מנעתי רק כשהייתי חייבת.

יש לי רווח של שנה ותשעה ימים בין הבכור לשני. לא עלה בדעתנו למנוע ואנחנו שמחים בהם מאוד.

אם הייתי מניקה את הבכור כמו שהנקתי את הבאים אחריו, הרווח בודאי היה גדול יותר.

אחרי השני מנענו כשנה וחצי(למרות ההנקה המלאה) ומיד אחר כך נולדה השלישית. וכן הלאה, כן ירבו.

וקיבלתי מחזור 7 שבועות אחרי הלידה... (בלי מניעה..)

לא חשבתי מעולם למנוע, רציתי כ"כ עוד ילד, אמרתי שאני מאמינה שה' נותן לבנאדם לפי הכוחות שלו.

כרגע אני בהיריון שלישי, ב"ה, וכ"כ קשה לי ההריון, הכוחות הפיזיים וגם הנפשיים, ההתייחסות שלי לילדים המתוקים שלי,ולבעל. שאני תוהה אם על חשבון של לא למנוע אני צריכה לפגוע במשפחה הקיימת בדרך, כי אין לי כוחות.

בפועל כבר קיבלתי התר מרב לאחר הלידה שתבוא בעז"ה

..שבנות בגילי בדרך כלל לא רוצות מניעה.

יופי להן ונחמד להן, אני התחלתי לבכות.. זה היה 6 שבועות אחרי הלידה, זמן רגיש מאד עדיין..

הוא גם אמר שאין לי צורך בפיזיותרפיה של רצפת האגן אבל "הוא לא ימנע ממני" אם אני רוצה.

האורוגניקולוגית והפיזיותרפיסטית אמרו שיש לי צניחה קלה וחולשה.

שתדעי לא לסמוך על רופאי הנשים בזה בכלל.

אז אפשר להבין למה מונעים.

אני עברתי הריון ממש לא קל מההתחלה,היו צירים מוקדמים וכל מיני בדיקות שהפנו אותי והמון חששות והיה ממש לא פשוט..

אם יהיה לי שוב הריון כזה(מקווה שלא,שיהיה יותר קל)

אז אני חייבת לאגור כוחות.

בנוסף אחרי הלידה היינו מאושפזים עם התינוקת פעמיים בבתי חולים

ולכן לקח המון זמן עד שחזרתי לעצמי,לכן אני מרגישה שאני צריכה עוד קצת מנוחה לפני ההריון הבא..

ואז הילדים מקבלים מסכנים צעקות וחוסר סבלנות, לפעמים גם מכות ואמא שבוכה כל היום. גם הזוגיות נפגמת מהמצב, אז כל מצבים כשרים רק לא חלילה למנוע?

תאמיני לי שהייתי מעדיפה לא למנוע בחיים, לא רוצה להכניס לגוף שלי כלום,

אז אין ונשמרתם, אבל יש משפחה ממשית שצריך לדאוג לה לבריאות נפשית ופיזיתולא על חשבון של "לא למנוע" לעוות בכל אלו.

(לדעתי לפחות..) באמת יגיעו למצב של התפרקות אם הן לא ימנעו בכלל בכלל בכלל

ושיקול כמו חוסר רצון למשל הוא לא שיקול שולי בכלל, גם לא שיקול כמו קושי כלכלי

(ובזהירות אני אומר שאולי אפילו לא שיקול כמו טיול והאחרים שכתבת)

(ספנים שעונתם פעמיים בשנה וכו')

וגם הזכירו במפורש את האפשרות למנוע כדי שלא יינזק התינוק שכבר נולד.

וכי בשנים האחרונות אפילו חכמי אומות העולם הגיעו להבנותיהם העמוקות של חז"ל, וממליצים על שנתיים מניעה. שלא יהיה נזק קבוע לרצפת האגן, שהתינוק יוכל לינוק שנתיים כמומלץ (חלק מצליחות להמשיך על אף הריון חדש, אבל לא כולם), ועוד.

לכן הפסק של הרב שלי (ושל הרבה רבנים) הוא היתר אוטומטי של שנתיים, גם למי שעוד לא קיימה מצוות פרו ורבו.

כל אחת שתלך לפי הרב שלה.

