לנדודים חסרי מנוחה

הנבל כל זאת עשה לי

ועל כך אין לו סליחה

אבל כשאני חולמת

העתיד נראה ורוד

התקווה אז בי פועמת

וזה מאפשר לשרוד

גניחות של סימבה הגוסס

סתו תברח- ותיתפס

תזמורת של קולות זדון

ילד, שכב לישון

סקאר איננו, אך זירה עודנה כאן

לאהוב את הגור הקטן

עד שילמד להיות רוצח

עם תשוקה להיות קטלן

שן, פשפש מתועב

התכוונתי- יצור כה נאהב!

כשתגדל ותהיה חזק

מלך אז תהיה

הלמות תופי המלחמה

כשקואובו יזנק בנהמה

חדוות הקרב

הניצחון!

יריעו מכל עבר

קואובו הראשון

יגיע יום השבר

דגלנו יונף באור

לנצח, לדיראון

ילד שכב לישון!

חייב דחוף.

(בייניש)

הרבה התחיל כאן.

כתיבה ופריקה ודברים חדשים, אנשים חדשים

מסגרת שונה לתקשורת.

לילות קרים, שיחות ארוכות שעוברות בהרבה מקומות אבל בסוף משאירות טעם מר של אכזבה וכמיהה.

ציפיות, בלי מקור. פרשנות, רצונות ודמיונות.

נגמר מהר או לאט, אבל בעצם בכלל לא התחיל.

או לא נגמר באמת, עד שנגדע. ואז שוב, מבליח, מצפה-מתאכזב-שוקע, נשאר לבד.

ובסוף הכל חוזר לאותה הנקודה, אותה הכמיהה, אותו החוסר.

מה שמילא אך ייסר ובכל פעם היה בלב חצוי, רק הגביר את הרצון בכל פעם.

קוראים לזה בכל מיני שמות - בדידות, חוסר בחום ואהבה...

רכבת הרים של רגשות, חיים שלא ממשיכים בשום כיוון למשך תקופה ארוכה.

בכל פעם משהו אחר בא ומתחיל הכל מחדש.

אין סוף. בסוף זה רק אני.

אתם אולי מכירים את המנהלים של פורום ישל"צ? אני רוצה להכנס אליו והוא נעול