ראיתי את פרק עשרים של גותהאם. אני כבר לקראת הסוף
והיי, @פינג. תראי- יש בו עשרים ושישה פרקים
ואת רואה? אפפם לא אהבתי גותהאם.
סימן באמת שזה לא מתאים לי.
אמרתי לך כבר. אני ארבע או שלוש, קשה לי להחליט
למרות שאומרים שהעונה הרביעית לא משו. אני לא יודעת, ראיתי רק את הראשונה.
אני שלוש בסוף אבל
היה לך שרשור כזה
שלוש אותיות בשם שלי
גרה בקומה שלוש
שלוש מוסדות לימוד בתיכון
שלוש בתים
שלוש שנים

להמשיך?טופי תותאחרונהשלוש אחיניות (בנות, כע?)
שלוש אחיות
(ואת גרה בקומה ארבע! (או חמש
))
מעניין אם זה עובד
מעניין אם זה יעבוד

ישקפיץחייב דחוף.

הרבה התחיל כאן.
כתיבה ופריקה ודברים חדשים, אנשים חדשים
מסגרת שונה לתקשורת.
לילות קרים, שיחות ארוכות שעוברות בהרבה מקומות אבל בסוף משאירות טעם מר של אכזבה וכמיהה.
ציפיות, בלי מקור. פרשנות, רצונות ודמיונות.
נגמר מהר או לאט, אבל בעצם בכלל לא התחיל.
או לא נגמר באמת, עד שנגדע. ואז שוב, מבליח, מצפה-מתאכזב-שוקע, נשאר לבד.
ובסוף הכל חוזר לאותה הנקודה, אותה הכמיהה, אותו החוסר.
מה שמילא אך ייסר ובכל פעם היה בלב חצוי, רק הגביר את הרצון בכל פעם.
קוראים לזה בכל מיני שמות - בדידות, חוסר בחום ואהבה...
רכבת הרים של רגשות, חיים שלא ממשיכים בשום כיוון למשך תקופה ארוכה.
בכל פעם משהו אחר בא ומתחיל הכל מחדש.
אין סוף. בסוף זה רק אני.
שלום בנצי 👋)