כדא להרחיב את היעוץ הזה שינחה אותכם בכלל ביחסיכם עם המשפחה.

כל מה שיכתבו פה זה דעה אישית כולל שלי בעירבון מוגבל ולכן תמיד עדיף רב על פני פורום

או לחילופין- שיגיעו ממש להתחלה, אפילו לפני החופה, יצטלמו יגידו שלום וילכו הביתה?

כי יכול לקחת שעתיים עד לחופה, ובזמן הזה הילדים רואים ושומעים מכל הבא ליד.

גם הפרדה בפינה לא מונעת מכם לראות ולשמוע את כל מה שהולך.

ולגבי בעלך- באמת להחזיק ילד זה רעיון טוב, ואם אפשר אחד במנשא ועוד אחד על הידיים עוד יותר טוב...אם הוא יעמוד בזה...

ולעזוב בריקודים.

זה שאחים לא באים לחתונה שלך בגלל שהם חזרו בתשובה זה הדבר הכי מרחיק מהדת.

לדעתי- אינני רב, זוהי רק דעתי, איזה נזק כבר יכול להיגרם לילדים?

מה הם לא יודעים שיש אנשים שלא מקיימים תרי"ג מצוות? הם לא רואים כאלה ברחוב?

למה לא ללמד אותם לקבל את האחר? לאהוב כל יהודי באשר הוא? זה לא אומר שהוא צריך לחקות אותו.

במיוחד שמדובר בקרובי משפחה.

אצלינו יש משפחה מעורבת דתיים, חילונים, מסורתיים. משתדלים להתחשב אחד בשני, במידת האפשר. יש חיכוכים בנושא לפעמים. אבל העיקר שאוהבים אחד את השני. כי אחים זה אחים. והורים זה הורים.

ובעניין הנגיעה בבעלך, בעלי אמר כבר לפני שנים לקרובותיו שאינו נוגע בהן והן מכבדות את זה. אולי בהתחלה זה קצת מוזר להן, אבל הן מתרגלות. זה לא אומר שאינו מתעניין בנימוס בשלומן ונזהר לא להסתכל עליהן.

לפעמים כן נשארנו גם אחרי החופה בחתונות הדודים, וישבנו בצד. ואכן, כל הדודות ידעו שאין לחבק ולנשק את אבא שלי. (אבל הם אשכנזים, וזה אחרת אם מדובר בספרדים).

אני אישית הפכתי לדוסית אף יותר מההורים שלי, אבל יש לי אחים שלא... ואני לא יודעת אם זה קשור להשפעה מהחתונות הרחוקות האלה.

בכל אופן, כנראה שאני ובעלי לא היינו לקוחים את הילדים לאירוע מעורב...

ההורים זה דבר אחד, והילדים זה דבר שני.

אנחנו לקחנו את הילדות לחתונה של בנדוד. וממש הצטערנו על זה. זה פשוט היה לא שייך מכל הבחינות. ישבנו בלובי עם כל הדוסים ושיחקנו בבלונים.

לא נראה לי שילדים קטנים באמת חייבים לראות כלה בלי שרוולים ועם מחשוף מתנשקת עם החתן...

ואם הם יודעים מראש שיהיו בעיות של שמירת העיניים, נגיעה וכו' - אז זה ממש עבירה.

ואדרבה - הדעת נותנת שזה דווקא חילול השם. אנשים רואים "דוסים" שנמצאים באירוע פרוץ - ורואים בכך "הכשר".

ופשוט לא רוקד (או שרוקד בצד עם הילדים שלי)

ומסביר לילדים למה לא רוקדים (או רוקדים בצד)

כי אחות של בעלך

זה לא עוד מישהי...

לא פשוט, המצבים האלה.

כדאי לכם גם להתפלל על הענין הזה לפני כן- שהכל ילך חלק, שלא יכעסו אליכם, שתרגישו טוב, שהילדים לא יראו יותר מדי דברים לא צנועים וכד'.

