ובגלל שהתגעגעתי לאיזה טוב ה' אז נתחיל ממנו.

ממש רציתי להגיע הביתה מהר והתפללתי על זה רק בדרך ליציאה ואז כשהייתי בתחנה בחוץ חשבתי שיהיה טוב להגיע לפני חמש אז ביקשתי להגיע לפני חמש.ושיהיו 2 טרמפים וישר לבית וזה ככה פירטתי להנאתי. חיכיתי איזה 10 דקות בא טרמפ ירדתי.בצומת הבאה.חיכיתי עוד כמה דקות לא זוכרת בדיוק,התפללתי עוד קצת מעצמי אמרתי שיר המעלות ממעמקים.סיימתי.בא מישו עצר. עכשיו אני רגילה שהם אומרים לאן ואם לא אז אני שואלת. קיצור שאלתי אתה מגיע ל-? הוא אומר לי שלום.שאלתי-לאן אתה מגיע?-שלום.קיצור אמרתי שלום והוא אמר שהוא מגיע.זה היה מגניב כי הרבה אנשים מגיעים רק עד האמצע והוא הגיע ממש. קיצור עליתי וזה.הוא עוד שואל אותי אם הוא יכול לעשות שיחה.ברור שכן כאילו מה.וגם התפאדחתי קצת אחרי השלום שלא אמרתי..קיצור.

הגעתי לרחוב בשתי דקות לחמש.(הוא ממש הגיע לרחוב זה היה מגניב!) ולוידעת מתי בדיוק הייתי בבית אבל בערך חמש ודקה שתי דקות. קיצר-ישתבח שמו. א י ז ה  ט ו ב  ה ' !

וגם הצלחתי נראלי בתנ"ך.

אח"כ ההמשך..

וזה היה ממש טוב כי לא כזה למדתי את החומר.כאילו,עברתי על רובו פעם אחת.ורוב השאלות בנביא היו על דברים שבכלל לא למדתי.

זתומרת,למדתי פעם אבל לא במיוחד.וחוצמזה אני דיי מקשיבה בשיעורים.. אז ב"ה שדיי הצלחתי.

ועשינו מלחמת מים.שלושתרבעי כיפית.וביזבזתי  ככה ___________________ זמן.זה היה לא כיף.

ובמחשבת עשיתי פאדיחות.ויצא דפוקקק עם הפלאפונים.דפוק דפוק דפוק. וגמכן.בנות שלא יודעים לעשות דברים מעכשיו לעכשיו.כל דבר מתכננות שנתיים וגם זה בסוף לא קורה טוב.

ואני רעבהה.והכנתי לי פירה.ואינלי מושג איך עושים שניצל תירס במירוגל אז אני מקוה שהוא יצא טוב למה לא באלי לאכול חומרי גלם..

קיצר. וכחתי איזה סדר רציתי לעשות.

גם שירים והקלטות (בהשפעת כל מה שעובר פה.אהמ) וגם עוד משו ששכחתי.

והיה מצחיק אחרי תנ"ך. והיה דיון מעניין.

אה!והתאפקתי,ולא עניתי לה.כאילו,דיי התעלמתי ממנה.כשהיא שאלה אם הסתפרתי.אבל פסדר,הייתי באמצע לדבר עם מישי אז מותר..

זהו,אז פשוט לא עניתי לה,זה היה נחמד..

אבל אני רוצה לסיים בדברים שמחים..!!

אה! עוד איזה טוב ה' אחד. שכבר היום הבאתי בגדים למחר והייתי צכה אותם כדי להחליף חולצה אחרי המלחמת מים.איזה טוב ה',אה??!

יוהוו

חייב דחוף.

(בייניש)

הרבה התחיל כאן.

כתיבה ופריקה ודברים חדשים, אנשים חדשים

מסגרת שונה לתקשורת.

לילות קרים, שיחות ארוכות שעוברות בהרבה מקומות אבל בסוף משאירות טעם מר של אכזבה וכמיהה.

ציפיות, בלי מקור. פרשנות, רצונות ודמיונות.

נגמר מהר או לאט, אבל בעצם בכלל לא התחיל.

או לא נגמר באמת, עד שנגדע. ואז שוב, מבליח, מצפה-מתאכזב-שוקע, נשאר לבד.

ובסוף הכל חוזר לאותה הנקודה, אותה הכמיהה, אותו החוסר.

מה שמילא אך ייסר ובכל פעם היה בלב חצוי, רק הגביר את הרצון בכל פעם.

קוראים לזה בכל מיני שמות - בדידות, חוסר בחום ואהבה...

רכבת הרים של רגשות, חיים שלא ממשיכים בשום כיוון למשך תקופה ארוכה.

בכל פעם משהו אחר בא ומתחיל הכל מחדש.

אין סוף. בסוף זה רק אני.

אתם אולי מכירים את המנהלים של פורום ישל"צ? אני רוצה להכנס אליו והוא נעול