ויש לי עיצה בסיסית איך אפשר לעבור יחסית בשלווה את התקופות האלה.

נכון שזה קשה, מגביל לעיתים ויכול ליצור מתח.

אבל לדעתי ההסתכלות על הענין היא זו שתקבע את התחושות שלכם וזו שתעצים או תחליש את הזוגיות.

אם תחשבי לרגע על המצב- אז מן הסתם תגלי שזה מצב שיעבור- מחר, עוד שנה או עוד חמש שנים. והשאלה הגדולה היא באיזה מקום נפשי תהיי כשתצאו מהקושי הכלכלי.

במילים אחרות- יש לך ולכם הזדמנות לעשות עבודה של אמונה, מידות, ובכלל עבודת הנפש דווקא בגלל הקושי הזה. ומה שתשיגו בזמן הזה- לא תוכלו להשיג בזמן של רווחה כלכלית. כנראה שה' רוצה שתפיקו איזה טוב דווקא מהלחץ הזה, אז חבל לפספס את ההזדמנות הזו, שאני מאחלת לכם שלא תחזור...

הענין בקושי הזה הוא לא רק שתצאו ממנו, אלא העיקר הוא איך תצאו ממנו.

העיקר הוא העמדה הנפשית שלך מול המצב הזה ולא המצב בבנק. האם את מתייאשת בגלל מינוס, האם את בדיכאון תמידי בגלל שאי אפשר לקנות מה שרוצים? או להפך- האם את מנצלת את זה להסתכלות על הטוב, לתפילה על מה שחסר, למאמץ שיהיה שלום ביניכם למרות הלחץ.

ב"ה- מבין כל הקשיים שיש בעולם, קושי כלכלי הוא בין הקלים... קושי בריאותי, או עניינים של חיים ומוות הם הרבה הרבה יותר קשים. וגם על זה אפשר להודות לה'.

לא אומרת שזה קל, לא אומרת שאין נפילות של מצב רוח ויאוש, אבל העיקר זה לדעת לקום, להתחזק, להאמין שגם מהמצב הזה יכולים לצאת דברים טובים, להתפלל ולחזק את הקשר ביניכם.

תודה על הדברים המחזקים!!

אחד הנקוודות שמובילות אותי לייאוש זה שזה לא נראה מצב זמני...

הלחץ רק הולך ועולה עם הזמן...

אני מתפללת שנסיים את התארים ונזכה להרווחה

וגם, כמו שאמרת (ומאוד חיזקת אותי) שנשכיל להפיק את המירב מהתקופה הזו...

וכמובן, קשה לתת "עצות מרחוק" ספציפיות, בלי לדעת מה האפשרויות שלכם.

אבל מה שהכי חשוב, לדעתי, ההוא לשבת ביחד - ולהחליט חזק שהיחס ביניכם קודם לכל (וזה חשוב גם לגבייך-עצמך: אפילו שקשה לך להתחשבן על כל שקל.. אבל תתבונני כמה הרבה יותר חשוב היחס הטוב).

להגיד: שמע, שנינו יודעים שזה זמני. נגמור, תהיה לנו עבודה טובה בעז"ה.

שנינו יודעים שזה לא ש"מישהו אשם" או רוצה רע, ח"ו. וגם שזה קצת "ניסיון".

לפחות יש לנו זה את זה. ובשביל זה לא צריך "לשלם". אז בוא נחליט שלזה לא נותנים להתקלקל משום "כסף".

ואולי תחליטו על פעם בשבוע שדנים על עניינים כאלה, ובאוירה מוסכמת מראש. בנחת.

"צורך לבזבז כסף" הוא כמו צורך לאכול?

אם אכן זה כך- אז כמו שלפעמים הצורך לאכול הוא נפשי ואנחנו סתם פותחים את המקרר כשבעצם יש לנו איזה חסר נפשי, כך גם הצורך לקנות דברים שעושים לי טוב. הרי אפשר בקלות למצוא אלף דברים אחרים שעושים לי טוב- כל אחד במה שהוא אוהב, בלי לבזבז על זה הרבה כסף.

לדעתי יש ענין שונה- כשיש צורך אמיתי במשהו, אז קונים. וה' עוזר. אם צריך סנדלים לילדה- אז קונים. אם את צריכה בגד להריון- אז קונים וכו' וכו'. וכנ"ל עם אוכל. וה' עוזר כשאנחנו עושים את הקניות באמונה .

ובאמת לא דובר על "הרבה כסף" אלא קצת..

לפעמים יכול להיות לאשה צורך להרגיש שהיא יכולה לקנות משהו מעבר ל"מוכרח".

