מאיפה משיגים את הרשת?

חתיכת עוף לא הייתי נותנת

מעירה את הילדים ב6.30

עד אז - מתארגנת בעצמי ושותה קפה בשקט כי שונאת להיות בלחץ בבוקר

הטיפ הכי טוב - לא להשאיר דברים לבוקר ולהעחר אותם מספיק מוקדם כדי שיהיה להם זמן להתאושש להתארגן בנחת.

אני כן מכינה פרוסות בבוקר לילדים אז מתכוונת לבגדים שיהיו מוכנים ואני לוקחת לעצמי אוכל כל יום אז גם

להתארגן בנחת ולהתפלל, להכין סנדוויצ'ים, מנות לצהריים למי שצריך.

הקטנים לרוב מתעוררים בין 6 ל6.30 (ולפעמים אפילו לפני 6)

את. הגדולים מעירה כל אחד בשנה שלו: 6.30 או 7

יוצאים מהבית 7.25 כדי להיות בגן 7.30-7.35 ומיד נוסעת לעבודה.

לרוב בעלי חוזר מהתפילה ב7.05 ועוזר בארגונים אחרונים של הילדים, אם לא הספקנו. הם בדכ כבר מאורגנים אחרי קורנפלקס, אז עוזר רק בימים שממש לא הספקתי🙈(למשל ראשון אחרי שבת קיץ שהם עייפים כי הולכים לישון מאוחר)

מעירה בהדרגה

יוצאים בשבע ורבע. אין ברירה אחרת, הילדה צריכה להספיק להסעה אז יודעים שלא משנה מה צריך להיות מאורגנים

קופסאות מכינה מהערב ולוקחים משהן קליל לבוקר

הטיפים שלי:

-לתכן בלילה מה אני והילדים לובשים (הילדים מכינים ליד המיטה)

-כנ"ל לתכנן מה אני מכינה לכל אחד לא. בוקר

-להעיר את הילדים אחרי שאני מוכנה כבר

-הילדים מתיישבים ליד שולחן האוכל רק כשהם מוכנים לגמרי כולל נעליים 

שבימים שאני מפזרת לרוב אני לא ממהרת בעצמי, כך שאני קמה נטו לארגן את הילדים ואחרי שחוזרת מהפיזור מתחילה את שגרת הבוקר שלי.

לוקח לי כ40 דקות לארגן 3 ילדים 

עכשיו אני מבינה למה אני גומרת לפזר בתשע ומאחרת לעבודה

אתן קמות ממש ממש מוקדם

אני קמה ברבע לשבע ועפה על עצמי שזה מוקדם

אבל במקביל לא מבינה למה לוקח לילדים שלי כל כך הרבה זמן להתארגן

בקיצור, החכמתי מכן

תודה!

יש כאלה בשש וחצי ויש כאלה שאני אגרד

יש לי ילד חנ"מ שהופך את הסיטואציה לעוד יותר מורכבת כי אותו גם ממש קשה לארגן והוא מהאלה שאני צריכה לגרד

אני ב7 בד"כ כבר מאורגנת לגמרי ומעירה את הילדים, רוב מתארגנים בעצמם. אני משתדלת לקום סביב 6:20 גג

הבקרים הכי אידיאליים-

כל הבגדים מוכנים מהערב בשורה

כל התיקים מוכנים בכניסה

קופסאות אוכל מאורגנות במקרר

בבוקר שעה לפני שיוצאים מכניסה קופסאות אוכל, מתארגנת לגמרי חוץ מלהתלבש,

בין חצי שעה לשעה לפני שיוצאים מעירה אותם, מקלחת את הרטובים, מחליפה חיתולים, עוזרת לכולם להתלבש, מתלבשת בעצמי ויוצאים. 

אבל בעיקר אני מארגנת את הילדים בבוקר.

בעלי בתפילה ומגיע רק לפזר, ולפעמים כמה דקות לפני.

קמה בדרך כלל בין 6:15 ל 6:45. זה תלוי הרבה גם בקטן שיונק בבוקר.

צריכים לצאת מהבית בסביבות 7:50. לפעמים אני מאחרת בכמה דקות.

לרוב הבנים קמים יותר מוקדם, ביחד איתי או קצת לפני או אחרי.

לבנות יכול לקחת קצת יותר זמן.

מי שלא קם לפני, אני מעירה ב 7.

הגדולה הרבה פעמים כמה יותר מאוחר, אבל היא מתארגנת מהר.

אני מארגנת לילדים אוכל, מביאה להם בגדים, יושבת עליהם שיתלבשו.

את הקטן אני מלבישה.

תוך כדי גם מתארגנת בעצמי.

כשבעלי מגיע, לרוב הוא עוזר בדברים שנשארו.

אם צריך, אני יכולה גם לבשל משהו זריז על הבוקר.

החישוב שלי הוא תמיד שעה מינימום להתארגנות בבית.

מהרגע שאני קמה ועד שאני יוצאת לפחות שעה.

כמובן אם אין בלת"מים שהילדה מחליטה ללבוש את השמלה של שבת ושום דבר לא משכנע אותה לוותר על הרעיון.

האמת שאני מתארגנת מאוד בנחת.

אוכל לילדים- בעלי מכין וזה כבר מוכן להם בתיקים.

חוץ מזה, מלבישה אותם, נותנת להם משהו לאכול, מתארגנת בעצמי, לוקחת לעצמי אוכל

ויאלה החוצה.

שמאוד כדאי לנסות שלא תהיי לבד בסדר הבוקר עם הילדים, בעיקר בגלל הילדון חנ"מ.