כלומר לא אוכל ולא ריקודים...אז אם כבר החלטתם אז למה שאלתם אותו.

כניראה שלא ממש יתנו לכם לעשות כמו שאתם מתכננים והילדים יהיו חשופים למראות לא רצוים בכל מיקרה כשבטח רק יגדילו לעשות דווקא כי השינאה והאיבה נגדכם לא נעלמו וכניראה שלא הולכות להעלם.

הייתי נצמדת לעצתו המקורית של הרב ובכלל שרק הבעל ילך ויברח אחרי החופה.

נראה שהמשפחה מודעת לרצונו של בעלך לשמר יחסים בכל מחיר ומשתמשת בזה נגדו,ברגע שיראו שלא אכפת לו לא לפגוש אותם הם ירגיעו.

אבל מה לעשות עובדות החיים...אם הגעתם למצב שצריך לשבור את הראש פלוס תחבולות זה רק אומר דרשני וכיבוד הורים,שלום וקירוב בטח לא יצאו מזה,אבל זו רק דעתי.

לכו בעצת הרב שלכם,

ובע"ה הרבה תפילות שיצא מזה רק טוב!!

אבל צרמה לי התגובה שלך, 'מתעלה אליו'.
סליחה אם התגובה חריפה, יכול להיות שלא הבנתי אותך נכון, אבל חשוב לי להעיר:

מצד אחד קצת 'הוכחת' את שירשיר על כך שהיא שאלה את הרב ועשתה משהו אחר,

ולאחר שראית שהרב בעצם פסק לא כפי דעתך, ייעצת לה לא ללכת על פיו.

לפעמים צריך לדעת גם להקל. וזה בלי קשר לדעתי האישית בנושא, שבמקרה גם היא כדעת הרב.

שירשיר, אני ממליצה כן ללכת לחתונה, אבל עם הכנה נפשית לילדים.

החינוך שאני קיבלתי בתור ילדה לא כלל כמעט בכלל חסימות, משום סוג.

ידעתי שיש חילונים, ושהם יכולים להיות נורא נחמדים, אבל זו לא הדרך שלנו.

וידעתי להגיד מה צנוע ומה לא ואיזה שיר הוא יהודי ואיזה לא וכו' -

אבל השורה התחתונה היא שהדרך הכי נכונה, היא הדרך של היהדות.

ומתוך הנחה שבכל מקרה כולם ייחשפו לעולם החילוני בדרך זו או אחרת,

נכון בעיניי לתת את הכלים להתמודד איתו בצורה בריאה כבר בגיל צעיר.

ובאמת ברוך ה' זכיתי להבין מוקדם מאוד את המורכבות שבהכלה הזאת

שמשלבת אהבה כל כך גדולה לצד ריחוק וסייגים ברורים מהעולם החילוני.

את בפורום ציבורי.

נכון, הילדים בכל מקרה יחשפו לעולם החילוני. אבל השאלה כמה הם יחשפו תלויה בהחלט בהורים, ועשויה להיתו בעלת השפעה מכרעת.

עוד אציין (בכללי, בלי קשר לנושוא השרשור), שחובה להבהיר לילדים לא רק ש"זו לא הדרך שלנו", אלא גם שאנחנו הנורמליים. אנחנו מתנהגים כמו היהודים שהיו בכל הדורות. ובדורות האחרונים חל שיבוש גדול ועצום, עד שרוב העם סר מן הדרך.

זו האמת לאמיתה, אלא שאנחנו גדלנו לתוך מציאות הזאת, אז היא נראית לנו טבעית. חשוב להבהיר לעצמנו ולילדים שבעצם זה עולם הפוך.

קודם כל דברים השתנו מאוד לרעה,מאוד מאוד ולכן חשיפת ילד לאוירת הפריצות והזימה היא סיכון עתידו הרוחני

לא הסבירו?איזה הכללה גסה

קשה.. כל הכבוד לכם!

