בס"ד

יומולד 16 16 מתנות

בזמנך החופשי נתחיל

בס"ד

 פו ג'ון
שיהיה חבר של בוב |נתקע באמצע|
ממ
לבובה שאנחנו מאוהבות בה קוראים ג'ון בוב וזה אי אה נכון?
|נבוך שאולי התבלבל|

בכל אופן

פו ג'ון הסתכל עלי

ידעתי שזה הוא

הושטתי לו יד רכה

והמבט שהוא השיב לי היה טוב מכל מבט אחר שקיבלתי

רציתי אותו לעצמי

רציתי לחבק אותו ולא לעזור אף פעם

רציתי

ונזכרתי

פתאום נזכרתי בעוד מישהי שעושה לי טוב כמו שאף אחד לא עושה לי

מישהי שרציתי לעצמי

מישהי שרציתי לחבק אותה ולא לעזוב אף פעם

ריעותי

אז שידכתי אותם במתנה הראשונה

פו ג'ון וריעותי

הסימנים שיש טוב בעולם

בס"ד

יום אחד

סיפרת לי מה את אוהבת בניקולס ספארקס
דברת על זה שהוא כותב אהבה
שכל הדמויות אותו דבר
שהוא גורם לך לבכות
שהוא גורם לך להתאהב בכל דמות בצורה שונה

שהוא לא מתיימר להבין נשים

שהוא נותן לגיבורים את השמות של הילדים שלו

ועוד דברים
 

אחר כך אמרת לי שאלו שני הספרים הכי טובים שלו לדעתך

אז דבר ראשון רציתי לתת לך אותם

שתמיד תוכלי לחזור ולהתרגש

שתמיד הוא יזכיר לך שיש בשביל מה ויש מי
ושיעורר בך רגש ברגעים שהרגש מתעקש להסתתר

התיאור שלך 

לסופר

הראה לי המון עליך

המילה אוהבת מופיעה אצלך המון

את אדם אוהב

ואת נותנת לאנשים להרגיש את זה

את אחד האנשים היחידים שכשאומרים לי שהם אוהבים אותי אני מאמינה בלב שלם

את אדם שחי על הרגשות

וזה מסוכן ויפיפה בו זמנית

רומנטי

חם

וחכם כל כך

את המתנה הקודמת הקדשתי לריעות שמייצגת את הטוב

את זו אני מקדישה לריעות שמיצגת את האהבה

אני אוהבת אותך ילדה שלי

בס"ד

אני זוכרת שאחד הדברים הראשונים שממש הגניבו אותי בך

זה החלום שלך

את לא רגילה

זה לא חתונה

זה לא ילדים

(כלומר לא רק)

זה בית שבו תוכלי לעזור

וזה חלק מהעוצמה שלך

אז הינה לך בית

והרשות נתונה לך לעשות בו כרצונך

כי אני באמת מאמינה בך

שאת רוצה משהו

ואת יכולה להגיע אליו

ואני באמת יודעת

שאת תעשי עבודה מדהימה עם הבית הזה

המתנה הזאת מוקדשת לריעות מלאת השאיפות

בס"ד

המיתולוגיה האמיתית  היא אוסף המיתוסים שנוצרו בדמיון הפרוע של ריעותי. מיתוסים אלה מתארים, בין היתר, את האלים בדמות אנושית, תולדות עלילותיהם ועלילות גיבורים בני תמותה או אלים למחצה. המיתולוגיה אינה כוללת את הדת היהודית

