כל מישהו, כמעט
מה זה להיות השלישית, המיותרת
המחריבה
מה זה להיות נחנקת, טובעת
ככה כאובה
שונאת בלי לרצות
אוהבת בלי להצליח
רוצה בלי לנסות
ככה, ופיח
מעופף מהאפר שהוא אני
מתעפש בעודו באוויר
ונופל
נופל
נופל
לא לרצפה, כמעט
כי הוא עוד שם, כמו צונח
אבל לא
הוא עומד, ונחנק
בדיוק כמוני
ואם מישהו יבין
מה זה לשנוא, לתעב, לייחל
ככה חזק כמו שכמעט ואי אפשר
אם מישהו
אולי אני אחזור
מבינים?
הבלתי אפשרי, דווקא הוא, קורה
איך ולמה ומתי הוא הספיק אני לא יודעת, אבל הוא כבר כאן
ואפר, אתם יודעים מאיפה הוא בא? ממה שנשאר אחרי שהאש כילתה הכל
מעניין אם זה עובד
חייב דחוף.
הרבה התחיל כאן.
כתיבה ופריקה ודברים חדשים, אנשים חדשים
מסגרת שונה לתקשורת.
לילות קרים, שיחות ארוכות שעוברות בהרבה מקומות אבל בסוף משאירות טעם מר של אכזבה וכמיהה.
ציפיות, בלי מקור. פרשנות, רצונות ודמיונות.
נגמר מהר או לאט, אבל בעצם בכלל לא התחיל.
או לא נגמר באמת, עד שנגדע. ואז שוב, מבליח, מצפה-מתאכזב-שוקע, נשאר לבד.
ובסוף הכל חוזר לאותה הנקודה, אותה הכמיהה, אותו החוסר.
מה שמילא אך ייסר ובכל פעם היה בלב חצוי, רק הגביר את הרצון בכל פעם.
קוראים לזה בכל מיני שמות - בדידות, חוסר בחום ואהבה...
רכבת הרים של רגשות, חיים שלא ממשיכים בשום כיוון למשך תקופה ארוכה.
בכל פעם משהו אחר בא ומתחיל הכל מחדש.
אין סוף. בסוף זה רק אני.
שלום בנצי 👋)
