המילים שלחשתי לך באותו ליל קיץ
לא היו הצגה, או סיפור
ואצבעות שליוו את הגדרת החיץ
בבגידה הציתו גפרור
נדנדת העץ החורקת
שעלתה מעלה ועוד
כשהרוח נושבת
ומשווה לך נופך של הוד
ופריטה על מיתרי הגיטרה שלך
ודמעה סוררת נוטפת
וקול שרועד, חולף לו נמהר
בתוך החשיכה העוטפת
וכל אלו, בלילה של קיץ
לא היו הצגה או סיפור
אך האם תשכילי לדעת
שעודני
לך
לא תמרור
את כתבת?
ריעותאני מופתעת כי זה מדהים. מאלף. לא נורמלי לחלוטין.
כמו שאר השירים שלך.
חייב דחוף.
הרבה התחיל כאן.
כתיבה ופריקה ודברים חדשים, אנשים חדשים
מסגרת שונה לתקשורת.
לילות קרים, שיחות ארוכות שעוברות בהרבה מקומות אבל בסוף משאירות טעם מר של אכזבה וכמיהה.
ציפיות, בלי מקור. פרשנות, רצונות ודמיונות.
נגמר מהר או לאט, אבל בעצם בכלל לא התחיל.
או לא נגמר באמת, עד שנגדע. ואז שוב, מבליח, מצפה-מתאכזב-שוקע, נשאר לבד.
ובסוף הכל חוזר לאותה הנקודה, אותה הכמיהה, אותו החוסר.
מה שמילא אך ייסר ובכל פעם היה בלב חצוי, רק הגביר את הרצון בכל פעם.
קוראים לזה בכל מיני שמות - בדידות, חוסר בחום ואהבה...
רכבת הרים של רגשות, חיים שלא ממשיכים בשום כיוון למשך תקופה ארוכה.
בכל פעם משהו אחר בא ומתחיל הכל מחדש.
אין סוף. בסוף זה רק אני.
שלום בנצי 👋)
אתם אולי מכירים את המנהלים של פורום ישל"צ? אני רוצה להכנס אליו והוא נעול