אני אישית לא הייתי מסתדרת לבד... יש פעמים נדירות שנאלצת לעשות זאת ואיכשהו שורדת.

בכל אופן, טיפים מאחרות פחות יעזרו בעיניי, כי צריך טיפים מותאמים לילדים שלך.

אצלנו עיקר הבוקר הוא סביב הילדונת, שצריכה להיות בזמן בהסעה וכמובן מאתגרת. אבל ב"ה עם הזמן למדנו דרכים להתנהל איתה (בעיקר שירי בוקר או סרטונים בטלפון, וגם הצבת גבולות של "עכשיו מתלבשים - את רוצה קודם ללבוש את חולצה או קודם את החצאית?") אז נהיה קל יותר.

יש לנו עוד ילדים מאתגרים מאוד בקימה, ואיתם כרגע פחות מצאנו פתרונות, אבל הם גדולים (רובם) והאחריות להגיע בזמן עקרונית היא שלהם.

כך או כך, אני די חייבת את בעלי איתי, ולו כדי שייקח ברכב את הילדים שלומדים יחסית רחוק, וזה שהוא לוקח אותם מקל עליהם להסכים לקום...

שנה שעברה פיזרתי לבד והייתי צריכה להגיע ב8  אז קמתי ב6.

השנה בעלי מפזר ויוצא איתם ב7 ועשרים בערך

אני קמה ב6.30 לארגן אותם , לפעמים קמה לפני..

מתארגנת תוך כדי שהילדים אוכלים קורנפלקס ואז מכינה כריכים. קוקו לילדה. כולם נועלים נעליים. וזהו אפשר לצאת.

אני מלבישה את הילדים מהערב- ממש מקצר זמן בבוקר.

בעיקר חשוב לי להיות ערנית על שעת היציאה מהבית, להכין את הילדים 5 דקות מראש, כי לרוב הם מתחילים לשחק ומבחינתם להמשיך כל הבוקר...

ארוחות מסודרות במקרר

בגדים מוכנים, כולל נעליים וגרביים

כל מה שצריך להביא למעון/גן מוכן על העגלה

יש לי שלושה קטנטנים לארגן והשאר גדולים ומתארגנים לבד

בדרך כלל אני קמה איתם וישר מתחילה לארגן אותם. ראיתי שאם אני או הם עושים קודם דברים אחרים אז הכול לוקח הרבה יותר זמן.  סה"כ לוקח לי בערך רבע שעה לארגן (ומאוד עוזר להתארגנות מהירה לתת להם משהו קטן לנשנש תוך כדי)

אם נגיד שלחו בקבוצה של הגן שיש מסיבה כלשהיא ושיבוץ, אז אני כותבת את התאריך של המסיבה וכמה ימים לפני כותבת תזכורת ביומן להכין את הכיבוש שהשתבצתי אליו.

וככה לגבי כל דבר..

לגבי תזונה וספורט לא רואה צורך לתעד, פשוט משתדלת לתכנן מראש מה אני אוכלת בימים הקרובים ויש ימים קבועים לספורט

הכנסות- הוצאות אנחנו משתמשים ברייזאפ וממליצים ממש!! אבל לפני זה היתה לנו אפליקציה אחרת (אבל שצריך להזין כל דבר בעצמינו וזה כאב ראש)

בעיקר כותבת לעצמי בראש

זה מרחיב ומאמן את יכולת הזיכרון

משימות קריטיות אני עושה להם תזכורת באייפון

דברים שאני רוצה לכתוב לעצמי

כותבת בפתקים באייפון

תזונה מצריכה יכולות ואימון

אז היכולת הבסיסית שצריך קודם היא לשים לב מה מכניסים לפה ולזכור את זה

ספורט אני עושה כמעט כל יום

אז אין מה לזכור

זה הרגל

אבל גם הוא כמו תזונה

מצריך יכולות של יישום והתמדה

והיכולת לזכור היא בסיסית 

בלי תזמון ספציפי

אני רושמת בפתקים (גם אפליקציה מובנת) עם אופציה של סימון ביצוע לכל משימה 

Trello  זה מערכת לניהול משימות. את יכולה לעשות נגיד עמודות של לעשות, בטיפול, ובוצע. ואז להוסיף שם משימות.

בתקופות מסוימות השתמשתי באפליקציה בשם any.do לניהול משימות וזה היה מעולה  

לתאריכים של אירועים משתמשת בגוגל קלנדר.

אין לי אפליקציה אחת לכל מה שתיארת אבל ניהול של הכל בכמה אפליקציות בטלפון ממש נוח 

עם תומכי זיכרון בפלאפון ליתר ביטחון

דברים שתלויים בזמן או קבועים מראש אני מכניסה ליומן בפלאפון

רשימות וכו באפליקציה של פתקים

קניות - יש לנו קבוצת וואצפ ייעודית

תזונה ובריאות -  יש הרבה אפליקציות של בריאות , גם מובנות בפלאפון וגם להורדה מהחנות. אני אישית ייצרתי לעצמי בai אפליקציית מעקב, השתמשתי בה כמה שבועות עד שהרגשתי שזה כבר מיותר לי

יש גאדג'ט לשים אותו על המסך ממש, ואז הכל מולי.

לא מצפה מעצמי לזכור הכל.

גם בעבודה כל היומן של האאוטלוק שלי מלא בשורות של משימות ותזכורות. 

עם תזונה וספורט אני בכלל לא מתעסקת.

גם הכנסות הוצאות אני לא רושמת.

