בעמק יפה,

בין פרחים ושדו.. לא, לא זה...

|מחשב מסלול מחדש|

יום אחד

נכנסה יעל (כתר) לסל הגדול של אמא.

הסל ..., גגו עגול

הסל צבעוני- כחול, ירוק, אפור

יעל (כתר) נכנסה לתוך הסל וסגרה את המכסה.

(עוד כמה מילים)

איך תשב יעל (כתר), איך תקום? איך??

יעל (כתר) נסתה- והסל התהפך.

ראש עם רגל התבלבל, הכל מסביב הסתחרר.

צריך למצוא בית אחר.

(הזהו עם השולחן והמפה שאני לא זוכרת...)

נשאר שולחן עם ארבע רגליים.

טוק טוק טוק, מי פה גר?

סוס? כלב? חתול, עכבר?

אין קול ואין עונה.

יעל (כתר) דפקה שוב על הארגז-

טוק טוק טוק וגו'.

ופתאום- מה זה נוסע ורועש?

מה זה מטרטר, גונח וגועש?

רעש, געש, ..., בלם חרק- קפץ בחור.

יעל (כתר), יעל (כתר)?!

אמא, אני פה!

העלו אותי אל העגלה, הורידו אותי מהעגלה,

הייתי למעלה, עכשיו אני למטה, בתוך הארגז, בתוך הבית שלי!

(שימו לב, משפט מחץ...

מה את מקשקשת, יעל?!   (כתר)

אמא, זה באמת!

בואו לבקרני בשבת ובחג.

סוס? באורווה. כלב? במלונה. עכבר? בחור מסתתר. חתול? על גגות מטייל...

זה הבית שלי.

הבית של יעל. כתר.

סוף.

חייב דחוף.

(בייניש)

הרבה התחיל כאן.

כתיבה ופריקה ודברים חדשים, אנשים חדשים

מסגרת שונה לתקשורת.

לילות קרים, שיחות ארוכות שעוברות בהרבה מקומות אבל בסוף משאירות טעם מר של אכזבה וכמיהה.

ציפיות, בלי מקור. פרשנות, רצונות ודמיונות.

נגמר מהר או לאט, אבל בעצם בכלל לא התחיל.

או לא נגמר באמת, עד שנגדע. ואז שוב, מבליח, מצפה-מתאכזב-שוקע, נשאר לבד.

ובסוף הכל חוזר לאותה הנקודה, אותה הכמיהה, אותו החוסר.

מה שמילא אך ייסר ובכל פעם היה בלב חצוי, רק הגביר את הרצון בכל פעם.

קוראים לזה בכל מיני שמות - בדידות, חוסר בחום ואהבה...

רכבת הרים של רגשות, חיים שלא ממשיכים בשום כיוון למשך תקופה ארוכה.

בכל פעם משהו אחר בא ומתחיל הכל מחדש.

אין סוף. בסוף זה רק אני.

אתם אולי מכירים את המנהלים של פורום ישל"צ? אני רוצה להכנס אליו והוא נעול