רק קשקוש מלוטש
על חרב שדוקרת
ועוד ילד שננטש
רק קשקוש מלוטש
על חרב שדוקרת
ועוד ילד שננטש
את באמת חושבת שהוא יכתוב משו...?!
|מחכה לדפיקת המאפיה בדלת|
|חושש לחייו|
שנפגשנו רק פעם אחת
ומממ,
בואי רק נאמר שהתרת עלי רושם עז...

פיתה פיתה
פיתה פיתהב. את אולי מפחידה, אבל אני די בטוח שאני יכול להגן על עצמי טוב יותר ממך.
מחכה לשקט

נפתלי הדג
מחכה לשקטהיחיד בכיתה
נפתלי הדגמעניין אם זה עובד
חייב דחוף.

הרבה התחיל כאן.
כתיבה ופריקה ודברים חדשים, אנשים חדשים
מסגרת שונה לתקשורת.
לילות קרים, שיחות ארוכות שעוברות בהרבה מקומות אבל בסוף משאירות טעם מר של אכזבה וכמיהה.
ציפיות, בלי מקור. פרשנות, רצונות ודמיונות.
נגמר מהר או לאט, אבל בעצם בכלל לא התחיל.
או לא נגמר באמת, עד שנגדע. ואז שוב, מבליח, מצפה-מתאכזב-שוקע, נשאר לבד.
ובסוף הכל חוזר לאותה הנקודה, אותה הכמיהה, אותו החוסר.
מה שמילא אך ייסר ובכל פעם היה בלב חצוי, רק הגביר את הרצון בכל פעם.
קוראים לזה בכל מיני שמות - בדידות, חוסר בחום ואהבה...
רכבת הרים של רגשות, חיים שלא ממשיכים בשום כיוון למשך תקופה ארוכה.
בכל פעם משהו אחר בא ומתחיל הכל מחדש.
אין סוף. בסוף זה רק אני.
שלום בנצי 👋)