דיון יקר, אנא חכה למחר. טוב?
כי אין סיכוי שאני אקום מחר
דיון יקר, אנא חכה למחר. טוב?
כי אין סיכוי שאני אקום מחר
ושלא צריך לקום מחר בשש וחצי לאולפנא.
או חופש, גם הולך
אין לי כוח ללימודים האלה. פשוט מיותר אחד גדול.
לא שאני באמת עושה שם משהו מועיל חוץ מלהרים את הכיסאות
הלוואי הייתי יכול לחזור לכיתה ח'...
יעלאני רוצה להיות כבר כמו אחותי.
אבל הדרך לשם ארוכה ומשעממת
שתיגמר כבר השנה! הסוף שלה כל כך לא יעיל!!
אני נורא נהנית להתבגר.
אבל לא אוהבת את הקטע הזה שצריך ללכת לאולפנא בסוף השנה, ושצריך לקום בבוקר.
זה משעמם נורא.
לא מעניין אותי מה שמעניין אותם, מעסיקים אותי דברים שלא קשורים אליהם,
אני עושה דברים שהם לא עשו ולא יעשו...
ככה מעניין לי.
חברות שלי מתלוננות שמשעמם להן בבית, אני מבקשת מהן קצת זמן...
לא כיף להיות ילד.
יעלחמודים... אבל אני מרחמת על כל אחד שם
כשגדלים גדלות הבעיות.
וזה מתחיל מבגרויות
עדיף להיות ילד ולהיות משוחרר מכל דאגה שהיא
ולעשות שטויות בלי חשבון
הבעיות אמנם גדלות, ואני גדלה איתן.
ואין לי בעיה עם בגרויות.
ואני ממש לא משוחררת מדאגות,
ואני לא עושה שטויות בלי חשבון, כי יש חשבון.
הממ..
נגיד ש
בס"ד
לא טוב להתבגר מוקדם מידי
תמיד תרגישי לא שייכת
עדיף בקצב אחיד עם כולם
יעלחוצמזה שאני נהנית. רוב בנות מהשכבה שלי- אני לא רוצה להיות ברמה שלהן,
וסליחה אם אני נשמעת עליונית כזו... (לא אחת ששמים על חולצת בסיס)
ובת של הקב"ה, אני כבר לא מרגישה שייכת. וטוב לי עם זה, יש עוד שתיים שמתבגרות איתי ואני אוהבת אותן, וזה מספיק לי.
בס"ד
בעד שהדיון ינוח עד מחר,
בעד ללכת לישון,
ובעיקר בעד לקום מחר למניין של שמונה לכל היאוחר.אני לא אוהב את היאוחר יותר...
בס"ד
בעד לגדול קצת.
בחצי שנה, בקטנה כזה.
תלמדי להנות ממנו
זה תהליך הרבה יותר ארוך ממה שנראה. כל שלב בחיים מצריך עוד התבגרות. זאת עבודה שלא נגמרת ב"ה.
אל תהי כמו אחותך. תהי את. חפשי את הדרך שטובה לך ולכי בה.
בטוח יש הרבה דברים שאחותך רוצה לשנות במה שהיא, והיא עובדת על זה.
גם אחותך עשתה את כל הדרך הזאת, וזה מה שהביא אותה לאן שהיא.
(עד כאן זה מתאים לכל אחות שהתכוונת בטעות
)
ואם את מתכוונת במובן של להסתטלן ובלי מחוייבויות, והתכוונת לאחות המעצבנת ששורצת לך פתאום בבית ותוקעת הערות מחרפנות-
אז היא מחכה שתקופת הסטלנות הזאת תגמר כבר כי היא רחוקה מלהיות סטלנית, והיא מתגעגעת לאולפנא כל כך.
כי עכשיו היא לבד. עם כל זה שיש חברות ובעל ומשפחה. אין את החבר'ה. אז תנצלי את הזמן הזה כי הוא לא יחזור.
בקיצור-
תהני מהזמן שאת נמצאת בו, כי כל אחד רוצה להיות במקום שהוא לא נמצא.
וחיבוק של אחות מעצבנת 
חייב דחוף.

הרבה התחיל כאן.
כתיבה ופריקה ודברים חדשים, אנשים חדשים
מסגרת שונה לתקשורת.
לילות קרים, שיחות ארוכות שעוברות בהרבה מקומות אבל בסוף משאירות טעם מר של אכזבה וכמיהה.
ציפיות, בלי מקור. פרשנות, רצונות ודמיונות.
נגמר מהר או לאט, אבל בעצם בכלל לא התחיל.
או לא נגמר באמת, עד שנגדע. ואז שוב, מבליח, מצפה-מתאכזב-שוקע, נשאר לבד.
ובסוף הכל חוזר לאותה הנקודה, אותה הכמיהה, אותו החוסר.
מה שמילא אך ייסר ובכל פעם היה בלב חצוי, רק הגביר את הרצון בכל פעם.
קוראים לזה בכל מיני שמות - בדידות, חוסר בחום ואהבה...
רכבת הרים של רגשות, חיים שלא ממשיכים בשום כיוון למשך תקופה ארוכה.
בכל פעם משהו אחר בא ומתחיל הכל מחדש.
אין סוף. בסוף זה רק אני.
שלום בנצי 👋)
אתם אולי מכירים את המנהלים של פורום ישל"צ? אני רוצה להכנס אליו והוא נעול