לעצות של "חברות" ש"תדברי" וכו'... הן לא יכולות להבין את ה"ראש" שלו]

גישתי כנראה הפוכה משלך.

אם אתה רוצה - אתה יכול להגיב להם ישירות.

ואני עומד בדברי.

וה"אומללות" הכי גדולה, היתה אם חלילה זה לא היה נעצר. ואם היתה "נכנעת" ל"הפגנה" של מי שמאוכזב שאינה מוכנה שיגע בה לפני נישואין.

הגבתי לעצם הענין, כפי שנשאל.

[אולי סתם הרגיש נבוך/"נפגע", שפתאום הוא נשאר ה"לא בסדר". אולי יצר של רגע, אחרי שכבר היה קלקול. מכל מקום, אם זה כך זה יירגע בעז"ה - וטוב עשתה שלא "גמגמה"]

כנראה לא הבנת נכון מה כתבה - אולי מזה נבעו דבריך.

לפחות לפי הבנתי - גם לה היה קשה. הם נכשלו בכך ל"ע (כתבה שהיא מנסה שלא להתייאש". כלומר: למרות הכישלון - מנסה לא להתייאש מהאפשרות שזה לא יקרה עוד).

כעת הודיעה לו ש"לא עוד" - כי הצליחה להגיע להחלטה חזקה יותר. ב"ה.

ואז, "שיתפה". בגללזה הגיב כפי שהגיב.

כל הספק - אם הגיב כך, כי היה משהו שיכול "לפגוע" באופן  האמירה; או כי "ברגע הראשון" היה קשה לו השינוי; או כי יש לו בעיה עם הענין וחושב שכך "ישפיע" להמשיך חלילה בעבירה שיצרו דוחפו אליה.

ומה שאמרתי, היה ש"שיחה" לא תעזור - כי זה לא בעיה של ה"שכל", אלא של היצר. ודווקא אמירה חד-משמעית כזו לגבי הענין הספציפי, שאינה "כלפיו" (כי הרי עד כה זה היה שניהם) - הי א יכולה לעצור את זה.

ואח"כ יוכלו לחזור לשיח נורמלי - עם שמירת מרחק מראש, כראוי.

נכשלו - ה"החלטיות" היא הדרך הנכונה. 

אם "מדברים" על דבר כזה - זה כבר עלול להיגמר ב"נגיעה" הבאה, שהיא אכן דבר חמור מאד.

אם נפגע מ"צורת האמירה", למרות שלא כך נשמע מדבריה - כי העלתה רק שזה "חד צדדי" ולא שאמרה בצורה פוגעת - אז אפשר בטלפון להסביר שזה כדי לעצור לגמרי, אך לא מיחס שלילי.

יש להבדיל לחלוטין בין החד-משמעיות של חומר הענין ופוטנציאל הנזק שבו, וגם הצורך לומר זאת בהחלטיות גמורה כי אחרת זה עלול לא להחזיק - לבין זהירות מעלבון באופן האמירה. "החלטיות וחוסר שיתוף", אינם חיסרון כשכבר היה קלקול. כי כל "חוסר החלטיות" ו"שיתוף" - יגרמו בדיוק הפוך.

זה לא לבחור בינו לבין הקב"ה זה מה שבטוח 

אתם בתקופה יפה תשתדלו להינות ממנה

וגם אם יש כשלונות לא להפוך אותם לאישו

אנו בני אדם והמתכונת שלנו שונה מאצל החרדים שמתקתקים 

אז יותר קשה כי יש אירוסין ממושכים

ושוב אם יש כשלונות לא לחוש נקיפות מצפון אנו בני אדם...

בשביל זה יום החתונה כיום כיפור המכפר

כי מעתה יש כלים להתמודד עם היצר והוא בא לידי ביטוי ביופיו

ו...עוד משהו תבדקי עם המדריכת כלות שלך על היחס ליצר אחרי החתונה שלא תבואי עם רגש שלילי 

לכל הנושא של המגע זו גישה נוצרית ולא בריאה לאור מה שאת מתארת פה היצר הזה זה הדבר שבזכותו העולם קיים

בזכותו יש שלום ושמחה בין איש לאשתו בזכותו יש ביצה לחולה.

מל טוב ושמחי באירוסייך

"קצת פרופורציות" - על הדבר הנורא הזה?

אתה יודע מה "הזוהר" אומר על דברים כאלה?!

ו"נגיעה להנאה" זה אביזרייהו דעריות.

מוטב לא להסתמך על התורה ועל עבירות אחרות - כדי "להקל" מסיבות לא-מובנות, בדברים כאלו.

אם חשוב לך זהירות מלה"ר - פתח שרשור לעודד זהירות כזו. ולא "על חשבון" דברים חמורים אחרים, כדי להקל בהם.

ההיפך הגמור מדרכה של תורה.

עברות החמורות , זה בפן רוחני מסויים . הרי לא סוקלים על לשון הרע , אבל על שבת ועריות כן .

"הם לא גונבים". זו החלטה על "סדר חדש" של חומרות. והכל, "בשם התורה"... 

מי קבע שה"בין אדם למקום" הזה, פחות חמור?!  וממתי לנסות להחטיא בחורה, וגם לנצל אותה ע"י לחץ כשרוצה להישמר כראוי, אינו גם "בין אדם לחבירו".

מה "כי אנחנו בני אדם"?.. אז זה אומר שהקב"הלא ידע למי הוא מצווה? מי שברא את האדם?!

זה אומר שמראש אפשר לומר "לא נורא" על דברים חמורים?!

מי שמשתמש ב"קלילות" ב"ואם נופלים קמים" - זה עצמו מה שגורם לחלק מה"נופלים". "האומר אחטא ואשוב"...

כמה שהיצר יכול להטעות בני אדם...

מה זה "אם יש כשלונות לא להפוך אותם לאישו"?... 

מדובר כאן על דברים חמורים מאד.

מה זה "אם יש כשלונות לא לחוש נקיפות מצפון אנו בני אדם".. מחריד. הורס את כל המוסר. אם יש לבן אדם כישלון, בוודאי שהוא צריך לחוש נקיפות מצפון. ולחזור בתשובה באמת. אם אין לא "מצפון" - הוא כבר לא כ"כ "בן אדם".. 

ומה זה "בשביל זה יש יום חתונה כיום כיפור"?... ממש הבל. "האומר אחטא ויום הכיפורים מכפר - אין יום הכיפורים מכפר".

הרי לא מדובר על "מה שהיה". אלא על כך שהיא הצליחה לעצור.

אז אתה אומר לה: תחטאי, לא נורא. ה' יסלח. "הואמר הקב"ה וותרן"... אני מניח שאתה יודע את ההמשך.

אם האדם "עושה ברוגז" אם היא לא תעבור איתו עבירות - אז אכן כדבריה: בחירה בינו לבין הקב"ה. כלומר: גם לא "בינו", כי גם הוא תלוי בקב"ה.

הגישה ה"נוצרית" אינה שלה - אלא שלך. הגישה ש"נחטא ואח"כ נגיד וידוי".

"היצר הזה", הוא טוב אחרי החתונה, כשהוא בא מתוך נישואין, משפחה, קדושה, מחוייבות נפשית מציאותית והלכתית. שם מקומו - ובצורה נורמלית. 

והוא לא טוב - כשהוא מתבטא מתוך רצון לפרוק חשק בלבד, שאינו מתוך נישואין.

ובוודאי כשבחורה זוכה להגיע לכך שהצליחה לעצור את עצמה, אחרי שנכשלה, ל"ע - והבחור "לא מדבר איתה" בגלל זה, אז אין בכך כל "בריאות". היא בריאה, שחזרה לעצמה ולסדר הכחות הראוי באדם.

לדיונים הבאים בגברים נשואים, בהם רוממות חשיבות הפתיחות בענייני האישות וכו' בפיך - אזכור ואזכיר לציבור שאינך נמנה על האורתודוקסים.

לא טענת שזה מותר חס וחלילה. אלא רק שזה ממש, אבל ממש לא נורא, שזה מעיד על בריאות נפשית, שהמשיכו כך, ואם יש לך בעיה אם זה - כנראה שמדריכת הכלות שלך לא הדריכה אותך נכון, שלא יהיה לכם מצפון, ושלא קרה כלום.

לכתחילה. ברור שטענת שזה אסור. אלא שזה ממש, אבל ממש לא נורא,  שזה מעיד על בריאות נפשית, שהמשיכו כך, ואם יש לך בעיה אם זה - כנראה שמדריכת הכלות שלך לא הדריכה אותך נכון, שלא יהיה לכם מצפון, ושלא קרה כלום.

גם דן, שיר55, משיח עכשיו!. כולם לוקים בהבנת הנקרא. ממש צירוף מקרים מפתיע.

אמור נא, אתה טענת מפורשות שאיסורי נגיעה בערווה הם פחות חמורים מגניבת כסף מעניים. האם יש לך מקור לכך (ביהדות האורתודוקסית, כמובן)?

אז או שיש לך בעיה בידיעה איך להתנסח נכון בצורה שיבינו את כוונתך. או שאתה הדמגוג.

ואם נופלים קמים עדיין הם לא רוצחים או גונבים כסף מעניים וזה בין אדם למקום

קודם איני אומר שזה לא חמור אשמח לציטוט מדברי שמאשר עמדתך זו!

אבל זאת תקופת אירוסין של בני זוג שכנראה עניין שמירת הנגיעה שלהם במלחמות קשות 

בסוד אגלה לך שכנראה היו זוגות שנפלו בתקופה זו והם עכשיו בית לתפארת עם ישראל ללא רבב

ואם היו שומעים לעצות להפסיק את הקשר ללא פשרות אולי היו חסרים לנו כמה בתים קדושים וטהורים בעם ישראל וזו היתה אבדה גדולה! האם יודע חשבונות שמיים מה עתיד להיולד מאותו זוג הנדון? אולי היורש של הרב עובדיה זצ"ל אולי גדול דור אחר? עד שאתה עומל לפרק אירוסין שהקב"ה בכבודו ובעצמו בנה אני מנסה לקיים אותו כי אוטוטו מיד אחר החתונה הדברים יתעדנו יותר ויהיו ברי שליטה ומסתמא ילמדו ויעמיקו ידיעתם בנושא הרחקות וכדומה יותר ויבנו בית שלם בעם ישראל! במקום לעדן את השבר של המאורסת הטריה אתם שוברים אותה יותר.

מכאן הביטוי נופלים קמים!!!!!!!!!!!!נא לקרוא טוב יש נפילה וקמים! לפרק קשר על הרקע הזה כהוראה לפי דעתי 

צריך מינימום מקובל שיפסוק ולא אנשים כמונו!!!

וכן מקובלני שעברות מהסוג הזה עם כל חומרתם ברגע שנופלים בדיעבד הן פחות חמורות מגזל עניים ורצח

רמב"ם מפורש בהלכות תשובה שבין אדם למקום יוה"כ מכפר יחד עם תשובה ומה שציינתי שנופלים וקמים זה לאחרתשובה כמובן של שניהם כיחידים וכזוג!

חומרה ביחס לתיקון ולא חומרה ביחס לרצון ה.

תשתחרר מהגישה הלמדנית שלך וכוון למסר הכללי!!!

עוד דבר הסוגריים שלך מעידות שעדיין אתה חושד בי במינות /נצרות /מעודד קהילה גאה וכל עוד לא תשוב בך מזה לא אשוב לדון עימך עוד! 