אז גם זו הוצאה-לגיטימית. הכל ענין של פרופורציות.

ובאמת נכון שאפשר למצוא הרבה דרכים להרגיש טוב, בלי לבזבז כסף.

אבל את יודעת לפעמים בא לי פשוט שמלה חדשה לאיזה חג או אפילו סתם

ופשוט בא לי לקנות בלי לחשוב מאה פעמים...

יקר/זול... צריך/מיותר...

או כל דוגמא אחרת...

וקצת נמאס לי להתחשבן על כל שקל ושקל!!

(במיוחד שכל החיים עבדתי ותמיד הייתה לי האפשרות לעשות עם הכסף ככל העולה על רוחי...).

באמת אני שואלת,

זה נראה לך שלילי ש'בא לי' להוציא כסף על פינוקים או דברים לא הכרחיים?

להתפרץ, אבל בעוצמה גבוהה מאוד...

א. יש סדרי עדיפויות. ברור שכולנו היינו רוצים לקנות מה שאנחנו רוצים מתי שאנחנו רוצים בלי שום מגבלה. אצל רוב האנשים זה לא קורה ולא אפשרי, גם אם הם לא בלחץ כלכלי.

אז נניח בקניות של אוכל- לא הייתי עושה דקדוקי עניות. קונים מה שצריך. אולי בלי מותרות מוגזמות, אבל לא מדקדקים. אבל קנייה חופשית של ביגוד מתי שבא וכמה שעולה- בזה אפשר לדקדק קצת יותר בלי שזה "יעביר אותך על דעתך".  אז תחליטי כל פעם איזה סכום אפשר, ותעמדי בו. לפעמים המגבלות יוצרות יצירתיות, וגם- כמו שכתבתי- זה מאוד תלוי בעמדה הנפשית שלך מול הענין הזה.אם את תרגישי אומללה ומסכנה כל פעם שלא תוכלי  לקנות בדיוק מה שרצית- אז באמת תהיי כזאת...

אבל אם תהיי בעמדה של שמחה במה שיש, בעמדה שאת יודעת שהמצב הזה ישתנה בקרוב, ובעמדה של אמונה- שגם את המצב הזה ה' יצר במיוחד עבורך וכנראה שיש פה ענין שה' רוצה שתשימי לב אליו- אז זה יתן לקושי מימד אחר, הרבה יותר משמעותי.

ב. מחשבה שעלתה לי- שמדי עולה לי גם ביחס אלינו. אנחנו חיים בחברת שפע מטורפת. מגוון וכמות האוכל שיש לנו בבית, מגוון וכמות הבגדים שיש לנו ולילדים שלנו, מגוון וכמות המשחקים, הכלים, הרהיטים, הספרים וכו' וכו'- כל זה פעם, לפני לא כ"כ הרבה שנים לא היה נחלת רוב האנשים. בשניים שלושה דורות האחרונים רמת הצריכה עלתה בצורה מדומיינת, ויחד עם זה- רמת השמחה, כמדומני, פחתה.

חמותי גדלה בבית פצפון עם עוד 10 אחים והם מעולם לא חשבו שמשהו לא בסדר. ואני- בבית באותו גודל בדיוק עם 3 ילדות מרגישה חנוקה.

הרבה מאוד ילדים פעם אכלו אוכל יותר פשוט ופחות מגוון, והיו בריאים, שבעים ושמחים. והיום- ילדים מתפנקים- לא רוצים כזה ורוצים רק כזה.

לא שאני שוללת הכל. זו המציאות שלנו ובה אנחנו חיים, אבל לפעמים זה עוזר לקבל קצת פרופורציות, ולהבין שבאמת יש לנו המון. וגם להבין שהשמחה שלנו לאו דווקא תלויה בשפע הכלכלי שיש לנו.

נכון שיותר קל להיות רגועים כשיש הרבה כסף בבנק, אבל החכמה והיופי זה להבין שהכסף שיש לא הוא מקור הנחת והשמחה שלנו, אלא יש לנו בפנים מקור אמיתי יותר ופנימי יותר של נחת ושמחה.

ואולי מצבי הדחק האלה- מלמדים אותנו יותר מכל את השיעורים החשובים של החיים...

ותודה לכן.

וחשבתי עלייך...

http://www.meirtv.co.il/site/content_idx.asp?idx=57294&cat_id=4048

שיעור של הרב ליאור אנגלמן בערוץ מאיר.

"הכל סובב את האשכנזים". 

אשתדל להסתכל על המציאות דרך 'המשקפיים' שהצעת לי!!!

תודה רבה

אפשר גם עוף או הודו טחון, הודו לדעתי הכי טעים והכי בריא.