ובהיות העולם עוברי,עת נולדו בו המילים והמעשים עת התהוו המחשבות ונצרו הים והשמיים הופיעה יש מאין הרוח והיא עטפה הכל והסתחררה סביב עצמה עד שנוצרו בה שתי דמויות. והיא הכתירה אותן לאלות העולם, לשליטותיו ומלכותיו.
ותצא ראשונה הרוח הגדולה ותביט בעולם. וכיוון שהיה כה ירוד לעומתה נכנסה לתרדמת.
ויעברו ימים רבים ותצא גם הרוח הקטנה. ובראותה את אחות שוכבת מעולפת נפלה לתרדמת גם היא.
ותתעצב אל ליבה הרוח ותלד שני גיבורים שיושיעו את האלות. והיו הגיבורים אלים משל עצמם ונטולי כל שיוך. שם האחד שורין ושם השני רותין.
ויצאו כולם למסע וכשימצאו את האלות העירו אותן ונתנו להם את בני האדם שמילאו את הארץ.
ובני האדם היו שונים במהותם ולא קיבלו מרות. את משרתי האלים הרגו, את הגיבורים כלאו באין ואת האלות הכניסו לגוף אנושי והפרידו בינהן.וישכח מהן כל עולמן.
והרוח נעצבה אל ליבה והניחה לבני האדם לעשות כרצונם.
ימים רבים חלפו והאלות החליפו דמויות ולעולם לא נפגשו. כשהיה העולם כבר זקן וקרוב לסופו, התעוררה הרוח מעצבותה והפגישה בין האלות. היא החזירה להן את זיכרונן, השיבה מן האין את שני הגיבורים והחייתה את משרתי האלים.
והעולם גסס וכמעט נעלם וחיברו האלות את כוחן ובראהו מחדש ונתנו לבני האדם דעת לקבלן. וישא שורין את הרוח הגדולה ויולדו את היופי ואת השקט. וישא רותין את הרוח הקטנה לאישה ויולידו את הטוב ואת הנחמה  

• שתי הבנות המושלמות בעולם

• הופרדו בלידתן
   

נסו להיות חברים שלנו אולי נספר

בס"ד

עיצבתי כמו ויקפדיה וזה לא העתיק

בס"ד

את יודעת כמה זמן לקח לי למצוא את האסמס הזה?

אהבה את המתנה?

בס"ד

אני רוצה שתשמרי את השירשור הזה בכרטיס האישי שלך

הרעידה הכי חזקה לשנת 2016. כבוד!

2026 Mindanao earthquake - Wikipedia

למה אני קוראת הודעות מפעם

למה כבר בשני ספרים גדליה הוא גבר חסון גבוה ומושך שכל קוראת רוצה כמוהו ואז באמצע הספר הוא מאכזב למה

למה אני מרגישה שהכל עליי 

למה קשה להיות עצמאית (לא בעסק)

למה אני לא הולכת לישון בכאלה שעות

איך החיים הולכים להשתנות מסוף השבוע הזה ואני מקווה ממש שישתנו לטובה

למה תמיד אבא עוזר ועוזר ועוזר ואז בסוף אני כועסת עליו

למה הוא כאילו עוזר לי אבל באמת נראה לי שהוא עושה את זה בשבילו

למה כל התהיות שהיו לי בראש שבשבילם נכנסתי, כדי להוציא ותם, נעלמו פתאום וחוץ מגדליה אני לא זוכרת מה עוד הפריע לי

למה החיים כאלה עליות וירידות

ולמה גם דברים פשוטים מסתבכים לפעמים

לא תמיד, אבל לפעמים כן

למה אי אפשר להרוויח 20 אלף שח לגדל ילדים בנחת לאפשר לבעלך לגדול בתורה להיות רגועה עם בית מסודר בגדים מקופלים בארונות כיורים ריקים בלי שימוש בחדפ ארוחצ מוכנה חמה כל יום למה

איך יכול להיות שכל כך הרבה הודעת ורק אחת שלי

אני זוכרת שהיו הרבה יותר

ללכת ביישוב בלילות מזכיר לי את פעם

מעניין

אולי בקיץ יהיה מעניין יותר? אולי לא

למה הפסיקו לייצר נוקיה208

למה לא המציאו עוד טלפון חדש בדיור כמו נוקיה 208

למה אני בטלפון הרביעי או החמישי ב7 שנים האחרונות זה לא תקיןןןןן

ואין לי מספרים של אנשים מפעם ואין איך לשחזר

אפילו בנות מפה שפעם היו לי

מה שלומך?

ואת עדיין כותבת באותו סגנון שהיית לפני מאה שנה.