אף אחד לא אמר לפרק את הקשר בגלל שנפלו. ממש לא.

אמרו להתרחק קצת בהיבט הפיסי ובמקום זאת לבצע טלפונים, כדי להקטין את הקושי.

כמו כן, אמרנו אני ואחרים, שהתגובה של הבחור צריכה להדליק נורה אדומה, ומצריכה בחינה מסויימת של המשך הקשר. זה לא קשור לעניין עצמו של הנפילה, אלא עניין אחר.

לגבי ה"למדנות" - אתה התחלת לנתב את הדיון לדקדקנות בדבריך, מה דיוק אמרת ומה לא. אני מראש התייחסתי למסר הכללי, למנגינה של הדברים, שהיא מנגינה בעייתית מאוד.

כיון שאתה לא מבין על מה אנחנו מדברים - אצביע על נקודה נוספת: כתבת שאצל החרדים מתקתקים, ואצלנו יותר קשה כי האירוסין ממושכים, ולכן - אם יש כשלונות לא לחוש נקיפות מצפון אנו בני אדם.

זוהי אמירה ממש מקוממת. כאילו האירוסין הממושכים הם גזירת הגורל, כאילו יש כאן איזה "אונס רחמנא פטריה" - כי אנחנו לא חרדים. ומתוך כך הכשלון מאוד מובן. לא לגיטימי, אבל לגיטימי-למחצה.

האמירה שאפשר לחזור בתשובה ושאסור להתייאש היא אמירה חשובה ונצרכת, והרבה כאן בשרשור אמרו אותה, אבל היא לא מפחיתה מחומרת המעשה עצמו. אתה קישרת בין הדברים ובעצם הפחתת מחומרת המעשה עצמו - וזה קישור בעייתי מאוד.

חילוקי הכפרה וחומרת העבירה אלו שני נידונים שונים, ואין חפיפה ביניהם (ראה הוכחתו של התניא, באגרת התשובה פרק א).

צדיקים אתם אשרייכם - נשואים טריים

שירשור זהה אך לדעתי שונה

מעניין אם עדיין אני בגדר מעודד מצעדי תועבה בחסות של אהבת חינם ולימוד זכות אצלך בראש?

איייייייייייייייייייייייייייייייייייייי!

אבל זה בהחלט מספיק כדי שאם הייתי יודע שמישהו הולך לקנות ממך פרשיות לתפילין - הייתי מזהיר אותו.

דבריך על "לימוד זכות" מזכירים ממש את דברי ההומואים הדתיים והפמיניסטיות על "ואהבת לרעך כמוך". דרישת מצוות סלקטיבית מהאחר, ונתינת פטור ממצוות אחרות.

אני ממליץ לך לעיין ב"לימוד הזכות" הגדול שהרמב"ם עושה לאדם שאינו מכירו, וכל היכרותו איתו מסתכמת בתשובה שכתב. באגרת השמד.

אני לא משווה את עצמי לרמב"ם, אלא אני לומד מהרמב"ם.

לימוד שהוא פשוט גם מסברא, אגב, אבל למי שמתעקש - יש גם מקורות.

דוקא בגלל שנושא ה'מין' והעברות שסביבו הם לא פשוטים, הרי שצריך לחשוב, ללמוד, להעמיק, ולהכיר את עצמך בעניין הזה ולא להגיב בצורה לא פרופורציונלית.

ולתשובתי עצמה :

כל אדם שנכנס לתקופה חדשה בחיים וכל מפגש עם נושאים חדשים צריך לברר לעצמו בזהירות ובמחשבה רבה מהי דרכו במקום החדש ואיך הוא מתמודד עם הדברים.

דוגמה לדבר כזה- בחור או בחורה מגיע לצבא או לשירות לאומי בסביבה חילונית ונפגש בעולם חדש של התמודדויות שלא דומה לסביבה שהיה מצוי בה כל חייו, צריך להבין קודם מה ההתמודדויות, איך הם משפיעות עליו, מה הוא מרגיש, ומה הוא יכול ורוצה לעשות.  ואם היה בא אדם לעזרתו והיה מייעץ לו על תגובה קיצונית כמו למשל- 'התרחקות מכל החילונים בסביבתו', שהיתה מתבצעת ללא מחשבה מספקת, פעולה כזו היתה עלולה לגרום לו לנזק גדול.

במצב דומה מאוד אנחנו נמצאים בתקופת ההכרות עם בן זוג והאירוסין. יש פה מצב חדש, של עבודה עם אדם חדש שהוא גם בן המין השני שלא מוכר לנו (במיוחד בציבור הדתי לעיתים ההכרות וההבנה מאוד חסרה) , ושותפות איתו בזוגיות היא דבר חדש שאנחנו צריכים ללמוד אותו לעומקו. ודאי שכל הרגש המיני הוא דבר חדש, עדין מאוד, ולא מוכר, ואף לא מדובר במקומותינו. לאור זאת, יש ללמוד את המקום החדש, להכיר אותו, את ההרגשות שלנו, את ההתמודדויות החדשות, לעכל ולהבין, ולפעול בצורה שקולה ומדודה.

אז ברוכה הבאה, הגעתם כנראה למשברון הראשון בזוגיות. תסתכלי טוב טוב מה את עושה, ומה עושה בן זוגך. אפשר ללמוד המון על הזוגיות הצפויה לכם כבר ממקרה זה ויתכן גם שיהיו לך מסקנות שליליות מהמקרה לצערי.. בכל אופן, בחיי הנישואין יש רבים מאוד כאלה ואת הדרך להתנהל בהם את צריכה ללמוד כבר מעכשיו.

בהצלחה !!!!

העצות שלך הם להחטיא אחרים , וזה דבר חמור מאד. עיין ערך ירבעם בן נבט

ולעתים זה כמה חודשים ברצף.

אני אומר את הדברים בזהירות רבה ובהסתייגות שאיני רואה את התמונה השלמה ואת כל צדדי הסיפור:

אם הוא אמר שאינו מוכן לדבר איתך בזמן של התלהטות יצרים ומתוך תסכול - בדקי את הדברים שנית בזמנים רגועים יותר (עדיף בטלפון). אבל אם הוא עקבי בנחרצותו, ומבחינתו לשמור על ההלכה זה "לא אופציה", עד שהוא לא מוכן לדבר איתך על החלטתך - כדאי לך לחשוב אם באמת תצליחו לבנות בית נאמן בישראל ואם הוא האדם שמתאים לך לחיות איתו את חייך על אדני התורה והמצוות.

מעבר לאיסור הנורא שאין להשוותה לשום איסור אחר

יש כאן חולשה כנגד היצר 

יש כאן חוסר כבוד\התחשבות לרצונך ולבחירה שלך 

וכן יש כאן מניפולציה נוראית עקב זה שאת עומדת איתן בדעתך

(גם במערכת הנישואין ישנם הרבה ימים שאי אפשר לגעת אחד בשני)

מעבר לעניין הנגיעה, הייתי ממליץ לך לבדוק הדק היטב (אולי גם לצרף איש מקצוע) את המשך הקשר כזה

כי מה שתיארת בהודעה זה ממש  לא נשמע טוב... 

קודם כל אני בטוח שאם תסברי לארוסך את העניין בנועם ויישוב הדעת הוא יבין.

אני מניח שגם הוא מודע לחשיבות העניין ,אך לא מצליח בהתמודדות עצמה .

לכן חשוב לצמצם כמה שיותר את ההתמודדות ע"י כך שתפגשו רק במקומות ציבוריים. 

או תלכו לארוחת ערב אצל חברים וכדומ....(לפי מה ששמעתי זו היא תפועה נפוצה משום שבשלב שלאחר האירוסין 

 יש הבנה שכול צד רוצה אחד את השני ועוד מעט כבר יהיה מותר לכן היצר משחק פה תפקיד מאוד חזק.

לכן אין מקום לייאוש .. ).

דבר נוסף -להשתדל להתחתן מהר !!

בנוסף לפי דעתי בשאלות הרות גורל כאלה צריך להתייעץ קודם כל עם דמות רבנית שאת קשורה אליה .אין מה להתבייש!

זה גם מקל בהרבה על ההסתגלות להרחקות החדשות אחרי החתונה, וגם מפיג הרבה מהמתח המיני לפני החתונה.

אותי מדאיג זה שהוא לא מוכן לדבר אתך. האם זה דפוס? האם כל פעם שמשהו לא יילך כמו שהוא רוצה הוא ינתק מגע?

ושווה גם לברר: האם יש/היו לו נפילות באינטרנט. והאם הוא מצפה שהמגע או החתונה יחסכו לו את הנפילות האלה. (רמז: הן לא)

אבל עצם זה שהאיסור הוא מדאורייתא - זהו פסק מפורש של הרמב"ם.

לעצם הזעזוע - התורה בעצמה קוראת לנידה ערווה, ומונה אותה באותה רשימה עם שאר העריות.

אי אפשר להזדעזע מהטרמינולוגיה של התורה. אפשר לדון בגדרים ההלכתיים, אבל לשון התורה לעולם עומדת.

מוזר מאד.

אם מישהו יגיד לשני "ייהרג ואל יעבור", על איסור כרת - אז מה קרה?....  הרי הוא לא בי"ד שהורג - ואין היום בי"ד כזה.

אבל אם מישהו יגיד לשני "יעבור ואל ייהרג", לא כדיין בבי"ד שפוסק דיני נפשות, ולא במקרה שבאמת עומדת ברירה ש"יהרגו אותו" - אז הוא מכשיל אותו בעוון חמור מאד.

מוזר ביותר מניין הגישה הזו באה.

כל התגובה שלך בנוי ממבט מאוד צרה של הסתכלות על ה"מעשה איסור" שלך, והאם ה"מעשה" שלך הוא בעייתי או לא(לפחות ככה הבנתי דבריך - השוואה בין לפני עוור[או כדו'] לחוסר "חלוית" של מעשה רציחה כי אין בי"ד...)

לא אכפת לך מהבן-אדם השני??? על איסור כרת, בוודאי שניתן לעשות תשובה(ואין צורך להאריך)

אבל אם הוא יקיים את ה"ייהרג" על פי דבריך - הרגת אותו!?!? הוא מת!!! איך יכול להיות שמחשבה כזאת לא יטריד אותך הרבה יותר????

(אני בכלל לא נכנס לשיטת ראשוני אשכנז שמותר למסור את נפשך על איסור שאינו בגדר ייהרג ואל יעבור וכו'....)

לא הבנתי מאומה משיחתכם ואיך הגעתם פה ליהרג ובל יעבור מזוג מסכן שקשה לו בשמירת נגיעה

אין כאן יהרג ואל יעבור, ותראה את ההודעה שלי "סליחה....???"

זה עוד בסדר איכשהו. אבל עליך לעשות זאת בפחות נחרצות וזעם.

הבנתי, ואני מקבל את תוכחתך

לחלוטין.

כל ה"התפלפלות" הזו מבלבלת לגמרי את המציאות הפשוטה.

זו ההסתכלות הכי "צרה", שמישהו מתייעץ פה על בעיה חמורה, ואתה דן על עניינים תיאורטיים. על זה אתה צריך לשאול את שאלתך, אם "לא איכפת לך מהאדם השני", שבשביל לדון על דברים שאין להם כל נפ"מ כיום, אתה מוכן לעמעם בעיניו את חומרת הנושא..

לא יודע היכן מצאת בדברי "השוואה בין לפני עיוור".. וכד'.

