בס"ד
אני נושם אני חבוק בזרועתיך
אני רואה בך בית חם ומשפה
ואור בהיר בחלונות שאת פותחת
אני חופשי
אך אין לי מנוחה
ילדים קטנים
ילדים גדולים
ילדים טובים
וילדים רעים
את יודעת אמא
כולנו ילדים של החיים
כישוף כושלבס"ד
אני נושם אני חבוק בזרועתיך
אני רואה בך בית חם ומשפה
ואור בהיר בחלונות שאת פותחת
אני חופשי
אך אין לי מנוחה
ילדים קטנים
ילדים גדולים
ילדים טובים
וילדים רעים
את יודעת אמא
כולנו ילדים של החיים
כישוף כושלבס"ד
שיר ישן נושן
שיר של חיילים
שחוזרים אחרי הקרב
שיר של אהובה
מחכה לך
מישהו שר את זה קודם
זהו שיר אחרי מלחמה
הוא תמיד מזכיר לי תקווה
היא מחכה
אהובה
כבר חוזר
זהו שיר שבא אחרי המלחמה
כישוף כושלאחרונהבס"ד
למה לא?
למה לא עכשיו
מה שבטח יבוא מחר
לא היה
לא היה
סוס לבן
נסיכה ביער
לא היו אגדות מעולם
היה רק חלום
לא באושר
אך עד היום
לא היה לא היה שלום
אבשלום
אבשלום
כמו חלום
כמו חלום בקיץ
למה לא למה לא למה לא יבוא עכשיו מה שבט יבוא מחר
מעניין אם זה עובד
מעניין אם זה יעבוד

ישקפיץחייב דחוף.

הרבה התחיל כאן.
כתיבה ופריקה ודברים חדשים, אנשים חדשים
מסגרת שונה לתקשורת.
לילות קרים, שיחות ארוכות שעוברות בהרבה מקומות אבל בסוף משאירות טעם מר של אכזבה וכמיהה.
ציפיות, בלי מקור. פרשנות, רצונות ודמיונות.
נגמר מהר או לאט, אבל בעצם בכלל לא התחיל.
או לא נגמר באמת, עד שנגדע. ואז שוב, מבליח, מצפה-מתאכזב-שוקע, נשאר לבד.
ובסוף הכל חוזר לאותה הנקודה, אותה הכמיהה, אותו החוסר.
מה שמילא אך ייסר ובכל פעם היה בלב חצוי, רק הגביר את הרצון בכל פעם.
קוראים לזה בכל מיני שמות - בדידות, חוסר בחום ואהבה...
רכבת הרים של רגשות, חיים שלא ממשיכים בשום כיוון למשך תקופה ארוכה.
בכל פעם משהו אחר בא ומתחיל הכל מחדש.
אין סוף. בסוף זה רק אני.
שלום בנצי 👋)