ללכת עם אילה בלילה ולדבר על חשופיות ישר הזכיר לי את האולפנא

למה אני האישה היחידה בגילי שעדיין מתגעגעת לאולפנא

למה אני אומרת בגילי וזה נשמע שאני זקנה אני לא זקנה

אני רוצה להיות קשורה לבנות המתוקות הצדיקות קדושות צנועות האלה

אני רוצה לחזור לאולפנא ואני מוכנה להתפקשר גם אם זאת לא ה- אולפנא

אני רוצה להיות עצמאית

אני רוצה שירים זמינים בלי לפתוח מחשב

מספיק לי די והותר מה שעובר עליי

והעומס הזה שמגיע

מכל מיני סיפורים שקורים מסביב

עושה לי אדרנלין לתקופה ואז בבת אחת ריסוק עז מלווה בדכאון לא ברור

עד שהבנתי שהוא ברור

אסור לי להיות שם יותר מידי

ואני מוגבלת

אני יכולה להיות נחמדה

להתעניין בשלום

להביא משהו נחמד אם מסתדר לי

אני לא יכולה לתת את הבית שלי

או את האוכל שלי

או את הלב שלי

וזה גם לא יעזור

עכשיו צריך להתפלל

ואיפה אני ואיפה להתפלל

ויערה עושה לי פה 3 תפילות ביום מעמידה אותי במצב שאני מרגישה הכי לייטית בעולם

אבל יש לי תפקיד

כרגע במסגרת התפקיד אני נותנת תנאי חיים לאלה שבאחריותי

הלוואי שאצליח גם לתת להם תנאים רוחניים מיטביים

הוי טאטע רחמים עלינו

אנחנו רוצים להתפלל

חסרים לי כמה ימים בשבוע להספיק כל מה שצריך גם ככה אני בעומס לא יאומן

מתלבטת אם לישון או לאכול או ללכת לשיעור

בקיצור גאולה עכשיו

זה בוודאי יפתור את כל בעיותינו

ובלי הנחת של אביגייל

אנחנו רוצים בית דוד

מהר עכשיו אין זמן לחכות

חיכינו מספיק אביגייל

טאטעעעעעע רחמיםםםם עלינו

ותן לנו שמחה!

קוראים לזה מובחנות

אולי יום אחד אהיה פסיכאטרית

אולי בגלגול אחר כשיהיה לי יותר הבנה בשפה האנגלית

צריך פשוט להכיר את הנפש לחיות איתה בשלום ולא לתת לה לנהל אותנו למקומות אסוניים.

מובחנות היא היכולת של אדם לזהות ולהחזיק בזהות, במחשבות, ברגשות וברצונות שלו, מבלי להיות תלוי באישור, בלחץ או בציפיות של אחרים.

אדם בעל מובחנות מסוגל לשמור על עמדתו ועל גבולותיו האישיים, ובמקביל לקיים קשרים קרובים ומשמעותיים עם הסובבים אותו.

אגב, רגישים לפעמים מתקשים בזה. הם ממש מרגישים פיזית את הסביבה שלהם.

לא שאני תלויה באישור ובציפיות. פשוט לוקחת ללב כאבים של אחרים וחושבת שראוי שאעזור להם כמה שאני יכולה.

כאילו אם זאת היתה אחותי, לא הייתי מארחת אותה?

אבל כאן בדיוק הנקודה, היא לא אחותי ואני באמת לא יכולה ארח אותה.

ואז לשחרר את זה והלבין שלמרות שזה נשמע אגואיסטי וגם בתיה אמרה לי מה פתאום מה פתאום ולאה אמרה זה לא שייך איפה תשימי אותה

אז למרות שבהתחלה חשבתי איזה אנוכיות זו לדבר ככה

להבין שזה המצב ואין לי ברירה אלא לשחרר

כי לחשוב עליה בלי  יכולת לעזור זה קשה

ולעזור זה לא אפשרי

אז מה נותר?

להתפלל

והוא זה שמוביל אותי לרצות לעזור ולהיות קשורה ולהתעניין

ההיא התגרשה, בא נהיה איתה בקשר אולי ככה נדע מה הסיפור שהיה שם

ההיא בודדה, נהיה איתה בקשר אולי נבין משהו על הנפש. אולי נקבל כבוד כי היינו שם בשבילה.

