ימימה פתחה עיניים ללא רצון
בתחילה חשבה שזהו עוד יום שלא שונה בדבר מאתמול
לקום בבוקר מהמיטה כשאמא סוחבת אותה לכיסא
שם לחכות שילבישו אותה
כשהיא כבר מוכנה ומצוחצחת
היא צריכה להמתין לזה שיגלגלו אותה לשולחן לאכול
ומהשולחן החוצה לחכות להסעה לבית ספר
אך אז נזכרה שדווקא היום יש דבר מיוחד
הכיתה נוסעת לטיול לשדה ולאחר מכן בלול
וימימה שכל כך רצתה ללכת תשאר היום בבית
כי אמא לא תוכל ללוות אותה לטיול
כשדמעות החלו מפלסות את דרכן על לחייה של ימימה
אמא נכנסה לחדר ושרה לה 'בוקר טוב בובתי'
ימימה שנאה את הכינוי הזה
כי אצלה היה בו הרבה מהאמת
לפחות כך היא הרגישה
הרי היא נתונה בידיה של אמא כצעצוע יפה
ואין לה כלל חיים משלה
אמא שהבחינה בדמעותיה של ימימה
באה במהרה ומחתה אותם
גילגלה את הכסא והציבה אותו מול המראה
בעודה מסרקה את שערה הזהוב של ביתה
ניחמה אותה על הטיול שתפספס
כשסיימה את מלאכתה ושערה של ימימה לאסוף לשתי צמות קשורות בסרט
הביטה במראה בשביעות רצון ולחשה לה בחיבה 'למה את בוכה? הרי את כה יפה'
וימימה ניגבה דמעה סוררת כשענתה 'רק רגלי הן עקומות נורא'
- לקראת נישואין וזוגיות