תורים ואירועים לרוב אני זוכרת. בתקופות של עומס, אני בדרך כלל מכינה לי לוח חודשי וכותבת שם הכל.

רשימת קניות אני עושה בפתקים בטלפון.

זה כבר יוריד לך לחץ.

וגם לא קשור לנשים.

לכל תחום יש את הרישום שלו.

יש לי קבוצת ווטסאפ עם עצמי.

יומן לתורים עם תזכורות.

הוצאות הכנסות יש חשבון בנק ופירוט אשראי. ממש לא צריך לרשום במקום אחר

יש אפליקציות ותוכנות שמציגות נוח את הנתונים, אבל מקור הנתונים זהה ולא מצריך רישום.

תזונה לא רושמת אבל גם יש אפליקציות.

חדר כושר רשום באפליקציה ויש תזכורות.

זה דווקא נוח שכל דבר מנוהל באפליקציה נפרדת.

איך תור לילדים לרופא שיניים מושפע מרשימת הקניות או ממעקב תזונה?

אם אין השפעה אז אין סיבה לנהל באותו המקום.

מה שאני רוצה ש'יקפוץ' לי כתזכורת אני כותבת בלוח שנה בטלפון

אפליקציה הפתקים ממש מעולה, כל פתק הוא בנושא מסוים (ארוחות, חופשה, משימות ליום החופשי וכו) ולמשל יש לי פתק של תפריט לשבת שכל פעם אני מוסיפה בו את מה שאכי בשבת הקרובה וכשנגמריפ לי הרעיונות אני יכולה לגלול אחורה ולראות את כל מה שהכנתי

תורים בדרכ מקבלים אסאמאס או טלפון יום לפני

הוצאות הכנסות הכל באתרים ובאפליקציות

טיולים של הילדים וכו - בדרכ שולחים פתק ואני מצלמת בטלפון ושולחת לבעלי שיישמר או תולה על המקרר

מה שצריך לעצמי אני לרוב זוכרת כי אני מתנהלת בתוך זה בשגרה

בעבודה - למשימות פתוחות שקיבלתי במייל משאירה את המייל פתוח על מה שצריך/ יש לי אקסל עם צקליסט

יש לי קבוצה עם בעלי של אירועים. שם כותבת את התורים, מסיבות, אירועים וכו.

אבל באמת קצת קשה לעקוב. לוח שנה שבועי/חודשי אונליין או ידני יכול נראה לי להועיל יותר. 

לק"י

אצלינו מחלקים גם סתם של ירידי חסד לפעמים.

אני בכללי חושבת שאנחנו צריכים ללמוד להתמודד עם רצונות לא ממומשים של ילדים.

אבל כמובן שקל לדבר.... ובפועל אני מעדיפה לפעמים שלא ידעו מראש.

שיש סיכוי שרק ההורים יראו, ולא הילדים.

איך הפרסומת מגיעה לתוך הגן?

לא מאמינה שזה חוקי אלא אם אתם בגן חבד.

בכל אופן אצלנו שמים שלטים למלא דברים ממש מול הגן. בעיני הזדמנות לדבר עם הילדים על בחירות ואחריות וגם על פרסומות אמת/שקר וכד.

נגיד קניתי לילדים חבילת וופלים שעל וופל עטוף בעטיפה עם צבע שונה. עשינו משחק מבחן טעמים וכד'.

בגיל יסודי מלמדת אותם גם על מיני טריקים.

תחשבי מה היית עושה אם הייתה פרסומת להפנינג שלא תואם לאורחות חייך איך היית מגיבה.

אותו דבר גם פה.

אפשר כמו שאמרת לקנות להם ארטיקים מהמכולת בלי ללכת לפעילות הזו.

אצלנו מחלקים להם פרסומות של חוגים, והם כמובן מתלהבים,

אבל מצד שני זו הזדמנות בשבילי ללמד אותם סדר עדיפויות וחינוך כלכלי, וגם כשיש דברים שמתחשק ללכת לא תמיד זה מתאים לנו.

אבל לא הבנתי למה פרסומת צבעונית היא סוג של שקר.

כולם יודעים שזו פרסומת, ואם יש הגרלה אז כתוב הגרלה, בד"כ מה שכתוב נכון ולא רמאות. על הפרסומות של החוגים כתוב כמה זה עולה כל חודש. ותהלוכות של חב"ד בכלל לא עולות כסף, רק השתתפות בהגרלה, וזה כיף לילדים גם בלי הגרלה (אני בכלל לא אוהבת להשתתף בהגרלות כי מעדיפה שלא יצפו ולא יתאכזבו, אבל הילדים אוהבים את זה בכל זאת).

הם רואים פרסומת צבעונית עם תמונות של פרסים.

אבל הם גם לא יודעים לקרוא איפה יש את הפרסים האלו... אלא אם כן הגננת מספרת להם שזה תמונה של תהלוכה של חב"ד.

בכל מקרה אצלנו מחלקים מלא פרסומות ואני צריכה להסביר וללמד אותם מתי פרסומת מתאימה לנו ומתי לא.

כולנו צורכים פרסומות בכל מיני פלטפורמות.

אבל לחלק פיזית לילדים (ילדים! גן! יסודי!) פרסומות זו חוצפה ממדרגה ראשונה, וגם ממש לא סבבה בעיניי.

רוצים לפרסם? תביאו לגננת/מורה והיא תשלח להורים.

הם קטינים וגם עם שיקול דעת שלא בדיוק שקול, ובעיקר- תחת אחריות ההורים, כשההורים הם גם אלו שמחליטים בנושא חינוך.