מטחון אפשר להכין אין סוף אפשרויות.

אפשר להכין עיסה אחת גדולה, להקפיא במנות קטנות, וכל פעם להכין מזה משהו אחר. או להקפיא מוכן, זה בד"כ מעולה.

אפשר מאותה עיסה להכין עראיס, קציצות מטוגנות, שיפודונים, קציצות ברוטב, מוסקה, לזניה בשרית, פיצה בשרית, לחמעג'ון / פוקאצ'ה בשרית, ובטח עוד כמה אפשרויות ששכחתי.

לעיסה אפשר להוסיף ירקות או לחם שיגדילו את הכמות (בעיקר משיקול כלכלי. למרות שלדעתי פרגיות הרבה יותר יקר).

אפשר להכין קציצות, ולמחרת לבשל את אותן קציצות בתוך רוטב. עונה לדרישות שלך?

המעולות -ממש טעימות וללא חומרים משמרים של קטניות שנקראות "שטראוס בקופסה" -זה לא קפוא אלא בא מוכן לאכילה בטמפרטורת החדר, כך שאפשר להוסיף לאורז (לדוגמא -עדשים ואורז כמו במג'דרה), לקוסקוס (לדוגמא- חומוס במרק של קוסקוס) ואז זה גם חלבון מלא ,מכיוון שקטניות+דגן =חלבון מלא.

אני הרבה פעמים פשוט מערבבת את הקטניות עם סלט וטחינה וזה מעולה.

פרגית במחבת

חזה עוף במחבת

שניצל

קציצות בקר

קציצות הודו

לכל אחד המקציצות אפשר לעשות כמה סוגי רטבים ואז יש ממש גיוון

נקניקיות ביתיות (אשתי מכינה ויוצא מדהים)

המבורגר מבשר טחון

קבב מבשר טחון

צלי בשר

זה בגזרת הבשרי

אפשר גם דגים

דג מטוגן

דג ברוטב

דג בתנור

סלמון

קציצות דג

טונה

קציצות טונה

ואפשר לקבל חלבון גם מקטניות

מגדרה

חומוס ביתי

קוסקוס עם חומוס

מרק אפונה

מרק שעועית

גם במוצרי חלב יש חלבון.

זה מה שעלה לי לראש כרגע.

מניח שיש עוד הרבה מאוד דברים

ככה שיש מבחר

רוב הדברים שרשמתי בבשר עוברים הקפאה בסדר גמור (גם שניצל. לא חוזר להיות קריספי אבל בסדר גמור)

השאר זה דברים שאפשר להכין יום-יומיים לפני וישמרו במקרר

מאד קל לבשל ומאד טעים.

פשוט מניחים שם חזה עוף/פרגית/ סטייק/דג עם קצת תבלינים וזה מוכן די מהר.

לא מדדתי בדיוק כמה זמן אבל נניח תגריל על עצמה גבוהה אולי עשר דק? בערך? זה עד שהוא מתחמם ואתה יכול לשים אוכל בפנים.

כשאתה מכניס, לוקח כמה דק' עד שמוכן תלוי מה הכנסת:

נניח פילה חזה עוף, 6 דק', אם היה קפוא אז אולי 8 דק', המבורגר קפוא קבבים קפואים עשר דק', כנפיים קפואות שכבר תיבלנו מראש אני אוהבת לשים לאיזה רבע שעה ויותר אבל מוכן כבר אחרי 13 דק' בערך.

דג מושט קפוא עם תבלינים, ברוקולי ושעועית, סביב 12-13 דק' למיטב זיכרוני

תודה

הרבה יותר טוב מהנינגה לדעתי ( יש לי את שניהם)

להכין לבישול או טיגון, ולהקפיא, כשמכינים זה בדיוק כמו טרי.

(קציצות/שניצלים/פרגיות מתובלות/כדורי פלאפל/ דגים וכו')

חזה עוף בסוגים שונים של רטבים (אם תרצי אפרט) ולהקפיא בצורה שטוחה בשקיות זיפלוק

בלילה של בשר או עוף טחון- כשמוסיפים לחמניה סחוטה תפוא, בצל, קישוא הביצים זה יכול כמעט להכפיל את נפח מוזיל משמעותית את המסה. ואפשר להכין מזה המון דברים.

פרגיות- לתבל ולהקפיא עם תיבול ואז רק להפשיר ולטגן או בנינג'ה/תנור.

מגוון סוגי קטניות ברורות מושרות

אפשר גם פשטידות שזה אחלה.

