חיכיתי איזה שעתיים בתחנה והאוטובוסים ה------ האלה לא עוצרים.
מה נראה להם?! הם לא רואים ילדה קטנה וחמודה שמחכה לאוטובוס בחום הזה?!
ואז חזרתי הביתה
חיכיתי איזה שעתיים בתחנה והאוטובוסים ה------ האלה לא עוצרים.
מה נראה להם?! הם לא רואים ילדה קטנה וחמודה שמחכה לאוטובוס בחום הזה?!
ואז חזרתי הביתה
חיבוק עידוד
רייצ'ל=)
עוד אחת!
:
תסתכלי בחתימה שלך יאלדה
רייצ'ל=)בזה אבל כשכבר התעצבנתי מוות אין לא יכולתי...
מה טוב בזה שאני מחכה שעתיים בתחנה??

לא נורא..
רייצ'ל=)אחרונהמעניין אם זה עובד
חייב דחוף.

הרבה התחיל כאן.
כתיבה ופריקה ודברים חדשים, אנשים חדשים
מסגרת שונה לתקשורת.
לילות קרים, שיחות ארוכות שעוברות בהרבה מקומות אבל בסוף משאירות טעם מר של אכזבה וכמיהה.
ציפיות, בלי מקור. פרשנות, רצונות ודמיונות.
נגמר מהר או לאט, אבל בעצם בכלל לא התחיל.
או לא נגמר באמת, עד שנגדע. ואז שוב, מבליח, מצפה-מתאכזב-שוקע, נשאר לבד.
ובסוף הכל חוזר לאותה הנקודה, אותה הכמיהה, אותו החוסר.
מה שמילא אך ייסר ובכל פעם היה בלב חצוי, רק הגביר את הרצון בכל פעם.
קוראים לזה בכל מיני שמות - בדידות, חוסר בחום ואהבה...
רכבת הרים של רגשות, חיים שלא ממשיכים בשום כיוון למשך תקופה ארוכה.
בכל פעם משהו אחר בא ומתחיל הכל מחדש.
אין סוף. בסוף זה רק אני.
שלום בנצי 👋)