כיום, גם על דבר שאסור באיסור של "ייהרג ואל יעבור", ניתן בדיעבד לעשות תשובה. בדיוק כמו שניתן על איסור כרת.  הרי היום אין "הוצאה להורג" ממילא. אין סנהדרין, אין מציאות כזו.

אז זה לא הענין.

זה הטפל כאן. 

אבל אם אתה תגיד למישהו דבר שממנו ישתמע שזה "לא כ"כ חמור" - אז זו הכשלה בפעל, גם היום. 

לנצל "מקורות" כשמדובר בנושא שברור מה הוא - והוא במפורשלא "דיון למדני" בביהמ"ד...

גם בתשובה הזו עצמה, הוא רואה לנכון להסביר את המשנה ברורה, שכותב שנידה היא בכלל העריות, ואומר "אולי לא כתב דבריו כי אם בנוגע לאיסור שמיעת קול זמר, ולא נחית לעיקר הדין בזה".

קל-וחומר כשמדובר על "נגיעה" שבוודאי חמורה לאין ערוך מ"שמיעת קול זמר".

אז אם ה"משנה ברורה" לא ראה לנכון להיכנס לפרטי הדיון האם זה מוגדר כ"אחת מהעריות" - קל וחומר בתגובות כאן...

השאלה כעת איננה האם זה נכלל ממש בהגדרה של "איסורי עריות" שחייבים עליהם "ייהרג ואל יעבור" (שיש בכך מחלוקת), או "רק" איסור כרת חמור.. והריסת המוסר והטהרה של בנין בית, ואי ההבנה שמי שאינה אשתו עדיין, היא כ"מישהי אחרת" לענין זה - ולא דבר שאשר לנגוע בו טרם חופה וקידושין כדין, עם כל המחוייבות והמשמעות העמוקה והנשמתית שבכך.

אז מוטב לא לערב כאן דברים שאינם רלוונטיים.

אפשר לדון בדברים כאלו, אם זה באמת לשם שמייים ולא מ"מגמות" נסתרות חלילה - בבמות שנועדות לדיונים תורניים בין למדנים, שגם יודעים היטב חומרתם הגדולה של דברים כאלה, עוד לפני דקדקנות ה"הגדרה"..

א' איפה היה כאן שום ניצול מקורות???  לא באתי להתיר שום דבר או לא יודע מה... אבל כן, אם יגידו למישהי שמה שהיא עושה\עשתה זה ייהרג ואל יעבור, אז בוודאי שאני אכתוב ואציג אמת של מקורות...(או שיש לך מה לחלוק על משהו שכתבי לעיל??)

ב' לגבי דברי הציץ אליעזר- מה שהוא מסביר את מ"ב אינו סותר כלל את כל תוכן דבריו כאן ובתשובה השנייה, שברור שבאופן חד-משמעי, הוא לא מקבל את שיטתו של המ"ב ברמה הכללית לגבי יוא"י של נידה, ואני רק אצטט מהתשובה השנייה(חלק כ' סימן ל"ו):
   "אולם למעשה אין זה משנה ממה שכתבתי בדברי שם בעיקרה של זאת ההלכה אם נדה בכלל עריות, ואפילו אם נניח שהח"ח ז"ל כוון בדבריו בקונטרסיו להלכה למעשה בזה, ולא לשם זירוז לשמירת קיום מצוה חמורה זאת (כי איננו מצטט שום מקורות לקביעתו בזה), אפ"ה עם כל הכבוד אין בזה בכדי לשנות ממה שקבעו בזה אחרת גדולי ואדירי פוסקים אחרים קדמונים ואחרונים, ולשלול האפשריות להסתמך עליהם כאשר הסתמכתי ובססתי עליהם את דברי שס"ל במפורש שנדה איננה בכלל עריות שדינם ליהרג ולא לעבור ושעל אחת כמה שלא חל הדין הזה לגבי קריבה כחיבוק ונישוק, הלא המה: שו"ת פני יהושע, שו"ת זרע אמת, שו"ת מהרש"ם שו"ת שם אריה, ואחרון אחרון גאון הדורות הגרי"א ז"ל מקאוונא (יעוין מ"ש מזה בספרי שו"ת צ"א ח"ו סי' מ' פרק א' ופרק כ"ה. וחלק ט"ז סי' ע', ומה שהוספתי לכתוב מזה גם בחלק י"ח סימן כ"ו ע"ש). "

ג' מנא לך שיש איסור כרת על שאר קירבה לנדה? עיין הלכ' איסורי ביאה א':י"א ולכאורה די מפורש שם(ואפשר לדייק מעוד הרבה מקומות) שאין כרת אלא בשיגול ממש....

ד' עוד פעם, לא הבנתי איפה ראית בתוכן דברי שום דבר הקשור או יכול להביא ל"הריסת המוסר..... " ???

לעולם לא ניסיתי "לערב דברים לא רלווניטים"....

אנחנו באמת מדברים כנראה על שני מישורים...

[אגב, בדברי לא הוזכר בשום מקום הביטוי "ייהרג ואל יעבור". ולא נכנסתי לַמחלוקות בעוצמת חומרת הענין, שלכו"ע הוא חמור וצריך להמנע ממנו בכל תוקף. וגם ה"איסור כרת" הוזכר קודם כל ביחס לדברים שציטטת על עצם איסור נידה, אם הוא אחד מה"עריות" או "רק איסור כרת חמור.. וגם ה"קריבה" שבנידה היא חמורה, כמובן, בלי להתייחס כרגע בדיוק להגדרה עפ"י הדעות השונות]

אני דיברתי על חומרת הענין, מהאספקטים השונים שלו. ואמרתי שהבאה של תשובה של  ה"ציץ אליעזר" לגבי האם זה ממש "ייהרג ואל יעבור" או "סתם דבר חמור" שלא חייבים להיהרג עליו.. .(שזה כמובן לא הבעיה הרלוונטית בשרושור זה), בהקשר של שרשור כזה - היא בלתי רלוונטית לחלוטין.

אמרתי, אם מישהו סתם רוצה לערוך דיונים תיאורטיים לגבי גדרם המדוייק של איסורים שונים, יש לכך במות והזדמנויות מתאמות יותר (אגב, גם אני לא בשיטה של "להפחיד" מעבר למה שבאמת. טבנושא הזה, גם האיסור חמור דיו, וגם ההשלכה שלו לנישואין ולטהרתם חמורה. הבעיה כאן אינה ב"הפחדה", אלא ב"הקלה", שהיא ממש עלולה להיות ע"ח אחרים)

מכל מקום, יש כאן בעיה והיא -- שהבחורה, ורוב הנשים שקוראות את השירשור הזה, אינה יכולה לעקוב אחרי "תלמיד אחד" ואחרים מכיוון ששפת הפוסקים והשו"תים זרה לה. סוף סוף, הבעיה מוצגת כאן ע"י בחורה. כדאי, איפוא, שהיא תוכל להבין את דבריך. וכן גם הבחורים שאינם תלמידי חכמים כמוך.

באמת, יש הבדל בין נגיעה, כגון להחזיק ידיים, ובין ביאה. אשר לשירת נשים, יש אומרים שמדובר רק בעת התפילה כדי שלא ישיח דעתו מן התפילה ויחשוב על הבחורה.

נדמה לי, שאצל הגברים היצר הרבה יותר חזק מאשר אצל הנשים. הבחורה נכנעה לרצונו, לא לייצר שלה. עכשיו, המצפון נוקף אותה כי היא חונכה לחשוב שזה חטא. לכן, היא רוצה להימנע מזה מעתה ואילך. הבחור מתוסכל. 

אבל, אם זאת אינדיקאציה להתנהגותו באופן כללי, וכך הוא ינהג בכל דבר, לאו דווקא בנושא הזה, אז עליה לחשוב פעמיים אם כדאי לה להינשא לו. היא צריכה לשוחח איתו על הנושא הזה וללבן את העניין. אי אפשר שכל פעם שהוא לא מקבל מה שהוא רוצה, הוא מעניש אותה. שתיקה היא עונש. היום הוא שותק, אחרי החתונה -- הוא עלול להכות. התנהגות כזאת לא באה בחשבון. עליו לכבד אותה ואת רצונותיה. מה שחשוב זה לא מה שקורה בתקופת האירוסין הקצרה אלא מה שיקרה לאורך חיי הנישואין [ששניהם מקווים שיהיו ארוכים, ויחד עם זה -- טובים].

אתה לא הבנת את דבריו (וזה בדיוק מה שאמרנו לו שיקרה מה"פלפול" הזה, ובתמימותו לא כ"כ הבין).

הוא כתב כמובן שזה איסור דאורייתא לרוב הפוסקים - ויש סוברים עוד חמור מכך.

ומי שרוצה "לחפש" מה שניכר מדבריך, זה בדיוק הסיכון כשכותבים פלפול-הלכתי במקום שאינו מקומו.

מה זה "יש הבדל"?... הוא דיבר על הבדל בין איסור כרת, לבין מה שלפי חלק, אינו "כרת" אלא רק "ממש אסור"..

ובהודעתך זה כבר נהיה משהו "קל".. כפי שרצית לקרוא.

ואין האומרים ש"שירת נשים" מותרת בשמיעה להנאתו. גם לא בתפילה.

ןלאידך, לא קראת את המשך הודעותיה. וכבר "מסביר" שהיא "נכנעה לרצונו". וגם, כפי שרגיל בעוד הודעתיך, "שהיא חונכה לחשוב שזה חטא"... "חונכה לחשוב". זה חטא לגמרי, ורע מעוד בחינות.  ואם אדם רוצה לכתוב נגד ההלכה ונגד עוד דברים, למה להעמיד פנים כאילו מתחשב גם ב"מקורות תורנים"...

[ובסוף - הקצנה לכיוון השני: על מה זה אולי אומר שיכול לקרות "אחרי החתונה"...]

לחשוב שזה חטא , כי זה אכן חטא , איסור תורה לדעת רוב הראשונים , ולפחות לחלק מהדעות גם יהרג ואל יעבור.

ברור מאוד שיש כאן איסור דאורייתא לרוב גדול של הראשונים, ובכל זאת, לא משתמשים בדברי שקר(ובטח לא גילוי פנים בתורה[ברמה תיאורטי; אין אני בא להאשים אף אחד כאן בזה...]) להפחיד בן-אדם שלא יעבור על עבירה...

"דחפת אותו לעבירה". במפורש.. בגלל ש"רצית להרגיש אהובה"..

ובנות לא מבינות לפעמים, בנוסף לכך שזה לא שייך באמת גם מצידן, שאצל הבחור הן מעוררות ממש יצר. לא רק מה שהן "רוצות להרגיש אהובה ומוגנת".  

ה"רצון" להתקרב פיזית אל מי שלא נשואים לו - הוא כמובן לא טוב. זה מתחיל מבלבול בין  "נישואין" ו"לא נישואין".

ואולי אפשר להבין את תגובת ארוסך כעת.. כאילו הוא אומר: את זו שדחפת אותי למה שלא רציתי. עשית לי "מניפולציות" (מה, אתה לא אוהב אותי?... זה באמת גרוע מאד), וכעת את אומרת "חד משמעית" שזה לא.

אז מה שכדאי לעשות, זה לדבר איתו טלפונית. להגיד לו שאת יודעת שאת אשמה שכך הענין התעורר. שאת מבקשת סליחה על מה שהיה מההתחלה. אבל שלא מרפאים מחלה ע"י מחלה נוספת. ושאת חושבת שהאמירה החד-מדמעית שלך כעת לעצור, תעזור לשניכם. גם לך לעצמך, גם לו, וגם לתקן מה שעיוותת בהתנהלות הלא נכונה בהתחלה.