הטיפ הכי חשוב שלי- אם הוא ה"בעייתי" ושאר המשפחה אוכלת מגוון יותר - לקנות טרי ולהקפיא במנות קטנות (נגיד כל שקית זיפלוק עם 2 פרגיות)

פרגיות אפשר לתבל לפני ההקפאה (ואז זה להוציא שיפשיר ו2 דק מכל צד על המחבת וביי)

דגים- מפשירים יחסית מהר, תיבול בקטנה ולתנור (גם קצר). נגיד סלמון, פילה מושט/דג לבן אחר וכו.

קטניות- אפשר להקפיא מבושלות או מונבטות.

חזה עוף- כמו פרגיות. בנוסף אפשר לתבל ולעטוף בפירורי לחם, ובמקום לטגן - לעטוף אחד אחד ולהקפיא. יש מקומות שמוכרים ככה מראש (יקר)

אם זה רק הוא אוכל את החלבונים היקרים יותר, ואתם אורזים בנפרד להקפאה, זה הרבה פחות מורגש כלכלית.

וכן כמובן חיפוש ממוקד באלי אקספרס

אם תכתוב לי את מה שאתה מחפש. אנסה לחפש גם כן.

מה החלק המקורי? ננסה לעזור לך למצוא.

חפש בגוגל. חלקם גם עובדים עם יצרנים ויכולים לייצר לך בהתאמה אישית.

אם זה ברגי גלגלים. אין יותר מדי מה להתבלבל. בכל חנות חלפים לרכב יש. עולים כ10-20 שח לאחד

אם זה מכסה. תזמין מחו"ל. יש יותר מבחר ולא צריך לכתת רגליים בין חנויות כדי למצוא משהו שאתה אוהב

גם לנקיון באופן כללי.

לשמוע פרטים נוספים. תודה!

ספות, מזרונים, בגדים שצריכים ניקוי יבש ושלל שימושים שאיני זוכר כרגע.

אחלה מכשיר. מרוצה.

אגב לרובה יש תכשיר של חברת sag. לא זול אבל זה פשוט לשפוך ולשפשף עם מטאטא. קניתי וטרם ניסיתי אבל ההמלצות טובות

ניסיתי את סאג . לא עובד כמו בפרסומת אולי אנסה שוב יש לי בבית. תודה

ותספרי איך הוא עובד ומה התוצאה.

האם שווה את המחיר

שלוריא הציע, מציע ומן הסתם יוסיף להציע - אבל מהיציע... - במערכת, ללא שינוי באספקטים נוספים. אינך יכול לעשות את התקציב הישראלי למכונת "ביטחון" אינסופי במאות ביליונים, ולייצר בד בבד גם מערכת חינוך מושקעת ומתוקנת ושיוויונית לעילא. אינך יכול לשנות את סדרי התעסוקה של מורים ומורות ("עובדי ההוראה" כלשון המסגרת המארגנת הייצוגית שמונחתת עליהם), למשל חוזים אישיים בקנה מידה נרחב, בלי להציג תוכנית לשינויים כאלו לעיון ולאישור כלשהוא של הציבור, ממשאל עם ועד בחירות כלליות. וקצרה כאן היריעה מלפרט את כל היקף השינוי הדרוש ותשומת הלב הפוליטית והמנהיגותית לנושא. זה דורש שינויים ברמת לוח השנה הציבורי והתעסוקתי הישראלי, במגזר הציבורי ובמגזר הפרטי והעיסקי. זה דורש משהו בסדר הגודל של קומיסר בברית המועצות או מזכיר בסגל הבית הלבן באמריקה. אולי משהו בסגנון טריבון רומי, משהו שיש בידו את מלוא הסמכות, מלוא האחריות ומלוא המשאבים לחולל פעם אחת ולתמיד כזה שינוי. בלי זה אין טעם אפילו לעשות צעד ראשון.

הייתי מעדיף יותר שקיפות בנושא.

מציין איזו מפלגה פרסמה בכלל מצע.

מה הניקוד ולמה.

הכל מפורט לפרטי פרטים.

מה לעשות שמפלגות הקואליציה טרם פרסמו מצע בנושא חינוך, אף אחת מהן ומפלגת אל הדגל היא המפלגה היחידה שדיברה על ארגוני המורים במצע החינוכי שלהם שזה בעיני טל לוריא עיקר הבעיה.

‏‏1.5K‏‏ צפיות‏ · ‏‏11‏ רגשות‏ | מפלגת זהות עדכנה את מצע החינוך שלה, ועכשיו היא מקבלת ציון גבוה ב"מדד לוריא לחינוך" | טל לוריא

אבל פייגלין כמו פייגלין יתקשה מאוד לחבר בין החלומות שלו לבין המציאות הישראלית.