שיבוא ויפתח לי את הלב

מחשתוקק לזרועו בעת כשלה ברך

בזמן דימדומים וערפל מבלבל

מחכה לרועה שיראה לי את הדרך

שיבוא ויפתח לי את הלב

משתוקק לזרועו בעת כשלה ברך

זמן דמדומים וערפל מבלבלל

והצאן מתעורר וקורא לכל עבר

איפה הרועה שיאסוף את העדר

שישקה צאנוו הצמאים למים

יעורר ישנים ויפתח את השמים

והצאן מתעו-ר-ר וקורא לכל עבר

איפה הרועה שיאסוף את העדר

שישקה צ-א-נו-וו הצמאים למי-ים

יעורר ישנים ויפתח את השמים

והלילה חלף ובסופו בוקר

דמות נראה מרחוק על האופק

פניו מזהירות מדמעות של אושר

ובפיו מילים שמאירות את כל החושך

דעו אחיי שהיה צורך

וכל השנים,הזמן והאורך

לזה חיכיתי,שיאסף האושר

של הכיסופים שלכם-תכלית הכוסףף

והצאן מתעורר וקורא לכל עבר

איפה הרועה שיאסוף את העדר

שישקה צאנוו הצמאים למים

יעורר ישנים ויפתח את השמים

והצאן התעורר וקרא לכל עבר

ובא רועה ואסף את העדר

והשקה צאנו הצמאים למים

עורר ישנים ופתח את השמים

***

יאו,זה ממש שיר יפה, של אביעד

חייב דחוף.

(בייניש)

הרבה התחיל כאן.

כתיבה ופריקה ודברים חדשים, אנשים חדשים

מסגרת שונה לתקשורת.

לילות קרים, שיחות ארוכות שעוברות בהרבה מקומות אבל בסוף משאירות טעם מר של אכזבה וכמיהה.

ציפיות, בלי מקור. פרשנות, רצונות ודמיונות.

נגמר מהר או לאט, אבל בעצם בכלל לא התחיל.

או לא נגמר באמת, עד שנגדע. ואז שוב, מבליח, מצפה-מתאכזב-שוקע, נשאר לבד.

ובסוף הכל חוזר לאותה הנקודה, אותה הכמיהה, אותו החוסר.

מה שמילא אך ייסר ובכל פעם היה בלב חצוי, רק הגביר את הרצון בכל פעם.

קוראים לזה בכל מיני שמות - בדידות, חוסר בחום ואהבה...

רכבת הרים של רגשות, חיים שלא ממשיכים בשום כיוון למשך תקופה ארוכה.

בכל פעם משהו אחר בא ומתחיל הכל מחדש.

אין סוף. בסוף זה רק אני.

אתם אולי מכירים את המנהלים של פורום ישל"צ? אני רוצה להכנס אליו והוא נעול