תסבירי לו שהיה לך מבט  מוטעה. שונה משל בן. שאת סה"כ רצית לבטא משהו "נפשי", צורך להרגיש "רצויה ומוגנת". ולא הבנת מה המשמעות. ושאת מצטערת - ו"במקום שבעלי תשובה עומדים"..

מי שנוגע זה אשמתו. אין דבר כזה היא עוררה לו את היצר, זה אשמתה.. וכו'.

מי שעשה את המעשה זה אשמתו בלבד..!!! בלי לנסות להאשים אף אחד אחר!!

אפשר להראות אהבה גם בלי לגעת.. נכון, זה קשה.. אבל היא לא אשמה.

זה שטויות לגמרי.

מי שלא אכפת לו מצניעות שלא יפיל את זה על הבחורה שהיא פיתתה אותו.. 

קודם כל, להתמתן...

לא צריך לומר "השטויות האלה".. על אף שכוונתך מובנת.

אפשר סתם לומר שאינך מסכימה... (ועייני בהמשך, כנראה סתם אי-הבנה).

דבר שני, לא כ"כ קראת נכון מה שמקודם, אני חושב [על אף שלא בטוח שהיא כ"כ מעוניינת בהמשך הדיון פה, אבל כיון שכתבת, צריך להתייחס].

שניהם בעבר עשו כך, לא רק "הוא".

אלא שהיא הסבירה, שהיה צד, שכשהוא ניסה להימנע - היא "ניגנה" לו על כך שכאילו מרחיק אותה וכד'. אז נכון שצריך להתגבר על דבר כזה, אבל זו בהחלט "הכשלה".

וכי למה אין דבר כזה "עוררה לו את היצר"?.. יש ויש. וכתוב בתורה: לפני עיוור לא תיתן מכשול. גם על דברים כאלה. ויש את זה גם בכיוון ההפוך, שמענו לא פעם.. לפעמים יותר קל "להכשיל" בנות מאשר להיפך, ושם נוטים "להבין" אותן..  

אז האמת היא, שלכל אדם יש אחריות ובחירה. נכון. אבל זה לא סותר את החלק של השני בענין. ואם מישהי כותבת ש"עשתה לו מניפולציות" כשהתרחק, אבל לא "דחפה כי היא דחפה לעבירה, אלא כי רצתה להרגיש אהובה" - אז מסבירים לה, לא כדי "להאשים" אלא לצורך כיוון הפיתרון, שאכן זה נקרא "דחיפה לעבירה" אפילו שמבחינתה מטרת העבירה היתה לא עבירה, אלא "הרגשת קרבה" ע"י העבירה..

ולמה מסבירים? כדי לומר, שאם זו תמונת המצב, הדרך שנראית נכונה כעת, היא למצוא שביל-ביניים, שבלי להיפגש ולייצר שוב קרבה מסוג זה, היא תתנצל בפניו על ההתנהלות - תוך עמידה חזקה על כך שלא חוזרים להתנהלות הזו.

בדרך הזו, אולי תרד תחושת הפגיעה מהבחור (אם אכן, היא נובעת מכך שפתאום הוא יצָא ה"חוטא" והיא "דורשת התיקון".. והוא מרגיש עוול בתחושת-הצגה כזו של הענין; "הרי את דחפת לכך"..) - ואפשר יהיה להחזיר קשר תקין, בלי ויתור על החד-משמעיות.

הקיצור - ההערה שלך אמיתית לגמרי: אין שום קשר בין לוודא לפני החתונה שאוהבים איש את רעותו, לבין "נגיעה". זה אפילו לא חייב להיות "קשה", כשזה מובן לגמרי.

אבל קצת הוצאת את הענין מהקשרו הספציפי..

צודק במה שאמרת..

פשוט מנסיוני האישי די נכוותי מזה שמאשימים את האישה..

כל מקרה לגופו..

מחילה..

ובלי להאריך הרבה.

עדיף טלפונית.

תסביר לה שאתה לא רוצה בשום אופן שתגיעו לכך. תסביר קצת כמה זה רע ומקלקל.

וגם תסביר, בלי להתבייש ובלי "להאריך" מידי - שלא תיסחף תוך כדי הדיבור.. - מה בהתנהלות ה גורם לכך. ותבקש שהיא תתאפק עם זה לחלוטין.

ואם "מתחיל", אל תתבייש לומר, בנחת, על ההתחלה, בקול "מאוזן": דיברנו שניזהר בזה.

לעצור כל  דבר כזה, על הנשיה הראשונה, ובעז"ה תצליח.

תראי מה זה,

הגברים פרשו לדיון סוער - ואת נשארת עם השאלה... 

אני חושבת שכדאי לך לקרוא בעיון את תשובותיו של דן והנוספות באותו ראש.

שקול, מתון ומחושב.

ואולי אני חוזרת על חלק מהדברים, בכל זאת אכתוב - 

לא לוותר, 

לבוא ממקום בודק את המכלול מחדש, מאיפה זה בא?
האם יש פה תגובה קיצונית שהיא אולי דפוס התנהגות בעוד מקומות בהם מתנגשת המציאות עם הרצונות שלו, או הרצונות שלך עם הרצונות שלו?

האם יש פה חוסר יכולת להתאפק עם היצר, שזה משליך על כל החיים בכל מובן - גם עליכם כשתהיו אסורים, וגם חלילה מול פיתוי חיצוני?...

האם פשוט האגו נפגע בגלל הצורה שבה אמרת את זה, או בגלל העובדה שאת יצאת הצדיקה והבסדר, והוא יצא זה שצריך להעמיד אותו במקום?

אם אכן כך - האם מתאים לך שכל פעם שבעלך ייפגע ממך הוא יסתגר בשתיקה? 

כי שתיקה כזו היא סוג של אלימות ושל שליטה.

ובכל מקרה, לא בקשת משהו שהוא חומרה או הגזמה - אלא בסיס של הבסיס. 

אל תרגישי אי נוחות או שאולי את מגזימה, כי את לא..

ובית בלי הקב"ה - מה יצא ממנו? מה יצא מזוגיות כזו?
 

כל הנ"ל בא בצורת סימן שאלה כמו ששמת לב, ולא בצורת קביעה. 

כי מכמה שורות אי אפשר להכיר את כל הסיפור ואת האנשים.

אבל תשאלי את השאלות עכשיו, שלא תמצאי את עצמך עונה תשובות מאוחר מדי...

המון המון הצלחה!!!!

את גיבורה ממש, התמודדות מארץ ההתמודדויות הקשות!!!

אני התבטאתי בלשון פחות עדינה לפני שקראתי אותך

שכבר אמרו לפני, אבל הרעש סביבם קצת העלים את זה:

זה שקשה לו (ולשניכם), זה טבעי. זה לא נותן היתר לעשות את זה הלאה, כמובן, אבל זה משהו שרוב הזוגות מתמודדים איתו ברמות שונות. ואם לא אולי יש אפילו בעיה.

אבל נשמע שיש כאן בעיה בשיח ביניכם, וזו כבר בעיה אמיתית ומהותית לבניית קשר שצריך לראות איך פותרים אותה. נשמע ששניכם פעלתם בשיטת האולטימטום- את "הצבת לו עובדה" והוא "לא מוכן לדבר איתך". שיהיה ברור- אני מסכימה לחלוטין שבנושא הזה צריך נחרצות ואסרטיביות אחרת קשה מאוד לעמוד בהחלטה, אבל גם החלטה אסרטיבית צריך לדעת איך להציג ואיך להכניס אותה לשיח משותף. ומצידו- לא ברור אם זו פגיעה שלו, שזה מצב מובן מול חד צדדיות וצריך לחשוב איך מרככים את זה, או שזה תנאי שלו (אני לא אדבר איתך אם לא תגעי בי) ואז זה מצב יותר בעייתי כי זו תגובה כוחנית.

אין לי עצות מעשיות איך לנהל את הדברים, אבל את צריכה לבדוק טוב טוב באמת מאיפה נובעות ההתנהלויות של שניכם ולפי זה לחשוב עם עצמך, וברגע שיתאפשר- איתו, אם יש אפשרות לשנות את השיח ולהפוך אותו משיח יחידים לשיח משותף. כי בעיות כאלה לא מוגבלות לתקופת האירוסין והן יצוצו שוב ושוב, סביב נושאים שונים, למשך כל החיים.

(ואם, ורק אם, את מגלה שהוא לא פרטנר לשיח כזה ומתעקש להמשיך בקו הכוחני והכופה- יש בעיניי באמת גם מקום לשקול את המשך הקשר. אבל בכלל לא מוכרח לי ממה שכתבת שזה המצב.)

בהצלחה!

מה שכתבתי כעת,

בהודעה הקודמת, אחרי שהסברת את ה"נסיבות" שאף אחד כאן לא ידע מקודם...

די אפשר להבין שאם מישהי בעצם "גוררת" את הבחור לעבירה שלא רצה בה, ואח"כ "היא" זו שעוצרת - בצדק גמור. אז הוא עלול להרגיש כאילו מציגים אותו כ"עבריין" אחרי שבעצם די-הסיתו אותו לדבר. זה יכול להיות דבר מתסכל, ביחוד אם ביסודו הוא אדם שהבין שזה דבר אסור, גרוע וחמור.

לכן הצעתי איך לשוחח - טלפונית דווקא (בהסברה שלא כדאי לדבר על זה כשקרובים פיזית..). גם להתנצל. וגם לעמוד - ביחד - בכל תוקף על ההנהגה המחודשת והנכונה.

תצליחו בתשובתכם. בעז"ה.

שצד אחד "מפתה" יותר. לפעמים הדדי - לפעמים מניפולציות. מההודעה הראשנה היה נראה שזה"שניהם" (יש כמובן לצערנו דברים כאלה). מדבריה כעת - יותר צד של "דחיפה" שלה.

העצה שלי לא היתה "לא להתפייס" - כפי ש מבין כל הקורא ביושר - אלא איך לעשות את זה. ובלי ויתור כהו זה על הענין הספציפי, ובלי מו"מ על זה. אחרת יכולים ליפול שוב.

את זה יודעים אכן מנסיון, של בעיות ששומעים מעוד אנשים.

והניצול שלך של צרות של אחרים, כדי להביע את שנאותיך האישיות - אינו חדש.

יש לך דעה - כתוב ישירות למי ששואל. 

ה"עצות המסוכנות" היחידות כאן, הן שלך..

שאתה מוכן להשרות אוירה של "לא נורא" על עבירות חמורות - שהן גם הרסניות לבנין בית, בשביל להוציא את שנאתך האובססיבית.

 ["כמו בענין המשכנתא"... כבר פעם שניה.... איזה אדם נורמלי "זוכר" חלק-של-הודעה אחת, מיני רבות, רק בגלל "טעות טכנית" שהיתה שם (דהיינו, שצויינו תנאי לקיחת משכנתא כפי שהיו כשאנחנו לקחנו, ולא כפי שכעת... דבר שגם לא היה עיקר הענין, אלא ההרגעה הנפשית הצודקת, כמו שכל אדם ישר יכל להבין גם שם..)  וב"ה, כשאני שומע שכעת אחרת, גם בפרט טכני, אני מתענין, ויכול גם "לחזור בי" מפרט כזה..]