את מדהימה, שירשיר.. חיבוק לך!

מצדיעה לך!

נשמע שאתם מתמודדים בגבורה עם הנסיון הכ"כ לא פשוט הזה..

ולגבי הבנות דודות, שבעלך יגיב מיידית.

הן באות להתנפל עליו? שילך אחורה ויגיד 'עד כאן, לא רוצה'.

הם לא יכולים לעשות מה שהם רוצים, יש גבול ומינימום כבוד ואנושיות לאדם שעומד מולך.

את גיבורה אמיתית!

חיבוק

צימר במחסיה, עלה לנו 1000 לסופש

כל המתחם מגודר ורק שלכם יש בריכה וגקוזי פרטיים ומטבחון נוח.

אפשר להוסיף 200 ולהישאר גם מוצש עד ראשון בבוקר

אפשר להגיע בתחב"צ?

מחיפוש מהיר ראיתי שיש לפחות 4-5 צימרים ביישוב הזה. התכוונת למשהו ספציפי?

אשמח לעוד תגובות

(לא הייתי שם, רק ראיתי פרסומים)

אנחנו כנראה יותר מידי עירוניים בשביל זה, אין ברכה פרטית, וגם לא נראה שיש אופציות מה לעשות באזור מסביב.

אבל תודה, אשמח לעוד תגובות. 

הנה הקישור: נוף החאן, צימר בכפר אוריה | Weekend

היינו אומנם עם שלושת הילדים ולא רק זוג, אבל גם לזוג זה שווה בהחלט לדעתי.

אני זוכרת שהמחיר היה נמוך יחסית למקומות אחרים ויכול להיות שדווקא כן יתקרב לתקציב (לא יודעת לגבי אוגוסט).

הבעלים של הצימר מקסימים.

יש שם בריכה שווה שפרטית בשעות מסוימות שאתם שם (בעל הצימר מסביר הכל כאשר מגיעים. בגדול כאשר זוג או משפחה רוצים להיות בבריכה ויש במתחם עוד זוגות אחרים אז או מחלקים מראש שעות ואז יש לכם שעות רק שלכם.

או נכנסים בלי לקבוע כאשר פנוי ואז סוגרים את הדלת של הבריכה עם הווילון וכך זה סימן לאחרים שתפוס ולא נכנסים )

יש גם ג'קוזי גדול בנוסף. גם בחלק מהצימרים בפנים וגם ליד הבריכה עם מפתח ודלת וכנ"ל כאשר זה מתחלק לזמנים שהם רק שלכם).

זה באיזור צרעה ואשתאול, נוף מדהים, הרבה מסלולים. יש גם סניף איקאה קרוב אם שייך

ומרכז של חנויות אוכל וכו' באיזור (לא בכפר אוריה עצמו אבל קרוב).

לא יודעת לגבי תחב"צ.

אנחנו נהנינו מאוד וממליצה

תהנו המון

איזה כיף ❤️

אבל אני מכיר אדם שהקים עסק למציאת רכבים יד 2, לפי תקציב וצרכים. הוא בעצמו מחפש את הרכב, בודק אותו, עושה משא ומתן עבורך על המחיר וכו'.

נעזרתי בו כבר פעמיים, וזה אחרי שהגעתי אליו דרך אח שלי שרכש דרכו. השירות עולה 3,300 ש''ח.

לדעתי, רק על מציאת תקלות שבאף מכון מורשה לא בודקים, הוא לגמרי שווה את המחיר. במיוחד אם אתם כמוני לא מבינים ברכבים .. והוא גם מילואימניק אז בכלל כיף. 

אני לא מכיר אותו אישית ואין לי שום אינטרס...

לנו זה עלה 2000 אם אני זוכרת נכון (אבל היה לפני כמה שנים, אולי העלה את המחיר מאז).

עלות של ליסנג פרטי הבסיסי יהיה כ2000 שח לחודש בהתחייבות ל3 שנים.