אז לפרסם בתוך המסגרות/מחוץ לשער ישירות לילדים? גם לרוב מי שמביא זה אנשים זרים, אז בכלל. ובלי ידיעת ההורים. זה פשוט… חוצפה ומסוכן.

זוכרת את זה כילדה, אבל רק עכשיו מבינה כמה זה בעייתי. אז היה לי נורמטיבי מאוד. 

נכון שזה לא כ"כ בסדר, אבל ברור שאם ילד מקבל פרסומת הוא שואל את אמא ולא בא לבד.

יש המון דברים בחיים צבעוניים, מזמינים, מושכים שילד יבקש ואמא תגיד לא מאמי. הכל טוב, אף אחד לא הכריח אותם ללכת. נכון שזה גורם אולי לחיכוך בין ילד לאמא, אבל זה לא משהו שמשכנע תכנים אסורים, זה בסך הכל משהו חיובי, מעודדים אהבת חינם, אומרים פסוקים. מסבירים מראש מה זו הגרלה ובכלל לא חייבים להישאר להגרלה. למה זה כ"כ מאיים עליכן? 

ולא על הספציפי הזה.

לגבי חבד ספציפית אישית לא רואה בזה משהו חיובי. נכון זה כותרות של אהבת חינם ופסוקים אבל זה מגזר אחר עם אורח חיים שונה והשקפה אחרת. בביס חרדי לא היו מקבלים מורה דתית לאומית גם אם היא תלמד רק תכנים שמקובלים עליהם, וזה הגיוני גם להיפך מהרבה סיבות.

חוץ מזה ממש לא מתאים לי שהילדים שלי יגידו יחי אדוננו או משהו כזה, שלא ראיתי משהו של חבד שלא אומרים את המשפט הזה, וזה בפני עצמו תוכן בעייתי בעיניי

אם זה נכון או לא

אבל לגבי המשך הדברים שרשמת על חבד..

למדתי בחבד ובהחלט לימדו אותי מורות מכל הגוונים... דתיות לאומיות וגם לא דתיות

ממש לא כל המורות היו חרדיות..

ויש גם מלא מקומות ואירועים של חבד שלא אומרים יחי אדוננו..

זה זרם מסויים בחבד שאומר את זה בכל הזדמנות, אבל זה ממש לא כל חבד

סתם הייתי חייבת להגיב על זה, כי נשמע סתם כל מיני טענות על חבד שהן לא נכונות..

על עניין הפרסום זה משהו אחר ויכולה לגמרי להבין למה זה מעצבן

אני עצמי (ואני ממש לא צעירה) השתתפתי בתהלוכה של חב"ד בל"ג בעומר בילדותי וגם הילדים שלי השתתפו לא מעט פעמים.

מעולם מעולם מעולם לא התבקשו להגיד יחי אדוננו.

את המשפט הזה אומרים חלק קטן מאוד מחסידי חב"ד, זרם פנימי מתוכם המאמינים שהאדמו"ר האחרון הוא- הוא מלך המשיח (והוא נפטר ועתיד לחזור) והמשפט הזה מכוון לתחייתו והתגלותו.

רוב חסידי חב"ד ופעילי חב"ד הפועלים כ"שלוחים" של הרבי, אינם משתייכים לזרם זה ואינם מבקשים לומר את המשפט הזה.

הם כן מפיצים 10 פסוקים מתוך תורתנו שהרבי האמין שהם פסוקים שכל יהודי עליו לדעת ולפעמים מבקשים מילדים לחזור עליהם כשהם אומרים אותו בקול.

לי באופן אישי אין עם זה בעיה.

ובכללי אני לא נכנסתי לדיון הכללי בנושא, כי אין לי בנושא זה.

אם כי הייתי יכולה לדמיין דיון כזה בפורום חילוני שבו הורים מתלוננים שחסידי חב"ד פתחו דוכן להנחת תפילין ליד התיכון שהילדים שלהם לומדים בו...

בתור ילדה השתתפתי מלא בדברים של חבד ותמיד תמיד אמרו את זה, וגם בתור בוגרת שראיתי אירועים שלהם מהצד מן הסתם בחיים לא הייתי באירוע שזה לא נאמר. מדברת על ערים שונות, שנים שונות, מארגנים שונים.. 

שהשתתפה כנראה יותר ממך בדברים של חבד

וממש לא בהכל אומרים את זה

ולהפך, יש הרבה מתנגדים להגיד את זה

כנראה איכשהו נפלת על מארגנים מהזרם הזה, אבל יש הרבה הרבה שלא

בכל אופן, לא חשוב.. סתם רציתי להסב שזה לא בהכל ולא בכל מקום

יחי אדוננו...

אבל יכול להיות שזה קשור לסוג החבדניקים

זה קשור לזה שלתת לילד פוסטר פרסום בלי שהורה שלו לידו זה פשוט לא שייך. גם לא שייך לתת לו צעצוע או ממתק בלי אישור הורה (מדברת על אדם זר שמחלק מחוץ לשער לכל הילדים, לא על מורה וגם לא על כאלו שמפתים ככה ילדים ללכת איתם ופוגעים בהם).

אם הילד רואה פרסומת ברחוב, או הולך עם אמא/אבא ויש פרסום למשהו לילדים- סבבה. אבל לטרגט בתי ספר יסודיים ולחכות בסוף יום הלימודים כדי לחלק לילדים פליירים (וממש לא משנה כרגע למה זה ואם זה עולה כסף או חינמי)- זה פשוט לא במקום.

