אורי כדורי יושב לו בצד
אורי כדורי מצטנף לו עכשיו
כי הבית כבר קר, והכל כבר נגמר
אז ברח אורי, ברח
טרם בוא המחר
אורי כדורי כבר לא בוכה
הוא למד שאין טעם
לשטות שכזה
אז הוא יושב עם סכין
ועם צחוק מלוטש
וחותך, וחותך
עד לבוא האכזב
כי אורי כדורי כבר לא ילד, הוא סב
שיושב וחושב על חייו עד עכשיו
צלקות, כאבים, וצליפות "אהבה"
פצעים בוערים מדממים מדקירה
עולם שנגמר נמוג וכבה
סופת כאב זועמת בלחישה
חייב דחוף.
הרבה התחיל כאן.
כתיבה ופריקה ודברים חדשים, אנשים חדשים
מסגרת שונה לתקשורת.
לילות קרים, שיחות ארוכות שעוברות בהרבה מקומות אבל בסוף משאירות טעם מר של אכזבה וכמיהה.
ציפיות, בלי מקור. פרשנות, רצונות ודמיונות.
נגמר מהר או לאט, אבל בעצם בכלל לא התחיל.
או לא נגמר באמת, עד שנגדע. ואז שוב, מבליח, מצפה-מתאכזב-שוקע, נשאר לבד.
ובסוף הכל חוזר לאותה הנקודה, אותה הכמיהה, אותו החוסר.
מה שמילא אך ייסר ובכל פעם היה בלב חצוי, רק הגביר את הרצון בכל פעם.
קוראים לזה בכל מיני שמות - בדידות, חוסר בחום ואהבה...
רכבת הרים של רגשות, חיים שלא ממשיכים בשום כיוון למשך תקופה ארוכה.
בכל פעם משהו אחר בא ומתחיל הכל מחדש.
אין סוף. בסוף זה רק אני.
שלום בנצי 👋)
אתם אולי מכירים את המנהלים של פורום ישל"צ? אני רוצה להכנס אליו והוא נעול
