וכשהלילה תם והשמש מאירה
התדעי אמא מה לעינינו נראה?
עצים סביב, רמי צמרת אך חרוכי גזע
בתים גדולים סביב אך הרוסים הם דהויי צבע
מהלך על הריסות אני, אמא
ותאמיני לי אין כאן שום אגס ואין כאן פרח
לא גיבורים אנחנו כי מלאכתנו שחורה
תשקע השמש, תבוא העלטה
ואז ננום בבגדנו במיטה
כן אמא, זה חשוב, זה קשה וזה נורא
בחיי שזה קשה אך אני נשאר
אפורה האדמה ושחור האופק
וכחול שמים כאילו משתהה והוא ממתין
ולא נוגע, הוא לא נוגע באופק השחור
ביניהם חלל, שום קשר וכל השאר
וזה קשה מאוד אך אני נשאר
יש כאן גדר תיל ואחריה חרב שלופה
אמא, אבא וכל השאר
לא גיבורים אנחנו כי מלאכתנו שחורה
תשקע השמש, תבוא העלטה
ואז ננום בבגדנו במיטה
כן אמא, זה חשוב, זה קשה וזה נורא
וכשהלילה תם והשמש מאירה
התדעי אמא מה לעינינו נראה?
מסע כזה של שנים רבות,
הוא מתחיל ביום שבו אבי חיבק אותי,
והיה שם אור והרגשתי טוב,
מי זה אלוהי,
שאלתי אז את אחותי.
אז לא פלא שכלום לא פשוט
וכלום לא משולם, כמו בריאת העולם.
וכשאמי קראה לי לשוב,
כי היה לה חשוב,
לא שמעתי אותה.
ושוב כבר סתיו, תחנה בזמן
ותראה אותי קורא לך אלוהי
ועניין אחד לא סגור עליו
אם אתה ישנו למה לא בא אלי.
מסע כזה איך לומר מוזר
ולכל דבר מצאתי לי תרוץ.
פעם בגדתי בך, וליבך נסגר,
סלחי לי כן עשיתי שטות.
אז לא פלא שאנשים שהיו,
הלכו לדרכם, כי כלום לא משולם.
נהיתי קצת בודד בעולם,
תלוי על סולם, חולם וחרמן.
מסע כזה של שנים רבות
ובצומת לוד עוד מתפללים.
תן כוחות לעבור עוד יום,
מול כל שונאינו הגדולים.
אז לא פלא שבפיקאפ-בר מלא
ושופכים את הלב,
צוחקים עם בדרן.
פתחנו לך מוסך בקרני,
קניון באילון
ולא באת לכאן.