כי זה התערבות בחינוך שלך באופן ספציפי לילד שלך, וכי זה ניצול לרעה של התמימות שלהם.

אם יש משהו חביב שרוצים לפרסם לילדים (הפנינג, חוג או לא משנה מה)- יתכבדו אותם אנשים ויביאו זאת דרך הצוות החינוכי של המוסד, שלפי שיקול דעת (רוח המוסד וההורים) יחלק או לא לילדים, וזה יהיה מדמות שהם מכירים (המורה, הגננת וכו)

אבל תהיי בטוחה שחב"ד מביאים גם לבתי הספר המסורתיים והחילוניים באיזור. ולא נראה לי שההורים שם היו מעודדים את זה במיוחד.

איך נגיד היית מרגישה, אם היו מביאים לילדים שלך פלייר של חוברת חוגים (תמים, לא?), שכוללים תמונות של רקדניות בלט בבגד בלט, שחיינים בבגדי ים, וכו?

או אם תנועת נוער חילונית היתה מחלקת לילדים פרסום על הפנינג חנוכה?

אז שיעבור דרך בית הספר עצמו. שישלח להורים את הפרסום, או לפחות שמי שיחלק לילדים תהיה המורה שלהם אחרי שגם עברה על הפרסום וראתה שהוא באווירת האוכלוסיה…

וגם הסניף שכל פעם המדריכים מגיעים ומפרסמים ומלהיבים ותבואו וזה לפעמים הפנינג בעלות לא סבירה והילדים ממש רוצים לצאת, ואני מתוסכלת.

כל נער ונערה באזור...

מתרימים תמורת מתנות

מעצבן ממש אותי

ובקשר למה שהילדים חוזרים מהגן, אז אפשר להגיד שיש תהלוכה וכו ואנחנו לא הולכים כי זה רחוק/מאוחר/יש לנו משהו אחר באותו זמן / אני לא מאמינה בזה וכדומה

בדיוק היום הייתי והם נהנו האמת🙃

אם לא בא לך אז זה בסדר להחליט שלא. כמו כל רעיון אחר שהילדים מגיעים איתו אבל מסכימה עם מי שכתבה שזה לא כזה סבבה לתת להם ישירות ולהלהיב אותם

ולא של הארגון.

ההנהלה צריכה להפעיל שיקול דעת ולא לחלק ישירות לילדים, ואת העניין הזה כן יש להורים אפשרות לשנות.

אלא אם כן מדובר בגן שלהם ואז זה יותר הגיוני.

וכל פרסומת צבעונית ומושכת, זה הקטע של פרסומות 🤷🏼‍♀️

אין מצב שמחלקים פליירים בבית ספר בלי אישור ההנהלה.

ואם כן זה באמת בעייתי.

אני באופן אישי לא מבינה מה הבעיה, אם זה משהו חינוכי, מביאים למודעות למי שמתאים - אחלה ולמי שלא הכל טוב.

לדעתי יש הרבה יותר סיכוי שתקבלי תשובות אם את כותבת מהניק שלך.

כי יש נשים שמאוד אכפת להן מהאאוטינג אז הן לא יכתבו על גבי הפורום שהן עשו הסבה לסיעוד, אבל אם הן ידעו מי את הן יפנו אלייך בפרטי.

זו ההשערה שלי.

בכל מקרה, בהצלחה רבה!!

פשוט כל הסביבה שלי יודעת שאני מחפשת הסבה ומשווה מקומות אז זה אאוטינג אמיתי...

ואז יהיה נוח לפנות אליך

שאם יש מישהי כזו, היא יכולה לכתוב לאחת המנהלות ואנחנו נוכל לקשר..(לכתוב פה בשרשור שיש מישהי שמוכנה לתת מהנסיון שלה באישי, ושהפותחת מוזמנת לאישי לקבל את הניק)

רלוונטי?

בשע"צ לימודים בין 8:00-15:00

במכון טל 8:30-15:30

בשע"צ לומדים כל השנה חוץ מחול המועד ושבועיים שלוש באוגוסט

במכון טל לומדים סמ' א,ב,אלול

בשע"צ אני חושבת ששנתיים וחצי זה כולל הזמן עד הממשלתי (לפי מה שהבנתי אבל לא וידאתי)

במכון טל זה שנתיים וחצי לימודים ואז המתנה לממשלתי

בשע"צ שנה א' יומיים פרונטליים, יומיים בזום. שנה ב' 3 ימים פרונטליים יום אחד בזום

בטל הבנתי שיומיים יומיים בכל השנים (ושוב, לא ודאי לי עד הסוף אבל ככל הנראה כן)

התעודה משעצ היא של מכון טל כי הם עובדים בשתפ

אני לא בטוחה אבל קראתי באינטרנט בכל מיני פורומים ששעצ זאת תעודה ומכון טל הוא תואר

עוד מידע מפורומים שלא וידאתי אותו:

שעצ כיתות גדולות, מכון טל עד 20 בנות

מכון טל יותר משפחתי

שערי צדק יותר מקצועי

ואולי ניפגש שנה הבאה

ממליצה לבדוק מה המשמעות של זה בשטח כי ךדעתי זה פרמטר ממש חשוב בהחלטה.

יש מקצועות שההבדל משמעותי מאוד

הסבה מבוססת על זה שכבר יש תואר ראשון, ומוציאים רשיון לעסוק בסיעוד, על בסיס התואר הראשון שכבר יש לך.

