לא נוהגת לפרוק אבל הפעם באלי 

אני עדין צרודה משבוע שעבר... שבת ירושלים וריקודגלים... 

קמתי היום באיזה 10 והחלטתי להישאר בבית ללמוד למבחן מחר...

יש לי מבחן ענקקק במתמטיקה  ואני כבר שבוע לומדת ואפילו לקחנו חופשה מהפורום (!!!)ואני עדיין לא מבינה כלום 

כשרבי נחמן אמר שאין יאוש הוא לא למד מתמטיקה!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

ואמא אומרת שיש בדיקת ראיה היום ואין לי זמן וכח לזה...

וביטלתי עבודה ב30 ש"ח לשעה בגלל המבחן הזה!! ואני כולה חמשושית!!! אז למה אני בוכה על הלימודים?!

ושכחתי לקחת את הכדור של הברזל... 

ולא נורא!!!!!!! שום דבר!!!!!! מקסימום לא נעבור ת' מבחן..

ועכשיו מישהו מתקשר ואני לא יכולה לענות כי הוא לא ישמע אותי חח בעיה שלו... למרות שהמספר הזה כבר מנסה אלףף פעמיים...

חח מזל שיש דבר כזאת לתקשר עם אנשים 

שיהיה לכם יום מקסיםם!! וגם אם לא נעבור אז רק המורה תתעצבן שלא השקעתי מספיק ( אולי זה נכון ואולי לא )

וסבתא תרצה כמה זה לא נורא וגם 50 זה טוב, ואמא תנסה לעזור לראות במה טעיתי וווו....

ויום טוב כי בסכ"ה החיים יפים

ואני בן אדם אדיש מדי!!!! 

וערוץ 7 כותב לך צהרים טובים למרות שאני עדין בקורנפלקס של הבוקר 

ה' יחינו ויזכינו להצליח במבחן!! אמן!! סלע!! כן יהי רצון!!! 

חייב דחוף.

(בייניש)

הרבה התחיל כאן.

כתיבה ופריקה ודברים חדשים, אנשים חדשים

מסגרת שונה לתקשורת.

לילות קרים, שיחות ארוכות שעוברות בהרבה מקומות אבל בסוף משאירות טעם מר של אכזבה וכמיהה.

ציפיות, בלי מקור. פרשנות, רצונות ודמיונות.

נגמר מהר או לאט, אבל בעצם בכלל לא התחיל.

או לא נגמר באמת, עד שנגדע. ואז שוב, מבליח, מצפה-מתאכזב-שוקע, נשאר לבד.

ובסוף הכל חוזר לאותה הנקודה, אותה הכמיהה, אותו החוסר.

מה שמילא אך ייסר ובכל פעם היה בלב חצוי, רק הגביר את הרצון בכל פעם.

קוראים לזה בכל מיני שמות - בדידות, חוסר בחום ואהבה...

רכבת הרים של רגשות, חיים שלא ממשיכים בשום כיוון למשך תקופה ארוכה.

בכל פעם משהו אחר בא ומתחיל הכל מחדש.

אין סוף. בסוף זה רק אני.

אתם אולי מכירים את המנהלים של פורום ישל"צ? אני רוצה להכנס אליו והוא נעול