כבר שני פרקים בעונה השניה של שנות שמונים. אני נהנית
והמון המון פחד
רגע. אם אני אחזור לפעם, בלי לצאת, יבואו הדברים שיכלו לבוא?
שוב לא שקט
ערב ראשון של לבד
עכשיו יבואו המילים
נכון?
הן יחזרו
כמו פעם
אולי
הלוואי
ובכל זאת
קילוח ועץ
מה מזה הוא נכון?
והאם בכלל?
כשתביני
התביני?
אולי
הלוואי
אל תיעלמי, בבקשה
אל תאבדי לי
זה לא מה שביקשתי
שחיפשתי
לא
אני מפחדת
עליי, עלייך
עלינו
על כולם
אולי
הלוואי
וילד יצמח
ותינוק יירקם
וחיוך
וגומה
אולי
הלוואי
בדיוק כמו שחשבתי
ויאא. שבת אצל תהילה. עם כולן.
אני רוצה להישאר ערה כל הלילה ולדבר עם מישו. וש... ש... שאני אצליח כמו פעם. לדבר. להזדהות, להבין. זה לא מצליח לי כבר המון זמן. למה? למה זה ככה? למה עד שמשהו משתנה בי, הכל חוזר הרבה אחורה? עבדתי על זה שנה וחצי, והכול נעלם. מה שנוסף אלו רק הגעגועים, לדבר שעכשיו אני מכירה.
מישהו כאן?
ולילה טוב, בינתיים