בעבר בשערי צדק היה רק תעודה ובמכון טל תואר אבל כבר הרבה שנים שערי צדק מוציאים תואר ששייך למכון טל, אבל כל אלו רלוונטיים למיטב הבנתי רק למי שעושה תואר ראשון בסיעוד, בהסבה זה לא עובד לפי תואר.

לגבי הסבה במכון טל לא הכרתי שיש, כנראה ממש חדש, נכון ללפני שנתיים לא היה.

לא יודעת לגבי מקצועיות אבל בגלל שסהכ עובדים בשתפ מלא לא מאמינה שיהיה הבדל משמעותי במקצועיות.

מה גם שכשאת יוצאת לשוק לא מעניין אף אחד איפה למדת (בתחום של אחיות) למעט אם למדת באוניברסיטה בשטחי הרש"פ...

ולמינון הנכון.(מנסיון) 

צריך הרבה סבלנות, ובע"ה שיהיה לתועלת.

ורק אז אשר לשנות אם זה לא טוב.

לגבי התאבון- עדיף לתת משהו לאכול לפני הכדור,

 ולפעמים אחרי שמתרגלים למינון, התאבון חוזר.

אבל זה לא מניסיון אישי אז אולי המנוסות יוכלו לעזור יותר..

יודעת על הרבה תלמידים שפשוט לא לוקחים כי נמאס להם מהתופעות לוואי, אבל אצלי הם בתיכון ומחליטים בעצמם אם לקחת או לא. 

מניחה שזה בגלל שזה הזמן בערך שההשפעה של התרופה מתפוגגת אצלו, והמעבר קשה לו.

(הוא לוקח את הכדור בבוקר?)

של כמה שבועות ספורים, וזה דיכא לו את התיאבון רק לזמן שהכדור פעיל, בערב כן היה לו תיאבון. בהמלצת הרופא נתתי לו ארוחת בוקר טובה, של פרוסה וחביתה גדולה, על הבוקר לפני שלקח את התרופה, כדי שלא יפספס יותר די ארוחות.

גם אני יודעת, אבל לא ממש מנסיון, שלהתאים את התרופה המתאימה לוקח זמן...

בעיקרון לכל אחד מתאים משהו אחר לכן הרופא הציע להחליף.

האמת שעל אטנט נראה לי ששמעתי על כמה ילדים שהיה להם יותר טוב. אבל כאמור זה אינדיבידואלי לגמרי. 

לק"י

לתת מוצקים ולראות כמה היא רוצה. הגיוני שזה יהיה קצת, ויגדל בהדרגה. לתת לשתות גם מים.

ואם אכלה מעט, להשלים עם חלב אחרי המוצקים.

בשר, עוף וכדו'?

(כמובן מרוסקים)

מוצרי חלב (לא חלב נוזלי)

דגים

ביצים

בוטנים (כבמבה או כמחית)

שומשום

פירות שידועים כאלרגניים

אחרי זה, אפשר לתת הכל.

זה הכי נמס בפה ומבחינתי זה המאכל שאני הכי רגועה שלא ייחנק.

ויש כאלה שאומרים שכל שחושפים מוקדם הסיכוי לאלרגיה יורד.

פשוט צריך לתת בהשגחה, בנפרד מאלרגנים אחרים (כדי שאם יתפתח משהו תדעי ממה זה נגרם) וזהו..

אני מעדיפה לא לתת בשבתות בפעמים הראשונות, סתם מרגיע אותי לדעת שאם ח'ו קורה משהו אז יש יותר אופציות זמינות (אפילו ברמת הטלפון הדולק)

אבל ברור שלתת. 

לא צריך כל יום, אבל אחרי הפעם הראשונה לתת עוד כמה פעמים בתוך כמה ימים, ואח"כ להמשיך לתת מדי פעם.

ככה הרופא שלנו אמר, כדי למנוע אלרגיות.

פשוט תמיד תהיתי לעצמי איך חושפים לזה. אני לא מחזיקה ברגיל ממרח שקדים או אגוזים בבית ולתת בצורה השלמה זה כמובן לא אפשרי..

מזל טוב! 

לא מכירה שהולכים אחרי חצי שעה.

שעתיים זה מספיק בשביל שירדימו את הקטנים לפני.

וסיבוב באוטו זה אחלה. אם ישארו רדומים זה מצויין.

תדאגי לסט של בגדים נוחים ולפיגמות.

אם אין מי שישמור עליהם כשהם ישנים, אפשר שסבא וסבתא מהצד השני יקחו אותם ישנים,

ואתם אחרי האירוע תצטרפו לישון אצלם ובבוקר תחזרו הביתה.

גם בחתונה של אח לא צריך להישאר ממש ממש עד מאוחר.

אבל אני השארתי בבית. בחתונה של אחות. עם בייביסיטר.

ופעם אחרת היתה לי אפשרות להגיע להתחלה, חופה, ואז לקחתי אותם הביתה, השכבתי, השארתי בייביסיטר וחזרתי לחתונה

1. לא לקחת אותם בכלל ולהשאיר עם בייביסיטר

2. אם חשוב לך שיהיו בהתחלה לתמונות וכו, למצוא בייביסיטר/מישהו מהצד של בעלך שיוכל לקחת אולם הביתה לפני/אחרי החופה ולהשכיב בבית. ובכל מקרה לזמן שהם כן בחתונה כדאי שאותו אחד גם יהיה כדי לדאוג להם.

זה באמת פחות כיף שיישארו איתך, לך ולהם...

לגבי זה שהם לא רגילים לבייביסיטר, אפשר להביא אותה פעם או פעמיים אליכם אחה"צ כדי שיכירו אותה וישחקו איתה. 

