כאת יו נאו
כואב לי הראש נורא. אני צריכה שני אופטלגין. ועוד כמה דקות פרק 22 של גותהאם. ובצהריים אני אחזור לכאן בשביל שלושה פרקים של חברים, ובערב עוד שלושה. אולי אצליח יותר אפילו, הלוואי
אני צריכה לפרמט את עצמי ולהחזיר נתונים מסויימים
כאת יו נאו
כואב לי הראש נורא. אני צריכה שני אופטלגין. ועוד כמה דקות פרק 22 של גותהאם. ובצהריים אני אחזור לכאן בשביל שלושה פרקים של חברים, ובערב עוד שלושה. אולי אצליח יותר אפילו, הלוואי
אני צריכה לפרמט את עצמי ולהחזיר נתונים מסויימים
ולבריאות
תשתי הרבה מים... (מניסיון- לא עוזר. כאב לי הראש בשבת וכל הזמן שתיתי והלכתי לשירותים וזה לא עזר. אבל תרופות סבתא תמיד עוזרות
)
חייב דחוף.

הרבה התחיל כאן.
כתיבה ופריקה ודברים חדשים, אנשים חדשים
מסגרת שונה לתקשורת.
לילות קרים, שיחות ארוכות שעוברות בהרבה מקומות אבל בסוף משאירות טעם מר של אכזבה וכמיהה.
ציפיות, בלי מקור. פרשנות, רצונות ודמיונות.
נגמר מהר או לאט, אבל בעצם בכלל לא התחיל.
או לא נגמר באמת, עד שנגדע. ואז שוב, מבליח, מצפה-מתאכזב-שוקע, נשאר לבד.
ובסוף הכל חוזר לאותה הנקודה, אותה הכמיהה, אותו החוסר.
מה שמילא אך ייסר ובכל פעם היה בלב חצוי, רק הגביר את הרצון בכל פעם.
קוראים לזה בכל מיני שמות - בדידות, חוסר בחום ואהבה...
רכבת הרים של רגשות, חיים שלא ממשיכים בשום כיוון למשך תקופה ארוכה.
בכל פעם משהו אחר בא ומתחיל הכל מחדש.
אין סוף. בסוף זה רק אני.
שלום בנצי 👋)
אתם אולי מכירים את המנהלים של פורום ישל"צ? אני רוצה להכנס אליו והוא נעול