הרווחים שלך באופן טבעי, בלי מניעה, הם רווחים יחסית גדולים. (לפי הודעות שלך בשרשורים אחרים)

אם נניח, היית נכנסת להריון חודשיים אחרי לידה,נאלצת להפסיק להניק, ובעקבות הפסקת ההנקה התינוק היה סובל שנה שלמה מדלקות אזניים ואנטיביוטיקה כל הזמן או מרגישות במערכת הנשימה ואשפוזים תכופים,

ואם נניח היית סובלת מבעיות ברצפת האגן, והבית לא היה מתפקד מרוב בחילות ועייפות, והיית מרגישה שהקשר עם בעלך נזנח.

ואם עוד כל מיני דברים כאלה שקורים ללא מעט נשים אחרי שתי לידות מאוד קרובות-

אז אולי היית מבינה...

(רק להבהיר- כתבתי ברוח טובה..)

אשריך ומה טוב חלקך שאצלך כנראה זה לא היה ככה.

אבל אם רבנים רבים מתירים ואפילו מורים לזוגות צעירים למנוע שנה, שנתיים בלי שום בעיה- כנראה שיש לזה סיבה ובסיס.

חבל שנשים מגיעות להתמוטטות ואפיסת כוחות ורק אז חושבות על מניעה.

כמובן שהשיקולים צריכים להיות אמיתיים ולא שוליים. אבל מצד שני להיות בהריון בלי רצון להריון- זה עלול להיות מאוד קשה נפשית. כשיש רצון להריון והוא מתממש- כל ההריון נראה אחרת. (מנסיון..)

הזכות והאושר להיות אמא לילדים אוצרות. לא אומרת שתמיד קל...

כן, אנחנו רוצים לגדל משפחה גדולה ולכן אנחנו אוגרים כוח בגוף ובנפש כדי לזכות לזה..

זה תגובות לאלה שכתבו באופן כללי שאין מה למנוע.

"הכל סובב את האשכנזים". 

מה אכפת לי מה אחרים חושבים???

זה הגוף שלי, ההרגשה שלי, היכולות שלי, הבעל שלי, הכסף שלי, הבית שלי, הבריאות שלי, הסיכונים שלי, הכוח שלי

והלב שלי שצריך לאהוב ולהכיל את הכול יחד.....

מתוך נקודת הנחה שלידה לא מתפתחת בשנייה ויולדים (לפחות לא אצלי/ אחיותיי)

אם אני רחוקה (למשל בשבוע 37 נסענו למסלול בים המלח כשאני רוצה ללדת באיכילוב) אז אני קשובה יותר לגוף

ואם יש ציר- נזוז

אבל לי פחות נוח גם בראש גם בפרקטיקה 'לתקוע' את עצמי בבית משבוע מסויים ולהמתין…

אני לפי היסטוריית הלידות הקודמות שלי..

לדוגמא, הכי מוקדם שילדתי היה שבוע 37, אז בלידה האחרונה נערכתי כבר כמה שבועות קודם..

אבל גם לידה ראשונה כנראה יהיה לי רגע מציר ראשון ללידה…

(נכון אתן יכולות להגיד שלא יכלתי לדעת ויש לידןת בזק, מסכימה. עבורי הרגשתי שהמקרה הכי קיצוני לא ככ נורא ולכן העדפתי)

אבל גם לא נמנעתי מנסיעות בגלל הלידה.

יצא לנו לנסוע להורים של בעלי לשבת, ואם היתה מתפתחת לידה, כנראה שהייתי יולדת בבית חולים שקרוב אליהם.

תכננו גם לנסוע לברית בשבוע 38, בסוף ילדתי יום לפני.

אבל לוקחת לכל נסיעה תיק לידה + משערת בית רפואה קרוב אחר .

קרה לי טיולי חול המועד למשל כבר פעמיים ובאמת היה חול המועד שילדתי אבל ב"ה זה בדיוק היה יום שהחלטנו לעשות הפוגה בבית

אבל אם זו לא לידה ראשונה ואת יודעת בערך איזה שבועות את בד"כ יולדת אז לכוון סביב שם

מאיך שאני מכירה את הלידות שלי (2 עד עכשיו בסה"כ חח)

לידה זה דבר ארוך.

ולא רואה סיטואציה שבה אצטרך לטוס דחוף דחוף לבית חולים.

כמובן שהכל יכול להיות, אבל יותר סביר שלידה תתחיל בירידת מים או צירים שאז מבחינתי יש לי בכייף שעתיים שלוש לנסוע ולהגיע לכל בית חולים שאני רוצה.

כן מסייגת שלחמותי אני מפסיקה לנסוע לשבת בערך מהתל"מ

סתם כי לא בא לי להעביר צירים בבית זר.

לא כי אני חוששת שלא אספיק לנסוע לבית חולים שרציתי.