אנחנו עשינו את אופציה 2 וגם אחיות שלי בחתונות קודמות וזה היה ממש הצלה

אנחנו מבקשים מההורים שהם בעצם מחותנים להיות הביביסיטר

ובאמצע החתונה - לקחת אותם הביתה

או שמשקיעה במישהי שהם כן מכירים וסוחבת לערב שלם

אני בחתונה אחת הבאתי את הילד לדודים שלי (החתונה היתה מהצד של בעלי)

הוא היה בחופה ואז הלך לדודים שלי, אומנם לא הכיר אותם אבל הם פינקו אותו וזה עבר ממש בסדר.

בחתונה אחרת, הזמנתי בייביסיטר לבית של חמותי.

החתונה נערכה קרוב אליהם ולמרות שהחתונה הייתה של הבן שלה זה לא הפריע לה.

הבת שלי הייתה איתנו עד אחרי החופה ואז הבאתי לבייביסיטר.

גם אז, למרות שלא הכירה אותה זה היה בסדר.

כן מתישהו בכתה לה הרבה אז באמצע החתונה קפצתי לבית כדי להניק אותה ואז היא נרדמה.

גם גיל 3 השארתי....

תנסי למצוא כזו אופציה, מישהו שהם מכירים

מטפלת/דודה מהצד השני וכד'.

פשוט להביא לפני החתונה ולבוא לקחת בלילה.

אני גם אמא שמאוד קשה לה לשחרר.

הילדים שלי לא יודעים מה זה בייביסיטר עדיין... וממש לא יכלתי בפעם הראשונה בחתונה להשתמש בזה. הם לא היו זורמים בכלל.

חמותי וגיסתי באו לתונה, גיסתי הביאה איתה חברה, הם שמרו עליהם חלק מהזמן, זה היה ממש נוח.

דאגנו שיהיו לנו 2 עגלות, הגדול שלי עוד מסוגל לנוח בעגלה..

בריקודים השניים גיסתי וחברה שלה יצאו לסיבוב עם שניהם בעגלות ושניהם נרדמו.

הם חיכו איתם בחוץ עד שנגמרה המוזיקה הרועשת ואז הכנסנו את הגלות פנימה לאולם עד סוף החתונה.

הילדים היו ככ עייפים שנשארו ישנים ב"ה.

אני נורא פחדתי שזה יהיה אינטנסיבי וקשה. אבל ב"ה היה ממש מוצלח.

מזל טוב!

זה רעיון מעולה.

חמך וחמותך לא מוזמנים? או שהם פחות הסגנון שירוצו אחרי הקטנים...? 

לא היו לי ילדים בני שנה וחצי אבל כן בני שנתיים ושלוש.

אצלנו הם שמחו ונהנו מהאווירה של החתונה, בכלל לא היו שפוכים.

תינוק קטן זה קשוח בחתונה, למרות שגם זה היה לי פעמיים, דווקא הילדים יותר זרמו עם האווירה והיה מוצלח, לקראת הסוף הלבשתי פיג'מה והם נרדמו על הכיסא או הרצפה.

בעיני ברור שהאחיינים מגיעים לחתונה של הדוד, אבל זו כמובן דעתי

למיטב הבנתי היא העדיפה את זה מהאופציות האחרות.

אנחנו בתור הורים העדפנו לצאת מחתונות של אחים מוקדם יחסית כדי להרדים את הילדים בבית. אז היינו בחופה ומנה ראשונה, חיכינו שיצאו מחדר ייחוד, צילומים והביתה... 

ההורים שלי היו באים ולוקחים את הקטנים באמצע החתונה הביתה שלהם (לרוב היינו כבר נשארים לישון אצלם). פעם אחת כשההורום שלי לא הגיעו בגלל אבל, החתונה הייתה יחסית קרובה לאחותי אז היא נזעה מיוחד לקחת אותם. השאירה את הבית פתוח ואספנו אותם באמצע הלילה. הם היו ככ עייפים שלא התעוררו למרות אינספור ההעברות...🤭

בחתונות מהצד שלי היה יותר מורכב כי חמי וחמותי לא נוהגים. הם לרוב היו שומרים עליהם בריקודים. והיינו מביאים מזרון, שמיכות ופשוט משכיבים בקצה האולם...

אני אהיה עם ניו בורן ותינוקת בת שנה ו9

מקווה שאחותי תוכל לבוא לעזור לי

להרדים ברכב נשמע לי רעיון טוב

אולי נאמץ גם

חתונה של אח אחר שלי , אח של בעלי בא לחתונה כדי לשמור עליהם. ונראה לי שגם חמי וחמותי לקחו אותם הביתה כשהם נסעו (גרנו לידם)

וחיבוק לך

אני חושבת שמה שרב התיר זה בטוח בסדר (ואם היו לו עוד שאלות/בירורים זה תפקידו)., ואולי העבודה שלך  היא לקבל את זה שזה בסדר.

יכולה להגיד בנימה אישית שגם לי התירו כל מיני דברים שלפעמים הרגישו לי הזויים, והיתה לי עבודה פנימית שם לשחרר.

ואם עדיין זה לא משוחרר לך, את יכולה לחזור אליו עם התיאור של התחושה הזו ודיוק של כל מה שהיה, אולי זה ירגיע..

קודם כל התאוששות קלה מהלידה והסתגלות בכיף למצב המשפחתי החדש.