ההיא בעלה עובר מה שעובר, בא נעזור לה, ואז תכנס בפנים והיא תפתח את הלב.

אולי, אני לא יודעת.

בינתיים לא קיבלתי שום מידע על שום דבר וזה גם לא ייתן לי שום דבר, וגם כבוד לא קיבלתי חחח

איזה יצר הרע יש בעולם הזה! לרצות לעזור כדי לקבל כבוד. אז זאת האנוכיות האמיתית בעצם. עכשיו הבנתי.

זה סקרנות בלבוש אחר. ואולי את בסוף באמת נותנת את הלב שלך (ואז נשארת מרוקנת). ולגבי כבוד - אולי. אבל לא מקבלים ככה כבוד. גם הצד השני מרגיש אותך כמו שאת מרגישה אותו ולפעמים הוא נרתע בלי לדעת למה.

(אגב, נשים, ובמיוחד דתיות, הרבה פעמים אומרות "הוא הטריד אותי" על כל שיחה שהיה שם אנרגיה לא ברורה שהייתה לא נעימה להן ולא היה להן טוב שם, כלומר - הוא פעל בסדר לפי הכללים אבל האנרגיה שלו הייתה מרוקנת ולא נעימה והן מרגישות את זה, רק שבהעדר מילים לתאר את זה הן אומרות "מטריד")

לא חושבת שהן הרגישו אותי ככה, כי באמת עשיתי את מה שעשיתי לא בשביל הכבוד, באמת באמת באכפתיות.

בסדר 

אנחנו גם וגם וגם וגם. גם רוצים (כבוד, סקרנות,...) וגם רוצים להביא טוב לעולם. שני הגורמים האלה חיים בתוך הגוף ביחד. לא תמיד הם סותרים אחד את השני.

אנחנו צריכים להציב גבול רגשי.

הדבר הכי חשוב.

אם אני יכול לעזור או לעשות משהו. בשמחה. אבל סתם לכאוב אותם ולסבול יחד איתם? למה? למה זה מועיל?. אותו כנ"ל אגב חדשות ואקטואליה שהייתי מכור כבד וקצת נגמלתי במידה ואני רואה מהצד מכורים אחרים. זה נוראי.

צריך לדעת חדשות. צריך להתעדכן. צריך לפתח דעה. אבל לא צריך להתכווץ בגוף על כל דבר שקורה בעולם.

לא חדש, כבר חודש. אבל חדש. אולי אפשר לומר: הבחור החדש.

והוא אמר לי תודה רבה.

יותר מששמחתי על התודה שמחתי על עצם זה שהוא אמר לי משהו.

כאילו, חמודים, אני אוהבתתכם והכל אתם ב"ה טפו טפו יחידי סגולה בדור הזה

ואשריכם לגמרי כמו שנאמר

אבל

לומר תודה למי שהכין לך אוכל וטרח בשביל שיהיה לך נעים ונחמד זה דבר בסיסי

ואם האדם הזה הוא אישה אז כן

צריך לומר תודה גם אם זו אישה

עכשיו אני דנה לכף זכות וברור לי שהם בסדר ואף פעם לא הקפדתי עליהם בעניין הזה

(למעט שבועות? אולי)

אבל פתאום כשמישהו פונה אליך ומכיר בעצם קיומך ובעצם זה שנתת מעצמך בשבילו

וואו

אשריך לגמרי

והוא הזכיר לי את יהודה פתאום זה היה לי כזה אווץ

אבל יהודה אומר שהוא לא אותה בחינה אז כנראה שלא

להבדיל בין החיים, כן.

(יהודה זה מי שאני חושב שזה?)

הבחור שאמר תודה הזכיר את יהודה שכנראה אולי אתה חושב. לא שהכרתי אותו מידי בחייו אבל נדמה לי שהוא היה מהסוג של האנשים שיגידו תודה לאישה למרות שהיא אישה והוא בחור. נכון?

אחרי שהוא נרצח, פתאום התחילו לחפש שיחות איתו. גם נשים וגם גברים.

אח"כ אם זוכרים אותך

אולי בהודעה הנעוצה של נוג"ה יש משו על סרטים