עם סכום כסף כניסה ויציאה

כך שתשלמו כמעט 60-70% מערך של רכב חדש

אבל בסוף התקופה לא תשארו עם רכב

בליסנג תפעולי זה יעלה כמעט פי 2 כל חודש

נו בטח עליכם, רק שאני צריך לשלם פי 2 מירידת הערך בשביל שזה יהיה עליכם... 

לכן עכשיו הלוביסטים של הליסינג נלחמים בתוכנית של מירי רכב (לא שגיאת כתיב) להפחית את כמות הטסטים למכוניות יחסית חדשות מפעם בשנה לפעם בשנתיים. בסוף ה"לחם והחלב" שלהם זה  אנשים ששונאי תחזוקה של מכונית.

לפני שבוע העלית פוסט על כך שחברה טובה שלך מתחתנת, ולך זה קשה כי את עדיין רווקה.

ועכשיו תוך מספר ימים את כבר מתחתנת בעצמך...? 

חברה קרובה מאוווד מתחתנת וקשה לי מאווד - לקראת נישואין וזוגיות

תכלס השאלה הקודמת היתה לחברה שלי שרצתה לשאול... (חסום לה משום מה)

אבל אם באמת את מתייחסת לזה כמשהו גדול שיכול להשפיע על הזוגיות שלך- אז כנראה זה באמת עניין שצריך לפתור. קודם מול עצמך, ואח"כ מולו.

הרי זה לא אסור..

אבל כן נשמע לי מוזר שאת זקוקה לחיבוק ארוך מחברה כדי להרגיש את האהבה המיוחדת והנקייה בינכן...

בד"כ נשים מבטאות רגש באמפתיה בלהכיל אחת את השניה פחות יצא לי לחבק חברה שעות ברגיל (לא מדברת על מקרה קיצון נניח שמישהי מאבדת אדם יקר ואז נותנים לה חיבוק ארוך אלא כהרגל בינכן של חיבוקים ארוכים)

כן נשמע לי יותר נכון לשמור כאלה דברים לבעלך ובהמשך לילדים...בהצלחה

אבל במג'יק קאס העברנו הרבה שעות מאוד מהנות

זה חור עולם. חוץ מברכב אין דרך להגיע לשם וגם אין סיבה.

שווה אולי לקפוץ

לנסוע ספיישל אני חושב שבירושלים יהיה יותר מבחר ובמנעד מחירים גדול יותר

אבל לפני שרצים לחנויות

90% מהחנויות ממציגות את הדברים שלהם באינטרנט

מציע לעשות את השוואת המחירים באינטרנט ורק אחרי שנסגרים על משהו ספציפי לנסוע לראות אותו פיזית

אני משתף בצורה קיצונית.

זה העלה את הזוגיות שלנו עשרות מונים למעלה,

פתר הרבה מאוד בעיות שהיו לנו (בעיקר לי),

ושחרר הרבה מתח וחרדה.

אבל זה הגיע עם השנים, לא חושבת שהיינו בנויים לזה בשנים הראשונות.

צריך ביטחון עמוק אחד בשני ובמקום שלנו, חוסר שיפוטיות וקבלה, לא רק בתחום הזה.

צריך המון נפרדות והבנה שלא כל מעשה שהשני עושה קשור אלי. 

קטע שכתבתי בעבר שמדבר בדיוק על המקום הזה, של כל הטוב שמגיע דווקא אחרי שדבקים, דווקא אחרי שעוברים אתגרים בחיים, אז רוצה לצרף גם אותו לכאן:

אשתי, תודה שחיכית.

היום חגגתי איתך ועם המשפחה המדהימה שבנינו יום הולדת 80.

זה משהו לחגוג יום הולדת 80.

לא בא ברגל...

וחשבתי קצת. או בעצם הרבה.

ומתוך כל המחשבות שלי על חיי, את יודעת איזו מחשבה קפצה כל הזמן בראש ועלתה על כולנה?

