בס"ד

א. מי פה סיימה ירמיהו לבגרות לבד בשלוש ימים?
כן כן הילדה הזאת |מקפצץ|

ב. מלפי זה שם חמוד
אני רוצה בת שקוראים לה מלפי
ג.מלך האריות זו קלסיקת ילדות שפשע לא לראות
ד.אין לי רגע דל רק סיימתי ספר בתנך וכבר זורקים עלי יואל גבע במתמטיקה
ה.אני מנסה לעקל ולא מצליחה סיימתי עם אנגלית? ובממוצע כזה חביב? איך זה קרה?

ו. אני מתגעגעת לחברות פורום שלי מימי כיתה ח' המאושרים @טובי =][=  @מישי' מאפושו' @חזרזיר @ודסי שיש לה ניק חדש ועוד אנשים שכאלו

ז.יכול להיות שעוד רגע אני באמת יוצאת לחופשי?

ח. יכול להיות שעוד רגע אני יוצאת לחופשי ולא שמחה מזה?

ט.חולון היא הסוואה לארץ לעולם לא

י.להרגיש שייכת התגעגעתי לתחושה הזאת כל כך תודה מתוקות @ריעות.  @קול דממה

ו..

מוזר איך אנשים מתחמדים לאורך הזמן ולעומת זאת איך אנשים מתקלקלים

חייב דחוף.

(בייניש)

הרבה התחיל כאן.

כתיבה ופריקה ודברים חדשים, אנשים חדשים

מסגרת שונה לתקשורת.

לילות קרים, שיחות ארוכות שעוברות בהרבה מקומות אבל בסוף משאירות טעם מר של אכזבה וכמיהה.

ציפיות, בלי מקור. פרשנות, רצונות ודמיונות.

נגמר מהר או לאט, אבל בעצם בכלל לא התחיל.

או לא נגמר באמת, עד שנגדע. ואז שוב, מבליח, מצפה-מתאכזב-שוקע, נשאר לבד.

ובסוף הכל חוזר לאותה הנקודה, אותה הכמיהה, אותו החוסר.

מה שמילא אך ייסר ובכל פעם היה בלב חצוי, רק הגביר את הרצון בכל פעם.

קוראים לזה בכל מיני שמות - בדידות, חוסר בחום ואהבה...

רכבת הרים של רגשות, חיים שלא ממשיכים בשום כיוון למשך תקופה ארוכה.

בכל פעם משהו אחר בא ומתחיל הכל מחדש.

אין סוף. בסוף זה רק אני.

אתם אולי מכירים את המנהלים של פורום ישל"צ? אני רוצה להכנס אליו והוא נעול