ואם את נוסעת

לאן את נוסעת?

אל תלכי לי

אני נוסע רחוק לא מסתכל לאחור

אל תתן לעצבות לספר את חיי

אם הזמן אני קצת מתרחק לעולם משלי

את אומרת אולי לעוד יום תשאר פה איתי

ופתאום גם אני מפחד

כמו עצים גם אנחנו גדלים

ועד ששלכת תגיע אלינו

רציתי כלכך להגיד

שאני מודה לך על זמן שנתת לי

להיות כל מה שרציתי להיות

ועכל התפילות ששלחת לי

אני רציתי לומר רק כמה מילים

לפחות

השתיקה מכסה על המון

היא לא סתם

אבל היא יותר מדי

רציתי לומר לך כמה מילים לפחות, אבל שוב לא יצא

אז..זהו.

תודה

חייב דחוף.

(בייניש)

הרבה התחיל כאן.

כתיבה ופריקה ודברים חדשים, אנשים חדשים

מסגרת שונה לתקשורת.

לילות קרים, שיחות ארוכות שעוברות בהרבה מקומות אבל בסוף משאירות טעם מר של אכזבה וכמיהה.

ציפיות, בלי מקור. פרשנות, רצונות ודמיונות.

נגמר מהר או לאט, אבל בעצם בכלל לא התחיל.

או לא נגמר באמת, עד שנגדע. ואז שוב, מבליח, מצפה-מתאכזב-שוקע, נשאר לבד.

ובסוף הכל חוזר לאותה הנקודה, אותה הכמיהה, אותו החוסר.

מה שמילא אך ייסר ובכל פעם היה בלב חצוי, רק הגביר את הרצון בכל פעם.

קוראים לזה בכל מיני שמות - בדידות, חוסר בחום ואהבה...

רכבת הרים של רגשות, חיים שלא ממשיכים בשום כיוון למשך תקופה ארוכה.

בכל פעם משהו אחר בא ומתחיל הכל מחדש.

אין סוף. בסוף זה רק אני.

אתם אולי מכירים את המנהלים של פורום ישל"צ? אני רוצה להכנס אליו והוא נעול