המחשבה עלייך.

המחשבה על כך שחיכית לי.

את חיכית.

חשבתי על כל אותם הצמתים בחיים שלנו, מגיל 20+ ועד היום.

וואו, 60 שנים, זה פשוט לא להאמין!

חשבתי על איך בכל צומת יכולת לבחור - להאמין בי, להאמין בנו

או לא להאמין.

לבחור

אם להישאר

או להיפרד

אם לקחת את עסקת החבילה, הלא פשוטה בכלל לפעמים, שקוראים לה "אני",

או פשוט לוותר על הכל, לקום וללכת.

ואת, אשתי היקרה, תמיד בחרת, וחזרת ובחרת בי.

את בחרת בנו.

כל פעם מחדש.

את בחרת לחכות.

את ידעת והיית כל כך חכמה כבר אז,

את ידעת מבפנים, שזה יגיע,

שאנחנו נעבור את זה.

וגם את זה, וגם את המכשול ההוא שחשבנו שזהו הגענו לסוף ולעולם לא נצליח להתגבר? גם אז היה בתוכך את הקול הפנימי שאמר לך לא לוותר,

שאמר לך להילחם

שאמר לך לחכות.

זמן.

כמה כמה שהוא משאב חשוב.

ומי כמוני בגיל 80 יודע זאת

כמה הזמן הוא המרפא הכי גדול

כמה הזמן הוא הקוסם הכי גדול 

כמה הזמן הוא המאפשר הכי גדול

כמובן שהקב"ה! אבל בורא העולם שברא את הזמן וגילם בתוכו כ"כ הרבה אוצרות,

שמי היה חולם לאן הם יובילו אותי, אותנו?

ומה היה קורה אם לא היית מחכה לי?

ומה היה קורה אם לא היית, היינו, נותנים לזמן לעזור לנו ולרפא בנו דברים?

ומה היה קורה אם לא היינו בוחרים לעבוד?

ומה היה קורה אם היינו נפרדים?

בצומת ההיא? וההיא? ובמשבר הגדול ההוא?

אני אפילו לא רוצה לחשוב על זה.

על מה הייתי יכול לפספס

על חיים שלמים ומתוקים וטובים איתך יקרה שלי

על המשפחה המדהימה שבנינו

על כל האוצרות הללו שעכשיו מביטים בנו בעיניים נוצצות

ושרים לנו שירים

ומחברים לנו ברכות

וכולם חוזרים על דבר אחד - אתם הדוגמא שלנו לזוגיות טובה סבא וסבתא!

אתם!

אנחנו יקרה שלי! אנחנו! שמעת?

אנחנו, הזוג שעבר והתמודד ונילחם וקם ונפל

ושוב נפל

ושוב קם

ושוב 

ושוב

אנחנו מודל להערצה!

ממנו שואבים!

והאמת? אני מבין אותם.

תראי יקרה שלי מה יצא מאיתנו!

תראי כמה אהבה יש בינינו

כמה עוצמות

כמה חוויות

כמה טוב. טוב צרוף. טוב שלם. חיים שלמים.

כמה נהיינו אחד, במלוא מובן המילה.

ואיזה מזל שחיכית לי

ואיזה מזל שהאמנת בי

ואיזה מזל שלא וויתרת

ואיזה מזל שגרמת גם לי לא לוותר

ואיזה מזל שלקחת את כל הפניות הנכונות בדרך

ואיזה מזל שהשכלת להבין שזו *דרך*,

ושגם כשאנחנו למטה, הכי הכי למטה -

אנחנו עדיין בדרך!

וכמה בהמשכה השמים צלולים

והשמש מאירה

והחיים מחייכים

וכמה טוב ואור ושפע וברכה יש מעבר לפינה, 

במורד הגבעה,

בהמשך הדרך הזו.