אני באמת מאד מקווה ש"מבחינתך הדיון הסתיים", כי הנזק שאתה גורם, על ידי "עצות היצר" הללו - גדול. ואתה, כמובן, לא תישא בתוצאות אח"כ.

מה שכתבת כעת?....

בדברי בוודאי שלא (וקצת מוזר מאיפה אתה לוקח ביטויים כאלה).

הרי כתבתי מפורש (וגם קודם דבריה אלו) : חלילה מ"לפרק".

יש להבדיל בין איך "עוצרים" דבר כזה, שזה לא ע"י "מו"מ" - כי לא שייך מו"מ עם מה שהוא יֵצֶר - 

לבין להמשיך מתוך רגיעה.

וכשמתברר שגם היו בעבר "מניפולציות" מצד הבחורה, אז ראוי גם שתביע את צערה והתנצלותה, ללא שמץ ויתור לעצם הענין. ולא ב"שיחה ישירה" שעלולה להחזיר את הדבר, אלא למשל בטלפון..

[ואגב, הערה שנאמרה פה לא פעם ע"י כמה אנשים: אם מישהו כותב בעיה עם נתונים מסויימים, הוא לא טיפש מכדי להבין שעונים על מה שהציג. כיו"ב, אם בחורה כותבת ששניהם נכשלו ולו קשה יותר לצאת מזה, אז היא מקבל תשובה על זה. תשובה שנשארת נכונה. אם היא תוסיף שהיא היתה זו שבתחילה "פיתתה" אותו יותר - אז היא תקבל "תוסף" של עצה, לתפוס שיתכן שמרגיש פגוע מעצם "גלגול הענין" עליו. אגב, האופציה הזו הועלתה, על-ידי, גם באחת התגובות הראשונות..]

ואיני רואה כל קשר בין זה, לבין מה ש"הסברת" כאילו הנושא עצמו לא כ"כ נורא, כבכיול, כאשר היה מובן מראש שמדובר על לעצור את זה להמשך.

ואני מציע לך לא לכתוב "כ"כ מעושה" על מה שרק בדמיונך הוא כך.

אני מניח, שדברים שנכתבו כאן ע"י כמה אנשים כנגד מה שכתבת על הנושא גופו, גרמו לך לאי-נוחות, וכתע אתה מגלגל את זה על העובדה שהבחורה הודתה שהיה לה כביכול חלק ב"פיתוי".

אני כתבתי לא כדי שדווקא "אתה" תצא מרוצה, אלא מה שנראה לי לנכון לענין.

ואני אכן חושב שזה נכון. גם כעת. וכל "שיחה" קרובה ביניהם, ישירות, היתה יכולה לגרום לאותו דבר שוב. קודם כל - "ברקס חזק". אח"כ - טיפול באפשרות שהבחור נפגע אולי מתחושה ש"מגלגלים עליו".

מי שקורא רק את ההודעות שנוח לו - זה עניינו.

ואני רואה שהסגנון שייחסת ליזהר, אינו זר גם לך..

כלה יקרה

לי נדמה שנדלקה כאן איזו נורה

כדאי לך לברר עד כמה הוא מוכן להקשיב לך לכבד אותך

אם רק בגלל עומדך על דעתך הוא כבר מנתק קשר...

זה יכול לחזור על עצמו בעוד סיטואציות בחיים

אז הנורה יכולה להדלק לכל מני כיוונים.

למשל - לבחון את ההתנהלות שלה בעצמה. כמו שהיא כותבת בהמשך שהבינה שהיא "פיתתה" אותו ואח"כ כשהיא "תופסת" את עצמה היא מציבה לו סטופ בצורה קצת פוגעת...

כל "משברון" הוא נקודה למחשבה. אבל חשוב לקחת את זה לא רק לכיוון שמחפש מה לא בסדר אצל השני אלא גם מה אולי לא היה כל כך בסדר אצלי ואיך אני צריכה להתנהל אחרת

הייתי מסכימה איתך שצריך להתבונן ולעשות עבודה.

אבל הם עדיין לא נשואים.

בס"ד

בכל קשר יש עבודה שניתן לעשות, 

ולעתים (שלא כמו במקרה הזה) הקב"ה נותן לנו קשר שבסוף לא יוצאים ממנו נישואין,
והדבר היחיד הנותר ביד זו העבודה העצמית שנעשה בעקבות הקשר,
ושבכל אופן הפכה אותי לאדם טוב יותר, ולבן\בת זוג טוב יותר בעתיד.

זה בכללות.
וכאן לאור הדברים שסיפרה, ברור שיש מקום לעבודה עצמית. 

לפותחת היקרה- המון הצלחה.

הגעתם למשבר ב"ה ואני שמח בכך כי כך לפעמים נבנים... אם לא היה את המשבר עכשיו איפה הייתם נעצרים? האם רק חיבוק יספק אותו? אולי גם להמשיך הלאה? ברור שלא נכון? כי יש גבולות וקווים אדומים נכון? אז זהו שלא הקו אדום כבר נפרץ והוא גם יכול להיעצר רחוק יותר אבל ב"ה הוא נעצר עכשיו רק חבל שזה חד צדדי.. אבל אל ייאוש לומדים ממשברים או שמגלים דברים ע"י משברים לכן: א'- אל תיבהלי את במקום יותר טוב ממנו.

                         ב'- תחזירי לו את המקום שלו אבל בלי לוותר על עקרונותייך ז"א הצבת עובדה עם טון כאילו את שולטת בו וגבוהה ממנו- מקום שלא כ"כ נוח לרוב הגברים לכן תני לו את המקום שלו שהוא מנהיג את הקשר ותתני לו לשוב לאיתנו(שכן אני מאמין שהוא גם לא רוצה ליפול אבל קשה לו ועוד יותר קשה שזה בא ממך והוא לא הצליח להתגבר לבד או להוביל את ההתגברות יחד)

                       ג'- במידה והוא לא מבין את הדבר ועדיין ממשיך עם שרירים אז תעשי "מחשב מסלול מחדש"  שכן מה יהיה אחרי החתונה שאתם אסורים גם אז הוא יעשה שרירים?? ובכלל במריבות וחיכוכים אז גם יעשה שרירים ולא תדברו??? תדברי איתו על זה ואם אין הבנה אז תשקלי את צעדייך ותחליטי אם את מוכנה לחיות עם אדם כזה... בהצלחה ובשורות טובות!!

לא מתווכחים עם היצר הרע . לדבר וללמוד זה כמו לתת לשני חתולים לשמור על השמנת. קודם כל תחליטי מה רצונך - אם חשוב לך מאד לשמור נגיעה, אז הוא חייב לכבד את זה . ואם הוא לא מכבד את זה -הוא לא בונה אהבה אלייך ולא מתחשב בך . אני דרך אגב לא דתייה. 

לפותחת השירשור - סליחה מראש על התגובה, אבל אני מאוד מאוד מבין את ארוסך.

פיתית אותו, אמרת לו משפטים שממש דחפו אותו (למרות הקושי שגם ככה קיים) לחבק אותך, ממש ביקשת את זה, וברגע שזה קרה נבהלת ויצאת הצדיקה, והוא הבהמי שלא מצליח לשלוט בעצמו.

הוא לא מוכן לדבר איתך, לא מתוך הפגנה או מחאה, פשוט כי הוא נפגע ממך. זה יכול לקרות בזוגיות גם מהצד של הגבר, גם גבר יכול להפגע ואז האישה צריכה לפייס אותו. (זה אכן נדיר, אבל קורה..)

אני חושב שזה קצת מדאיג שאת מוכנה שככה ידברו על ארוסך, ושככה את מציגה את הסיפור בפני כולם בפעם הראשונה, למרות שזה זועק שאת זו שאשמה פה..מדאיג מאוד שאת לא רואה ישר שאת זאת שלא בסדר, וישר מטילה עליו את האשמה..

מקווה בשביל ארוסך שתתחילי לעבוד על המידות, ובשבילך שארוסך לא יראה את כל הדיון פה בפורום..

לשאלותיך:

מאיפה הבאתי את זה שהיא אשמה?

"לצערי שני הצרכים האלו גרמו לי לגרור אותי ואת ארוסי היקר לקרבה פיזית יתרה ובסופו של דבר לחיבוק וכו' 

היום אני מתביישת בזה, ברור לי שדבר כזה רק פוגע בנו. אבל אז לא חשבתי על הנפילה, רק על תחושת ההשפלה כשהאדם שאהבתי היה מתרחק ממני כל פעם מחדש.
גם אני הייתי עושה לו מניפולציות כמו "אתה לא באמת אוהב אותי", "אני דוחה בעיניך?" וכו'
אבל זה לא היה כי דחפתי לעבירה! ממש לא 
רק כי רציתי להרגיש אהובה."

סוף ציטוט.

הסיבה שהגבתי כמו שהגבתי, היא בגלל הכותרת של השרשור: "לחץ מצד בן זוג". משתמע מהכותרת כאילו בן הזוג עושה הפגנה או חרם עד שהיא תסכים לתת לו חיבוק. (ככה כולם הבינו ולכן כולם הגיבו כמו שהגיבו) וזה שטויות!!!

הבחורה פיתתה אותו, הוא ממש חרק שיניים לא ליפול ולבסוף נפל, והיא פתאום הצטדקה והוציאה אותו הרדוד. הסיבה שהוא לא דיבר איתה (עד כמה שהשכל הישר שלי מבין - בהחלט יכול להיות שאני טועה) היא בגלל שהוא נפגע! הדבר האחרון שהוא רוצה זה ליפול שוב!

ולשאלתך האחרונה מה ראיתי להגיב כמו שהגבתי? החלטתי לא לענות זה רק היה גורם לי להגיב בצורה יותר חריפה. יש סימן קריאה אחד גדול על השאלה שלה מלכתחילה.

אני מצטרף לתמיהה של הלוי מא ומבחינתי הדיון נגמר..

קורה שאשה מפתה את ארוסה

אבל לאחר מעשה ליזום את ההפסקה ולהוציא אותו הלא בסדר זה מזעזע.

לכי תבקשי סליחה ותביאי לו איזו מתנה לפיוס. לא מסכימה עם הטלפון אולי כשיחת תקדים לפיוס אפשר במקום עם אנשים.

את עוד צעירה ומאחלת לך שמעתה והלאה תעמדי לצד בעלך לעתיד.

ובמשבר אמיתי תדעי לדעת להקשיב לכבד ולאהוב.

(גם אם הוא פיתה אותך היית אמורה לעמוד על המשמר זו בחירה שלך

להפסיק צריך לדעת בחכמה ברכות ובהחלטיות)

מקווה בשבילך שאחרי מה שעברתם תעריכו את המצווה החשובה שתלווה אתכם בהמשך ושלא תדעו עוד נפילות בעז"ה

מה זה משנה מי פיתה את מי??? שניהם רוצים לגעת וכל אחד מתמודד עם עצמו וקצת תולה תקווה בשני שימנע את זה אבל בגלל זה היא אשמה???  "היא פיתתה אותו אז היא אשמה" שלום כיתה א'! מה זה התירוץ העלוב הזה?? הוא פשוט צדיק תמים וחשב שמותר אז הוא לא מנע את זה נכון?? וגם כשמעירים אותו מהחלום שלו אז הוא מתנהג כמו ילד קטן ואתם עוד מגבים אותו??? ואם הוא היה לוקח את הפלאפון שלה שהוא בלי חסימה וגולש באתרים אסורים אז גם היא אשמה???? תפסיקו להפוך גברים לילדים מסכנים שנפגעים מכל שטות וכל הסביבה אשמה.. שייקח אחריות ויתפוס את עצמו ואם הוא לא יתפוס את עצמו שתנער אותו ואם זה גם לא יעזור הייתי ממליץ לה להיפרד ממנו ולהמשיך הלאה..