מה שתיארת זה נפוץ מאד

לפני לידות, במחזורים סדירים בלי הכתמות הורמונליות, בלי הנקה, הכל מאד מסודר, ווסת, הפסק, נקיים, אין כתמים ועניינים.

בפועל, העולם של הנשים בעולם של לידות הנקות יףומניעה, מלא בכתמים

ולצורך זה בדיוק יש הלכה ,שקובעת מה כן אוסר ומה לא.

מכירה את הסיפור על תנורו של עכנאי?

זה ממש זה.

ההלכה נקבעת לפי מה שקובעים פה בארץ. וזה רצון ה'

..

לגבי אם לא תיארת לרב מספיק וכזה,,זה האחריות של הרב, לשאול על כל הפרטים כדי לפסוק, תסמכי עליו...

ורק אוסיף עוד משהן,

לפני ההריון של הבכור שלנו, היצה בדיקה באמצע 7 נקיים ממש בגוון בורדו

אני כבר חשבתי לפסול הכל,

אבל בעלי הציע שנשאל רב.

גרנו אז ליד רב גדול וחשוב מאד, לא מזכירה את שמו בקטע של אאוטינג.

ושאלנו. והוא התיר.

והיה לי קשה לקבל שהגוון הזה בסדר. ממש עבודה של אמונת חכמים.

טבלתי לפי הפסק של הרב, ב"ה זכינו בהריון

והבן שנולד, שהוא כבר בחור, ילד כזה צדיק וקשור לתלמידי חכמים ב"ה, ואני תמיד מרגישה שזה קשור, ילד שנולד באמונת חכמים

..ורק עוד משהו. אנינבפעמים האלה אומרת לקב"ה, אני רוצה באמת להיוצ טהורה כרצונך... תעזור לי. ובדרך שאדם רוצה לילך, מוליכין אותו...אם זה לא היה טהור, הקב"ה היה מסובב שתאסרו... 

וזה תקף גם למניעה… אם את רוצה למנוע, אל תסמכי אל הנקה❤️

אבל בהחלט לא סומכת על זה בתור מניעה..

תודה רבה על התגובה וההרגעה❤️

מה שמחזק אותי זה שאם ה' רוצה שאני לא אהיה טהורה אז אני לא אהיה טהורה

כי קרה לי אחרי שהתחלתי לקחת מניעה שהיו לי כתמים וממש נזהרתי ואז הייתה לי פשלה שגרמה לי להיטמא (פשלה שהיה פדיחה לשאול את הרב ועדיין שאלנו בתקווה שהוא יתיר)

בכלל בנושא הזה יש המון מקום של אמונת חכמים 

מה שעוזר לי הוא לזכור שבימי המקדש היה דם טהור ודם טמא.

כלומר טומאה וטהרה הן לא עניין של מה שאני רואה בעיניים.

הבלנית הכריזה "כשר"

זהו את טהורה

לא פסקת על דעת עצמך

רב פסק לך על כל השאלות

תשחררי ותסמכי על הקב"ה

הוא נתן לרב את הסמכות להכריע לך במצב הזה

קורה לי גם לא פעם ולא פעמיים.

לפעמים אפילו הרגשה כזו של 'כבר עדיף להיאסר על-בטוח מלהיות טהורה 'בכאילו'.

עזר לי לדבר עם נשמת. יש שם יועצות הלכה מקסימום שממש הרגיעו אותי יפה.

אחרי הלידה השניה שלי היו לי כתמים בלתי פוסקים (בדיעבד שאריות שלייה) וכשהגעתי לקרוב לחודשיים אחרי הלידה הרב ממש חיפש דרכים כדי לעזור לי לטבול, ובואי נגיד שאפילו לא עשיתי בדיקה רגילה ביום השביעי.

וגם לי הייתה ממש קשה המחשבה שאיך זה שאני הולכת לטבול עכשיו בכלל אני כאילו "מרמה" ואז בעלי (שבעצמו מוסמך לרבנות) ממש הרגיע אותי והסביר לי קצת את ההשתלשלות של ההלכה ואיך מלכתחילה הכתמים האלה בכלל לא היו אמורים לאסור, היינו אמורים להאסר רק מדם נידה וזהו. ואז רק חז"ל אסרו כל דם שיוצא מהרחם, וקבעו את הכללים שאנחנו מכירות (על בגד לבן, גריס וכו')

בקיצור, לא זוכרת כבר את כל ההסבר ולא רוצה חלילה להטעות פה אבל בגדול, אותה הלכה שאסרה את הכתמים האלה, היא גם ההלכה שקבעה איך להמנע מלהאסר מהכתמים האלה וזה שאני לובשת צבעוני או לא מסתכלת בניגוב זה לא לעבוד על ההלכה אלא להשתמש בכלים שהיא נתנה לי כדי לא להאסר או כדי להטהר לבעלי.

וממש מצטרפת למי שהזכירה פה את הסיפור של תנורו של עכנאי. ברגע שפה בארץ פסקו על משהו שהוא טהור, זהו. טהור. גפ בשמיים טיהרו אותו.

והכי חשוב זה לזכור שטהור לא שווה נקי.

הכי נוח לעבור את 7 נקיים בלי שום צורך לשאול ושהם באמת נקיים. אבל באמת הם לא צריכים להיות 7 נקיים, אלא 7 טהורים. ואפ הרב פסק- אז זה טהור. נקודה. 

גרמתן לי להרגיש בסדר עם עצמי, מעריכה ממש!!!

ובכלל תודה לכן על הפורום הזה שנותן כל כך הרבה מרחב של כוח והעצמה נשית😘