אני מזיעה נורא בידיים ולא נחמד לי. בטח גם לעכבר לא.

ואני בפסקה הראשונה (שזה הישג), אבל נשארו לי משהו כמו 450 מילים, שזה לא נשמע מבטיח

לפחות הסיפור שווה את זה.

ועשיתי קוקס שלא תדעו מצרות

וקצת משעמם לי. אין עם מי לדבר

ואחותי ואחיין שלי הלכו

והייתי היום לראשונה השנה בבריכה שלנו!! היה מגניב ממש. ואח שלי הקטן ממש זורם, נחמד לי איתו (רק במים!!)

אבל זה לא היה כיף לקפוא מקור ביציאה...

למרות שזה די משעשע לרעוד כשכולם רטובים... מזיעה

ומחר יש בוחן באנגלית, נראלי. אפילו לא יודעת על מה.

איזה כיף זה למלא טפסים במיוחד כשהם נוגעים אלי
וריעות, אני אוהבת אותך ואת איך שאת כותבת. אל תזלזלי בכישרון!!
בא לי לראות סרטון קטן ומצחיק, אבל אם אני אראה אותו אני אראה עוד אלף והסיפור לא יהיה מוכן

ומחר אני צריכה לכתוב עבודת ריאיון בא"י שהייתי אמורה להגיש היום...

והמזגן פה דפוק, ואי אפשר לכוון ת'מעלות

ואחים שלי בחדר עם מאוורר עוצמתי! |מקנא|

וזהו. אני חוזרת לסיפור שלי.

בהצלחה לי.

חייב דחוף.

(בייניש)

הרבה התחיל כאן.

כתיבה ופריקה ודברים חדשים, אנשים חדשים

מסגרת שונה לתקשורת.

לילות קרים, שיחות ארוכות שעוברות בהרבה מקומות אבל בסוף משאירות טעם מר של אכזבה וכמיהה.

ציפיות, בלי מקור. פרשנות, רצונות ודמיונות.

נגמר מהר או לאט, אבל בעצם בכלל לא התחיל.

או לא נגמר באמת, עד שנגדע. ואז שוב, מבליח, מצפה-מתאכזב-שוקע, נשאר לבד.

ובסוף הכל חוזר לאותה הנקודה, אותה הכמיהה, אותו החוסר.

מה שמילא אך ייסר ובכל פעם היה בלב חצוי, רק הגביר את הרצון בכל פעם.

קוראים לזה בכל מיני שמות - בדידות, חוסר בחום ואהבה...

רכבת הרים של רגשות, חיים שלא ממשיכים בשום כיוון למשך תקופה ארוכה.

בכל פעם משהו אחר בא ומתחיל הכל מחדש.

אין סוף. בסוף זה רק אני.

אתם אולי מכירים את המנהלים של פורום ישל"צ? אני רוצה להכנס אליו והוא נעול