ואת, שחיכית,

וידעת

והאמנת

ובחרת

ואהבת

ללא תנאים 

לך אני עומד היום ומוקיר תודה ונושק לראשך על שהבאת לי את החיים המתוקים והנפלאים הללו לצידך ויחד איתך.

תודה.

את לא יודעת עד כמה תודה.

תודה שחיכית.

בעקבות בלת"ם שמיד צץ,

אז חוזרת עכשיו רק לציין הבהרה:

@oo היקרה רק למען הסר ספק היה חשוב לי לכתוב שאת הקטע הנ"ל רציתי לכתוב כבר מחג השבועות שאז חשבתי על הדברים ופשוט חיכיתי לזמן פנוי לנסח ולכתוב אותו.

וכמובן שאין באמור שום התייחסות ספציפית למקרה ספציפי כזה או אחר או שום ביטול חלילה לדברים שנאמרו בשרשור אחר.

אלא רק התבוננות אישית שעלתה לי מקריאה במגילה וכל מה שפירטתי כאן. 

ואם יש מקרים שיתחברו וזה יהיה מתאים להם - מצוין, ואם יש מקרים אחרים שלא יתחברו או שלא יהיה שייך אליהם - זה גם כמובן בסדר גמור ואין הדברים מתיימרים להתאים לכל המצבים ולכל האנשים ולכל המקרים באשר הם כמובן, אלא רק לאלה שכן ).

ובכלל רוצה להודות לך גם כאן על הדיון המכבד, המפרה, המדייק והמחכים שם 🙏❤

כבר זמן רב כאן בפורומים אפשר ללמוד ממך המון מתוך המודעות הגדולה שלך, העבודה העצמית מעוררת ההערכה שלך, הגמישות המחשבתית שלך, החתירה למען מיקסום האושר בכל התחומים בחיים ועוד

יש משפט חשוב של דוקטור ויקטור פרנקל (ועוד רבים וטובים) שחשוב רגע להנכיח לעצמנו עכשיו:

כל התנהגות/תגובה בלתי נורמלית במצב/במציאות בלתי נורמלית - היא נורמלית.

אז מצאת את עצמך / את אשתך / את אישך / את הילד ברגרסיה בתחום מסוים?

אתם נורמליים.

זו המציאות שלא נורמלית.

אז לוקח לך שוב שנה לעשות פעולה פשוטה?

הכל עמום, מבולבל, לא מרוכז?

את נורמלית. אתה נורמלי.

פתאום בוכה כאילו בלי סיבה הנראית לעין?

כל פעולה הכי קטנה נראית כמו הר?

התחלת דיאטה בדיוק לאחרונה ומאתמול מחפשת רק מתוק ומנחם?

הסבלנות מתקצרת לפתיל קצרצר או אפילו בלתי נראה?

לא מבינה את עצמך?

שואל מה נסגר איתי?!

תוהה לעצמך או אפילו מבקרת את עצמך: מה זה מה קורה איתי?!

את נורמלית. אתה נורמלי.

ומה יעזור גם לנו וגם לזוגיות שלנו עכשיו?

בעיקר חמלה.

הבנה.

לגיטימציה לאנושיות שלנו.

המון חמלה ואהבה.

לעצמי. לאשתי. לאישי.

לקחת נשימה עמוקה

ועוד אחת

להוריד סטנדרטים כרגע במה שאפשר

ובעיקר לזכור שגם אני וגם בעלי/אשתי - אנושיים.

ועוברים, שוב, בתוך מציאות מוטרפת.

ולנסות למצוא עוגנים גם כעת

ולנסות לחזק את עצמינו ולהתמלא ממה שעוזר

לנו, ולזוגיות שלנו.

בשורות טובות ב"ה 🩵🙏

אני אישית אוהב את הבוקסרים הארוכים של פוקס (יש לי מבנה גוף רזה־בינוני בערך L)

לגזרה רחבה הרבה אוהבים רפויים

אין נוסחא מנצחת, לכל אחד נח משהו אחר,

זה פשוט לקנות אחד ולבדוק.