ההורים שלי לא בבית אז אני ארגנתי את הילדודס בבוקר ואז אחרי שכולם הלכו להסעות ונשאר רק לקחת את הקטנה למעון, היא נפלה וירד לה מלא דם מהסנטר. ואני שונאת דם.
ואז השכנה טיפלה בה ואמרה שזה בסדר ב''ה.
ואז הייתי במטבח עד עכשיו והכנתי מלא אוכלים טעימים לשבועות,
ובאסה ל@דורשת קרבתך שהיא לא תהיה כדי לאכול 
אור השחר..רפוא"ש לאצבעות 
!
אור השחר..דורשת קרבתך
אני בכלל לא רוצה להיות שם
ואת בכלל תהיי עם מלא בנות חפרניות ורק אחת חמודה. ועוד אחת שאת אוהבת. וזהוו
לא חברה שלך יותר!
אור השחר..אחרונהעלה למעלהמעניין אם זה עובד
חייב דחוף.
הרבה התחיל כאן.
כתיבה ופריקה ודברים חדשים, אנשים חדשים
מסגרת שונה לתקשורת.
לילות קרים, שיחות ארוכות שעוברות בהרבה מקומות אבל בסוף משאירות טעם מר של אכזבה וכמיהה.
ציפיות, בלי מקור. פרשנות, רצונות ודמיונות.
נגמר מהר או לאט, אבל בעצם בכלל לא התחיל.
או לא נגמר באמת, עד שנגדע. ואז שוב, מבליח, מצפה-מתאכזב-שוקע, נשאר לבד.
ובסוף הכל חוזר לאותה הנקודה, אותה הכמיהה, אותו החוסר.
מה שמילא אך ייסר ובכל פעם היה בלב חצוי, רק הגביר את הרצון בכל פעם.
קוראים לזה בכל מיני שמות - בדידות, חוסר בחום ואהבה...
רכבת הרים של רגשות, חיים שלא ממשיכים בשום כיוון למשך תקופה ארוכה.
בכל פעם משהו אחר בא ומתחיל הכל מחדש.
אין סוף. בסוף זה רק אני.
שלום בנצי 👋)
)