נידה. אתה מדריך חתנים ??

בהמשך..

אבל אני לא באמת יודעת מה הסיפור..

לא קראתי את כל התגובות.. 

אשמח לשמוע, אני חושבת שאני יכולה לעזור..

האם שקלת ליטול קלמנרבין או מרגיעים טבעיים אחרים? לפעמים צריך גם את זה עד שיסתדר

מאמינה בחוסן מנטלי

אז מנסה לשאןב רעיונות🙂

אפשר לשתות קמומיל להרגעה, ולשתות מיץ תפוזים טרי כדי לקבל ויטמין c נקי, אז למה אי אפשר לקחת רגיעון טבעי בכדור?
 

זה לא במקום עצות מנטליות, זה עצה נוספת. אל תבואי שלילית לזה, לא מדובר במשהו כימי או ממכר.

חוץ מההבנה שהעולם מורכב. לפחות אנחנו נמצאים בארץ ישראל, ריבונים על עצמנו, ויכולים להגן מבלי להיות תלויים בחסד המזויף של העמים.
 

ובעז"ה גם זה נראה שבכל מקרה נצא מהמלחמה (אולי סבב) הזה מחוזקים ייתר עם מעמד אחר, בריתות אחרות, ותודעה אחרת.

רק ראיה לטווח הארוך יכולה להועיל כאן.

זה יותר כמו מלחמה אחת מתמשכת עם הפסקות

זה כנראה ימשיך

אולי עוד הרבה זמן

זה לא מחליש אותי

מה שהיה לפני רצף המלחמות הללו

היתה אשליה

שמחיר הניפוץ שלה יכל להיות גבוה בהרבה

כל מה שיקרה

הרבה יותר טוב ממה שהיה פה קודם

הטיפים שלי

להתעלם מהחדשות

לצמצם התייחסות למלחמה למינימום

להתעסק בדברים שיש עליהם שליטה

כאלה שנותנים תחושות טובות

לחיים יש להציע הרבה יותר מאזעקות טילים וחדשות

זה מעבר ללהתעלם מחדשות, זה זה שאי אפשר לתכנן שום דבר, לבסס קרירה, הילדים קופצים וצריך להעסיק אותם והכל מיטלטל

לילדים אולי למצוא פתרון ביניים שיכול להחזיק תקופה

קריירה כדאי שלא תהיה תלויה רק בזמני שגרה

ולעשות איזושהי חלוקה זוגית בקשר לילדים

אפשר לתכנן דברים

במגבלות מסוימות

רוב הדברים אפשריים

אם באמת רוצים אותם

לומדת תנ''ך.

התחלתי בלימוד הנ''ל היומי, וזה פשוט מרחיב את הדרך להסתכל על המציאות. זה נותן ראייה רחבה של מה שקורה כאן והמון המון תקווה. כשקשה לי אני עושה בינג' ומרגישה אח''כ שאני חוזרת לנשום.

זה נותן לי אמונה וחוסן מנטלי בכמויות.

ממליצה מאוד.

אלה פרקי תנ''ך מבוארים על ידי הרב פרנקו מישיבת הגולן.

אפשר למצוא בכל אפליקציה שאת שומעת בה פודקאסטים או מוזיקה.

דוגמא לפרק ששמעתי במוצ''ש האחרון (רק כדי להתבשם. ממליצה בעקרון לשמוע על הסדר)-

'תהילים מזמור פג

ואם שמעת, חשוב לזכור שאלו שיעורים בני חמש-שש שנים, שהוקלטו לפני ה-7.10.

הרלוונטיות שלהם רק מראה כמה אנחנו תחת השגחה אלוקית.

גם אני שומעת, מאוד אוהבת.

אני נמצאת בקבוצה ששולחים בה מידי יום 2 פרקי נ"ך ע"מ לסיים לשבועות

לק"י

אם זה מעודד אותה, היא יכולה לחשוב על זה...

אבל לדעת שזה לא סופי.

לפנות בעדינות ולבקש את החדר הריק?

בכל מקרה נשמע מבאס ממש. מה בעלך עושה בשביל לשפר את התנאים האלו?

ומורכב

אי אפשר להסביר להם?

למה לא היה אפשר להיות בחדר הפנוי למעלה?

לפני שהגעתם שזה יהיה המצב?

וגם אם זה הבית של האחות, אי אפשר שאח שלה ואשתו או האחיינית יהיו שם?

באמת מוזר להזמין כשלפחות לזוג אין מיטה לכל אחד משני בני הזוג

הקשר עם האחות לא חזק גם בלי קשר לחגים?

אין מצב לנסות להתקרב בשגרה כדי שאם תתארחו שוב (אם בכלל תרצי עם כזאת מציאות) תוכלו להשתמש בחדר הפנוי למעלה?

לך אין בכלל קשר עם גיסתך?

והכי חשוב, בעלך מבין אותך בכל הסיפור הזה?

מאוד חשוב שהוא איתך

אם הקשר עם גיסתך טוב, אין אפשרות לפני אירוח שם לבקש ממנה שאתם או הילדים יהיו בחדר השני?

על הדברים האישיים שלה כמו שאמרת לא צריך להיכנס

חבל שתגיעו לשם ותצאו בכזאת הרגשה לא טובה 

מאוד מורכב

וכנראה מצב רגיש ביותר

אגב, להזמין את ההורים אליכם רלוונטי? 

אז אישית, בלי קשר לכלל ההתנהלות, הייתי חושב שמי שמסוגלת להיות אמא, אמורה להחזיק באופן קבוע דירה לעצמה ולא להיות תקועה אצל ההורים, אבל כנראה שגם זה חלק מהמורכבות.

למעשה מציע להתמקד במה נכון לכם, גם אם זה להשאר בבית (אולי להזמין אותם אליכם?), אבל בשום אופן לא להכנס למורכבות בין גיסתך להורים.

מבחינתי, אירוח צריך לכלול תנאים מינימליים כגון מיטה.

אם אין מיטה, אין אירוח שכולל לינה. נקודה.

''אמא, אנחנו נשמח מאוד להתארח אצלכם, אבל בגלל שאין לכם מיטות עבורנו, נגיע ביום שבו אפשר גם לחזור הביתה לישון אחרי האירוח''. ככה פשוט.

בלי דרמות, בלי להפוך את זה ליותר ממה שזה.

אין מיטות, לא מגיעים.

שחלק מהקושי הוא גם שציפו מכם 'להתכלב' בלי שאמרו לכם.

ויש אנשים שבאמת זורם להם לישון מיליון אנשים בחדר קטן (שכנים שלי ישנים קבוע 7 נפשות בממ''ד עם תנאים כמו שתיארת). אבל יש אנשים שאצלם ילד בלי מיטה משלו- לא ישן דקה.

והילדים שלי הם מהסוג האחרון- אז אני מבינה אותך מאוד.

ואשתף שפעם חמי וחמותי הוציאו אותנו לנופש, אבל כדי לחסוך הם החליטו בשבילנו שהילדים ישנו שניים במיטה. שזה סבבה בעיני אנשים מסוימים, אבל אצלנו לא. ממש ממש לא. וגילינו את זה רק כשהגענו לנקודת האירוח.

אני הייתי חצופה מספיק כדי לשלוח שני ילדים לישון בחדר של סבא וסבתא.

ומאז זה לא חזר על עצמו.

ספציפית לגבי 'ליל סדר עם סבא', יש לזה משמעות וחשיבות של המשך העברת מסורת הדורות, אבל יש גם אפשרות אחרת.

רבים שנאלצו בקורונה או במלחמה או בנסיבות אחרות לעשות בעצמם - גילו גילוי חדש. ליל סדר שלכם, בקצב שמתאים לכם כשבעלך ואת ממוקדים בילדים שלכם - זה משהו מיוחד ומרומם מאוד. אפשר גם להזמין חברים לעשות יחד. אם יש לכם כח הכי חשוב (וגם הכי מחנך את ילדכם) להזמין את הזקוקים לכך בשכנותכם - אדם גלמוד, משפחה של עולים שאין להם קרובים בארץ וכד'. אבל קודם כל המיקוד בכם.

זה לא אומר שמעכשיו כך זה יהיה לנצח, יתכן שבעוד כמה שנים יסתדרו דברים ותוכלו לעשות בפורמט זה או אחר סדר עם סבא וסבתא, אבל כרגע זה כנראה יוצא מאוד עמוס - אז כדאי לחשוב על האפשרות.

עשינו את זה לא מעט שנים,

כי גם בשנים שהיינו צריכים להיות בצד שלי לפעמים לא יכלנו בגלל מורכבויות משפחתיות.

אבא שלי עזב לחו"ל לפני 5 שנים וכן יש כאב כזה ותחושת חוסר, זה בעיקר פוגש אותי סביב ליל הסדר

ועדיין מציע למצוא איך להפוך את הלימון ללימונדה.

אנחנו עשינו לבד סדר, זוג עם תינוק, בגלל אילוץ מאוד מורכב וזאת היתה חוויה מכוננת.

אח"כ חלק מהשנים כן נסענו, אבל כשהתאים שמחנו לעשות לבד.

ומצד שני, ממש מרגיש לי שאני מכיר את הסיפור הזה... די דומה לבית שאני מכיר. או בקיצור, יש מצב שאנחנו קרובי משפחה

בכל מקרה, התיאורים נשמעים לא טוב, אבל גם צריך להבין שאלו ההורים של בעלך, ואיזשהו מחיר תצטרכי לשלם על הכבוד שלך לבעלך ולרצון שלו לשמר קשר עם הוריו.

לשמחתי, אני שומע כאן הרבה תחושת הזנחה, אבל לא משהו בלתי הגיוני או לא אפשרי לחלוטין.

מציע שתקיימי שיחה עם בעלך ותחשבו על מה כן ומה לא, ואיך בכל זאת הולכים זה לקראת זה. כי בסופו של דבר דם זה לא מיץ עגבניות ואנחנו צריכים לתת מקום להיבטים סוציולוגים של בני זוגינו.

מציע לך להגיע עם אמפתיה וכבוד לצרכים שלו. קחי בחשבון שהמחיר יכול להיות הוצאה של בטן מלאה שלו על הורייך (אחרי הכל, הגמל לא רואה את דבשתו). וגם להכיר ולקבל את המושג "כניעה".

זה מה יש...

למרות שלא נראה לי.

ביננו אנחנו פתוחים ומדברים על הכל.

על האתגרים בשמפחתי ובמשפחתו.

וגם הוא מבואס מהמצב.

קשה לו שאמא שלו לא יוצאת...

לא מבין מה האחות נתקעה שם שנה פלוס...

וגם מתגעגע, בקיצור, מורכב

הסיפור-מסגרת שתיארת, מתאים אחד לאחד לבית שאני מכיר (ולמגינת הלב, הבית שגדלתי בו. רק שמסיבות שונות אני כמעט לא מתארח בו..). וכן, הכתיבה שלך מתאימה לגיסה שהתארחה בחג. כולנו יודעים שמאוד קשה לה.

