קצת הסטוריה, היא מהעליה השניה התיישבה בכינרת
ואז חלתה שחפת וגרה בת"א עד שהיא מתה.
עקרה
בן לו היה לי! ילד קטן,
שחור תלתלים ונבון.
לאחוז בידו ולפסוע לאט
בשבילי הגן.
ילד.
קטן.
אורי אקרא לו, אורי שלי!
רך וצלול הוא השם הקצר.
רסיס נהרה.
לילדי השחרחר
"אורי!"-
אקרא!
עוד אתמרמר כרחל האם.
עוד אתפלל כחנה בשילה.
עוד אחכה
לו.
הניקוד שלה מוסיף המון אבל אין לי מושג איך עושים ניקוד.
אבל זה שיר מהמם!
כל השירים שלה יפים ממש ומומלץ לקרוא.
שלה.
מדהימה.
מישהי=)
אופסמוזיקה? מוזיקה
שירים מהממים...
רייצ'ל=)וגם זה:
יש עיר נידחת בגליל,
ולרופא אותה העיר
חלוק עם כיס זעיר.
אין פלא בדבר עד כאן:
חלוק רופאים עם כיס קטן
חזון מאוד רגיל.
עד כאן אין פלא. אך פתאום
בכיס הקט נמצא מקום,
נמצא מקום בו די
למה שהוא רחב כים,
למה שהוא פועם וחם,
רוצה, סובל וחי!
לב בת-אדם בכיס הצר.
היאומן כי יסופר?...
ובכלל את השירים של רחל...
מעניין אם זה עובד
חייב דחוף.
הרבה התחיל כאן.
כתיבה ופריקה ודברים חדשים, אנשים חדשים
מסגרת שונה לתקשורת.
לילות קרים, שיחות ארוכות שעוברות בהרבה מקומות אבל בסוף משאירות טעם מר של אכזבה וכמיהה.
ציפיות, בלי מקור. פרשנות, רצונות ודמיונות.
נגמר מהר או לאט, אבל בעצם בכלל לא התחיל.
או לא נגמר באמת, עד שנגדע. ואז שוב, מבליח, מצפה-מתאכזב-שוקע, נשאר לבד.
ובסוף הכל חוזר לאותה הנקודה, אותה הכמיהה, אותו החוסר.
מה שמילא אך ייסר ובכל פעם היה בלב חצוי, רק הגביר את הרצון בכל פעם.
קוראים לזה בכל מיני שמות - בדידות, חוסר בחום ואהבה...
רכבת הרים של רגשות, חיים שלא ממשיכים בשום כיוון למשך תקופה ארוכה.
בכל פעם משהו אחר בא ומתחיל הכל מחדש.
אין סוף. בסוף זה רק אני.
שלום בנצי 👋)