בלידה השניה עשיתי נסיעה בשבוע 39, הלוך חזור ערב אחד והנסיעה פשוט היתה סיוט

לשבת למעלה משעה עם הבטן, ככה שזה לא רק העניין של המרחק מהבית חולים, זה פשוט לא נוח נסיעות ארוכות

כשראיתי שאני יולדת מהר ויחסית מוקדם, אז הקדמתי לשבוע 30 בערך. אבל ההורים של שנינו גרים בירושלים וגם אנחנו קרוב (יולדת בירושלים), אז אין לי ככ את הבעיה.

באמצע שבוע קצת יותר קל לי לשחרר אם צריכה, אבל מתשיעי בטוח לא אסע רחוק.

פעם היה שבת משפחתית של הצד של בעלי ב35, ולא באנו.

אבל מרחק סביר כזה ירושלים- מרכז - שומרון נסעתי עד המשוער

איך העליה במשקל? חזר למשקל לידה? מה קורה עם שתן? כמה פעמים ביממה יונק? צריך קודם לוודא שמקבל מספיק לאכול לפני הכל.

לשים מול השמש, גם מבעד לחלון זה טוב

אני קיבלתי טיפות לצהבת של הרב יורביץ (או משהו כזה..)

הן עשו פלאים והצהבת ירדה

לפעמים צהבת גבוהה גורמת להם להיות ישנוניים והם מרווחים יותר בין הארוחות

ותתני לו בכפית.

תבררי עם יועצת הנקה מה הכמות שאפשר להוסיף בגיל שלו.

וגם לשבת איתו בשמש או ליד חלון של שמש ישירה בלי בגדים

ויטמין e בשבילך

באזור שבוע 16.

לילדים יותר קטנים.

את יכולה לספר מתי שאת רוצה

אפשר גם לספר קודם רק לגידולים, ועם הקטנים לחכות.

קחי בחשבון שאם רואים, הגדולים יכולים להבין לבד, או לשמוע מאחרים.

לבת 4 בשבוע 12 כי רציתי שהיא תשמור על הבטן אבל הקפדתי לציין שזה עובר ושלא כל עובר הופך לתינוק

בשלושת ההיריונות האחרונים, כלומר מגיל 11 ומעלה. אבל ידעתי שהיא תדע לשמור את זה בסוד.

לגדולים שאחר כך סיפרתי כשסיפרנו לאחים שלי (בשבוע 15 או 16), בערך בגילי 12 ומעלה.

ולשאר רק אחרי סקירת מערכות מאוחרת.

כשנכנסתי לחודש חמישי. הפעם הבטן בולטת יותר ואני בטוחה שהם יתחילו לחקור מוקדם יותר, כנראה שאספר להם בלית ברירה

כי הרגשתי ממש רע.

לקטנים יותר סיפרנו שלא היה איכפת לנו שכולם ידעו.

חצאית צרה, קצרה יחסית, עדיף כהה.

אפשר טוניקה בגזרת גלביה.

זה כאילו "שובר" את המראה, לא כמו שמלה שלמה שבפרופיל הרבה פעמים מדגישה בטן

אלא אם כן הבטן שלך פיצית.

נסי שמלה מאוד רחבה בלי חתך או חצאית צמודה וחולצה רחבה.

שולחת לך בפרטי תמונה

אני נכנסת לשלישי וכבר קשה לטשטש. אבל זו לא לידה ראשונה בכלל אז כנראה לכן

ביסגליצינאט דווקא.

תמציות צמחים

עלי השפיע והרגיע מאוד.

אני חושבת שיש גם לילדים

שקית עם בייגלה

פירות חתוכים

חלה עם ממרח

אבל מה הכוונה בזה- מחפשת כי לא מספיקים בסוף את התפילה :/

מי לא מספיק?

אצלינו אוכלים ופלים/ עוגיות, כמו בכל בוקר

ואחר כך גם עוגה.

את הסעודה אנחנו אוכלים יחסית מוקדם, סביבות 10:30-11:00.

ביצה קשה ומלפפון. את הלחם עם הממרח אפשר גם לארוז בשקית לאחכ לבית כנסת.

את לוקחת את הילדים לתפילה בבית כנסת?

בני כמה הם?

אצלנו אוכלים קורנפלקס עם חלב, לבנים, פירות וכדו'.

אצלנו התפילה נגמרת מוקדם אז אם הם קמו מאוחר זה יהיה פרוסת עוגה, אם מוקדם יותר אז קורנפלקס עם חלב

לא ניסיתי

לא עשה לי בכלל עצירות ובעיות..