מה שכן, זה כנראה לא אתם, גם כי אין הרבה סיכוי שהיא תכתוב כאן, וגם כי כשכנסת לפרטים זה שונה מאוד מהבית שאני מכיר (האספרגר הוא לא אח אלא קרוב ברמה אחרת, והאחות התקועה היא לא דתלשית וזה סיפור של הרבה יותר משנה שנתיים. ועוד כמה פרטים).

מצד שני, דווקא אני מדמיין את אותה גיסה מתייעצת אתי. ובכנות אני בעיקר שואל את עצמי למה מתוך כמה וכמה ילדים שקשה להם, רק היא "עושה כל כך הרבה בעיות"? למה דווקא היא לא מתפשרת? ובפרט באמת שהם באים מעט מאוד (לא רק לאירוח, גם לארוחה קצרה וכדו' הם בקושי באים, וגם כשבאים - זה בלעדיה).

וזה מדגיש לי אולי את מה שצריך לשים לב ולהיות מודעים לו. בשביל לשמר קשר עם משפחה, זה עניין רציני ודורש איזה מחיר משמעותי. אם זה חשוב לכם (כמובן בהנחה שזה באמת חשוב), אז נאלצים לשלם את המחיר. אפשר להפחית את הכמות, אפשר למצוא מקסימום פתרונות לבעיות ספציפיות (נניח אם יש בעיה עם הממד, אז אולי יש לבעלך חבר ילדות או שכן שהוא בקשר טוב איתו, ושינסה לסדר לינה אצלו). אבל אם הקשר הזה חשוב, צריך להבין שיש לו מחיר.

זה לא קל, אבל יכול להיות שגם בילך מתקשה אצל הורייך ושותק, ולא כדאי לעורר דובים. ובכלל יש סיכוי שזה גם קשור לרגישויות ייחודיות שלך.
 

בהצלחה יקרה ♡

שהכיוון של השיח ביניכם פה הולך למקום רע.

אתה די בטוח שאתם משפחה ויש לך בטן מלאה עליה (או על הגיסה האמיתית), מה שמבטיח מתכון נוראי לפורום.

הכי טוב שתדלג על הסיפור הזה, או שתנסה להתאמץ להבין את הצד שלה. זו הזדמנות פז שלך לשמוע ולהיכנס לנעליים של מישהי שאתה חושב ש"רק היא עושה בעיות". אולי תגלה כמה דברים גם על עצמך במהלך הקריאה.
 

ואכמ"ל.

ואני אומר את זה דווקא בגלל שאני מבין את הסיטואציה, וגם אני כנשוי טרי, הייתי ממש שמח להיות קצת פחות דבוק למשפחה של אשתי, אבל בס"ד הבנתי מהר שאין טעם להיפרד ועדיף למסגר ולהתמודד.

ממש מבינה את התסכול על הסיטואציה. זה באמת יכול להרגיש שלא מתחשבים בכם.

זה שלא היה מקום נורמלי לישון, וחוסר הגיינה זה נורא מגעיל ומבאס אין ספק וברור שצריך להסיק מסקנות כלשהן להבא.

יחד עם זה, מציעה גם לחשוב על מה שההורים עוברים עם האחות וכמה זה התגברות והתמודדות יום יומית ואולי עוגמת נפש עבורם, ויש בן עם אספרגר שאולי צריך יחס מיוחד, והם בטוח רצו שתבואו ואתם גם חשובים להם מאוד.

יש מצב שהם נמצאים בסיטואציה מאוד קשה של לנסות לרצות את כולם ובעצם לא יכולים לתת פתרון טוב לכולם בו זמנית. וכמו כל הורים מבוגרים הם פשוט רצו את הילדים שלהם איתם בחג. רצו נחת וזה רצון כל כך מובן.

אני לא אומרת שאת לא צודקת, ההרגשה שלך מובנית ומצודקת.

את לא צריכה לסבול ואולי לא תוכלו להתארח שם בתקופה הקרובה,

אבל אולי כדאי לנסות לראות גם את הצד של ההורים ולהבין את הקשיים שלהם בהתמודדות עם כולם.

אולי זה יתן פרופורציות וחמלה למצב שלהם, גם אם זה לא עושה את המצב שלך יותר קל.

אולי תמצאו דרך לשפר בעתיד את השינה שם ואולי לא. אולי תמצאו דרך אחרת לקשר.

זה לא חייב להיות פתרון מידי אבל כל צעד קטן לחמלה יכול לעזור.

שולחת חיבוק

זה בדיוק הסיפור.

וזה נורמלי.

זהההרבה צרכים שונים בו זמנית וזוג הורים שרוצה לתת לכולם.

אבל בגלל שזיהתי שזה יותר מידי צרכים, גילאים, סטטוסים וכו שמתנגשים, העדפתי ללכת אחרי החג ולא להשאר גם לשבת כי הרגשתי שזה כבר יהיה יותר מידי.

קצת מבאס שלאחות אין עצמאות ולא נראה שיש אופק להתנחלות שלהם שם.

להורים זה ממש קשה אבל לא ברור לי למה הם נתקעים שם.

בעבר גיסתי היתה עובדת ומאז הלידה שזה שנתיים היא רוצה לגדל את הילדה בבית אז עובדת רק שעה ביום וההכנסה בהתאם והבן זוג לא יודעת היה שם קצת און אנד אוף אז לא ברור..

הפתרון הקל שלהם זה להיוצ אצל ההורים, הסבתא עוזרת המון עם הילדה, חוסכים הוצאות, אבל בעיניי זה קטסטרופה.

גם כמובן דוחק אותנו הצידה לסבא ולסבתא לא נשאר גרם של כח וסבלנות לילדים שלנו. אבל מעבר לזה הסבתא אישה חולה וכולם בבית עליה זה עומס. 

כמה מורכבות

כמה זה דורש לנווט בין חלקי המשפחה בעיקר שזה חשוב לכם וזה מביא גם מחירים לא פשוטים כמו שכתבת.

@שבורת,לב כתבה מאוד יפה כאן

את כנראה לא תוכלי לפתור את המצב עם הגיסה,

זה שלהם.

אל תקחי עליך דברים שמיותרים לך.

אבל את מקסימה שלמרות הכל היית שם בחג ומקסימה החשיבות של חג עם ההורים בעיניך.

זה לא מובן מאליו.

צריך לקוות שעם הזמן אולי יהיו שינויים.

יש עוד שנה עד ליל הסדר הבא ובינתיים יכול להיות שדברים יזוזו וישתנו לטובה.

צריך זמן וסבלנות.

❤️

ליל סדר עם הסבא והסבתא. מעריכה אותך ממש.   זו כן חוויה שזוכרים הילדים.    מבינה שהיה לך קשה ומעריכה גם את הסבתא שמתמודדת בכל כך הרבה חזיתות : הבת הלא נשואה עם הרגישות הדתלשית - קורה במשפחות דתיות ובאמת הולכים על ביצים כדי לא לנתק ולהתנתק, הבן עם האספרגר וגם הרצון לארח אתכם - משפחה שלמה כשאין להם תנאים מתאימים. חושבת שאולי כדאי מראש לחשוב איך לעזור לסבתא, אולי להביא מיטה מתקפלת, אולי משהו בניקיונות לפני, להביא מצעים שלכם (אני מביאה קבוע כדי לא להוסיף כביסות למארחים) וכד'. חושבת שכיוון חשיבה כזה, שהסבתא מתאמצת ולא ככ מצליח לה כי קשה לעמוד בצרכים של כולם ורצון לעזור לה וליצור חוויה משופרת לכולכם כחזית מאוחדת, יכול לעזור גם לתחושות שלך.

הסורקים - מחזירים את הכלבים הביתה | Facebook

עד יום חמישי זה הרבה זמן

גם הבעלים יחפש את הכלב

וגם הכלב "יתגעגע" 

אוכלים אוכל טעים

פוגשים חברים

לומדים

מדברים איתם בטלפון 

בהצלחה! נשמע לא פשוט בכלל...

מבקשות מג'מני דברים מופרכים לדפי צביעה, ואז מדפיסות וצובעות

כולל מצוות סיפור יציאת מצרים.

אמנם כמינימום שבמינימום, למי שלא מצליח הכל (או חייל וכד' שיש לו דקות ספורות), יוצאים ידי חובת סיפור יציאת מצרים בהזכרת יציאת מצרים שבקידוש (וכמובן - לשתות כוס ראשונה) ולהגיד מ"רבן גמליאל היה אומר וכו' לפיכך וכו'" עם הברכה שחותמת את המגיד וכוס שניה.

(מקור: משנ"ב סימן תע"ג ס"ק ס"ד).

נוהגים להשתדל מאוד לשמוע גם את עשרת המכות (משנ"ב שם) ולכאורה כדאי מאוד גם את הפסקה של "עבדים היינו" שבהתחלה, שבה מופיע סיפור השיעבוד והיציאה בקיצור. (ע"פ דבריו בסימן תע"ב ס"ק נ')

מעבר לזה - כמובן כל המרבה, הרי זה משובח, אבל אם את מפסידה קטעים מכל הדרשה הארוכה של "ארמי עובד אבי וכו'" - לא צריך להילחץ להשלים.

עשרת המכות מאוד חשוב

כל השאר פחות מהותי

מגיד לוקח כ10 דקות בקריאה מהירה ורצופה

הלל כ3-4 דקות

לא רואה לחץ להשלים כלום.

תכווני בקידוש. תגידי "פסח מצה ומרור" את עשרת המכות.

ותכוונתי "ולהגדת לבנך". תספרי להם שאת מתזזת אחרים כי זה פסח.

או שלשם שינוי אל תתזזי.

ואז הם ישאלו מה קרה שאת ככה נינוחה?

אז תספרי להם שעבדים היינו ועכשיו את בת חורין 🤣

פסח שמח 

מתוך שולחן ערוך "הרב", תעג סעיף מג:

ועיקר נוסח ההגדה שתקנו חכמים חובה על הכל הוא מתחילת עבדים היינו עד הרי זה משובח ואחר כך מתחלה עובדי עבודה זרה היו אבותינו כו' עד סוף דרוש פרשת ארמי אובד אבי ואח"כ פסח שהיו אוכלין כו' מצה זו כו' מרור זה כו' בכל דור ודור כו' ואותנו הוציא משם כו' לפיכך כו' עד ברוך אתה ה' גאל ישראל ושאר כל נוסח ההגדה הוא מנהג שנהגו כל ישראל מדורות הראשונים:

נ.ב. מה שהוא כותב "סוף דרוש פרשת ארמי אובד אבי" - הכוונה היא עד עשרת המכות (ולא חייבים להוסיף את דברי רבי יוסי הגלילי וחבריו)

צריך לומר, או לפחות להקשיב, מ"רבן גמליאל אומר, כל שלא אמר..." עד הברכה שלאחר ההגדה.

אם תרצי אבדוק במדויק

בעיקרון נשים חיבות בכל מצוות הלילה כמו גברים - נשואים טריים

וציינתי את המקורות.

העובדה שכמה ניקים שונים, ענו על דעת עצמם בלי מקורות ו(כנראה) בלי לדעת בכלל, כיצד הראשונים והפוסקים השונים הבינו את המשפט היחיד שהם ציטטו, מדגישה שוב עד כמה הפורום אינו במה מתאימה לפסיקת הלכה.

ולתועלת הציבור, להלן דברי המשנה ברורה, סימן תעג סעיף קטן סד:

גם נשים חייבות במצות הלילה ובאמירת הגדה ... ולכן החיוב גם על המשרתת שתשב אצל השולחן ותשמע כל ההגדה ואם צריכות לצאת לחוץ לבשל עכ"פ מחויבת לשמוע הקידוש וכשיגיע לר"ג אומר כל שלא אמר וכו' תכנוס ותשמע עד לאחר שתיית כוס ב' שהרי מי שלא אמר ג' דברים הללו לא יצא ונוהגין שגם קוראין אותן שתשמע סדר עשרה מכות שהביא הקב"ה על מצרים כדי להגיד להם כמה נסים עשה הקב"ה בשביל ישראל

בזמן וביום הכי לחוץ בשנה אולי זה לא הזמן לתהליכי עומק,

לכן ממליצה רגע לעבור את היום ומחר כמה שאפשר, ובהמשך לראות במבט-על איך לגשת לנושא.

גם לבחון יותר לעומק את הצורך שלך שם,

גם את ההתנהלות עצמה של כל אחד מבני הבית בנושא הסדר והניקיון,

גם להקשיב פנימה ולפתוח לעומק את הצד של בעלך שכתבת שהוא כן מנסה לסדר

וכי הזמנים בהם הוא לא מסדר עבורו הם כי "גם ככה את לא מרוצה" כדבריו.

כלומר להקשיב רגע לחוויה הפנימית גם שלו.

שהוא כן מנסה וניסה לסדר.

שאולי לא יודע או לא מסוגל או קשה לו לסדר כמוך, אולי זו לא החוזקה הכי חזקה שלו, אולי הוא "סתם" שונה ממך והראש שלו פועל אחרת וכן הלאה...

וגם שהוא לא מסדר לא כי לא אכפת לו, לא כי הוא נגדך, אלא כי באמת באמת הוא מרגיש שמה זה שווה אם גם ככה תהיי לא מרוצה, אז הוא במעין "אין כניסה" כמו תמרור כזה.

אם אסדר - אשתי לא תהיה מרוצה.

אם לא אסדר - אשתי לא תהיה מרוצה.

אז מה אוכל לעשות?

אולי אני מרגיש שכל מה שלא אעשה זה אף פעם לא יהיה בסדר או מספיק?

שאין לי שם כניסה, אין לי שם מוצא?

אולי אני צריך להרגיש שם בעומק שכן יש הכרה למאמץ שאני כן עושה,

שכן יש קבלה לשוני ולאדם שאני,

שכן אשתי שמחה ומאושרת,

שכן אני יכול לתת יד ולתחזק את הבית כמו שצריך ויש לכך ניראות והערכה?

וכמובן לשמוע גם לעומק אותך.

ואז להגיע למציאת דרכי כיוון שיכולים להתאים לשניכם.

אחרי ראיית עומק שלך

ראיית עומק שלו

ראיית עומק של ההתנהלות כולה בנושא

השלב של ההתקדמות והפתרונות יכול להגיע יותר בבהירות, אבל רק על גבי ההבנה לעומק והניראות של כל הנ"ל.

שולחת עוד חיבוק וחיזוק

ב"הצלחה גדולה בכל יקרה!

ומצרפת לך כאן שתי הודעות שכתבתי בדיוק מקודם בפורום הו"ל שיכולות להתאים גם לכאן ❤️

קוצר רוח ועבודה קשה

וקצת על הזוגיות שלנו בתקופה הזו 

(משום מה קצת מתקשה ולא עובד לי להעתיק את הכתובת של הקישור עצמו, אז ניסיתי מה שיכולתי בינתיים ואם לא עובדים לך הקישורים אפשר פשוט להיכנס לכרטיס שלי ולראות את שתי ההודעות האלה שם בצורה מסודרת...)

אם כן אני מציעה לרכז כל תחום באותו אזור, לתת מקום לכל דבר ואם צריך לכתוב על כל מגירה וקופסא מה יש בה. כשיש מקום לכל דבר, וכל תחום באותו האיזור הרבה יותר קל לשמור על סדר גם למאותגרי סדר קשים. ואם הםממש מאותגרים שלטים ממש יכולים לעזור כי הם רואים בדיוק איפה כל דבר

צריך כמובן תקופת הטמעה,אבל זה עדין מקל מאד

אם לא קשה לך אפשר גם לזרוק ולפנות מהבית דברים לא נצרכים,ואז זה מוריד מהבלגן כי יש פחות מה לבלגן

וזו תקופה שצריך לנשוך שפתיים ולהחזיק מעמד.

לאחרי פסח אני מציעה חלוקת תפקידים שבה את האחראית הבלעדית על הסדר ו"בתמורה" הוא אחראי על משהו אחר (רצוי משהו שאת שונאת לעשות).

בתור המבולגנת מביננו אני יכולה להעיד שאני בכלל לא *רואה* שום בלגאן בזמן שהוא משתגע ולכן זה פתרון ממש טוב שבו הצד המסודר משלים עם הבלגאן של השני אבל "מרוויח" ממקום אחר.

אם יורשה לי, שאת בעצם כועסת על אנשים שמנסים לעזור (וטועים) ומוציאה את החשק שלהם מזה. גם על הבעל ועכשיו גם על הילדה שלך.

גם התגובה שלו "גם ככה את לא מרוצה" נשמע כמו "אני עושה את המקסימום שלי ואת לא מרוצה". זה לבד מוציא את החשק.

המחשבה שלי: רשימה סגורה, לתת לו משימות שלא מטרגרות אותו איתך, ובטח שלא להעיר לו. זה לא מועיל לכם.

נשמע שאת מאוד מוצפת, יש עלייך הרבה עומס ופסח עושה להכל בוסט.

את רוצה שותפות ואת צודקת, כשאין זה מאוד מתסכל.

אני חושבת שזה יותר עמוק מהבלגן הטכני וכדאי לברר מה קורה לך בפנים ובזוגיות.

בקשר לילדה-

ברגע שאת שמה עליה תווית שהיא כמו אבא שלה המוח שלך כבר מתחיל לחפש הוכחות לזה ואז כל דבר קטן שהיא עושה נצבע דרך זה.

היא קצת אבא שלה וקצת כמוך ובעיקר היא אדם בפני עצמה.

היא תלמד ממך מיומנויות בצורה יותר טובה כשזה יבוא בלי לחץ.

אז אולי הכי שווה כרגע להתרכז בלהחליף את המחשבה שהיא דומה לאבא שלה במחשבה אחרת כמו שהיא עדיין לומדת.

זה יעשה המון הבדל.

שולחת חיבוק❤️🧘🏽‍♀️🙏

פרחים מידי יום שישי,

לקום בלילה לילדים הקטנים

לקום איתה בלילה גם כשהיא מניקה כדי לעזור

אחריות לניקיון הבית

אחריות לקניות השבועיות

מתנה שווה ליום הולדת

ליזום מידי פעם יציאה לבית קפה/מסעדה

ליזום לצאת איתה לקניות לעצמה בקניון

לאפשר לישון עד מאוחר בשבת בבוקר

חופשות שוות בארץ או בחו"ל 

בעיניי זה מיותר לחלוטין שהבעל גם יקום בלילה,לפחות שהבעל ישן כמו שצריך

מי שבא לה להעיף עגבניות...רחמים...הכל נקי פה לפסח...

לי היו תקופות בתחילת ההנקה

שהציל אותי כשהוא היה קם לעזור לי

אבל כן היינו עושים סוג של תורנות או לפחות קימה אחת שלי כדי שיהיה לה 4-5 שעות רצופות של שינה.

אחרת זה מורכב להמשיך לתפקד שכל שעתיים צריך לקום להאכיל + יש בית ועוד ילדים שצריכים את צרכי הבית 

יש תינוקות שלא נרדמים מיד אחרי הנקה.

ואפילו רק להביא את התינוק לאישה להנקה בשכיבה יכול להקל מאוד מאוד.

הוא כתב שהוא קם במקומה...

זה לא רלוונטי

לקום יחד איתה כן

רק בשביל להביא/להחזיר תינוק,

זה תינוקי ומיותר בעיניי,במיוחד אם הבעל עובד למחרת.

ככה לא באמת צריך להתעורר אלא ממשיכים להניק חצי מתוך שינה.

ויש גם אמהות מניקות שעובדות.

ויש הבדל מהותי בעיניי, בין מה גבר יכול לעשות לאשתו, לבין אשה שיכולה לעשות לבעלה.
מבחינת התפיסה- זה חופף בעיניי והכלל הוא- לאן מכוון החץ? מה בראש סדר העדיפויות?
כל הפעולות הקטנות- והנחוצות מאוד, צריכות לנבוע היכן ומתי שבן הזוג יצליח לחוש תחושת אכפתיות, וזה שאני בראש סדר העדיפויות.
ברור שאנחנו חיים עם רגליים על הקרקע, ויש בלתמי"ם ויש  עניינים אבל מה מניע אותי?
מקווה שזה ברור..
לעניין הטכני-
לפי דעתי אשה צריכה להרגיש יציבות, לקיחת אחריות ויוזמה.
מה הבעל יכול לעשות?
ליזום דייט- ביתי או בחוץ, אחת לשבוע או לשבועיים, לדאוג שיש מי שישמור על הילדים (לא לבקש מאשתו אבל שהוא יהיה זה שמוביל את העניין)
משקה שהיא אוהבת בלי שהיא תצטרך לבקש
משהו טעים שהיא אוהבת
מסאז'- בזמנים שמותר, או אפילו לרכוש לה מסאז' מקצועי
הודעות במהלך היום, גם הבעת חיבה רגשות ומחשבות וגם שיתוף -נתקלתי בסרטון\ פוסט הזה וחשבתי עלייך (משהו שמביע אהבה, הערכה או תשוקה)
כמובן שפינוק של מתנה שווה מדיי פעם, מבלי שהיא תצטרך להתחנן ולהזכיר מליון פעם, לשים לב היא היא רומזת או אומרת שרוצה משהו, ולהפתיע איתו
לסדר לה את המיטה
אם מתאפשר לשניכם בלו"ז- לשחרר אותה לעשות כרצונה לזמן פינוק של מה שהיא רוצה, כמה שעות מבלי שהיא תצטרך לדאוג איך הבית מתפקד ומסתדר...
כשיש אפשרות לתת לה לישון עד מאוחר בשקט\ שנ"צ
ושוב חוזרת לעיקרון- שהיא תרגיש במעשים ולא רק בדיבורים שאתה חושב עליה ושהיא נמצאת בראש סדר העדיפויות.

נשמע שפותח הפוסט הוא גבר לכן עניתי על הצד הנותן הגברי..
 

מה שהשני אוהב

אני אוהבת קפה

כיף לי שהוא מפנק אותי בכוס קפה עם שוקולד

הוא אוהב אוכל טוב

כיף לו שאני מפנקת בארוחה שווה

פתקים זה תמיד טוב

פרחים אני פחות בקטע

דווקא בעלי שמח לקבל עציצים יש לו גינה מכובדת

לצאת ביחד לטייל

הוא מאוד אוהב לצאת לאיזה מעיין

אני אוהבת לבתי קפה

שמשתנה מאדם לאדם.

כן יש בזה משהו טיפונת לא־רומנטי לשאול "מה עושה לךָ/ךְ את זה"

אבל באמת אנשים כל־כך שונים וכל־אחד אוהב ומתלהב ממשהו אחר.

סבורני שהחכמה הגדולה היא לאו דווקא לעשות את המעשה הרומנטי הגנרי אלא דווקא לדעת מה הצד שני האוהב? מה האופי שלו? מה הנקודה שנוגעת בו/בה בדווקא?