כי אם יד הגורל אשר חיברה את נושא שיחתנו
לנושא זה דווקא
והחלטנו להקים אגודה למי שתומך
בזה
שהארי פוטר משקפופר ששואג כל הזמן
וילד צומיסט שמרגיש בודד ומשחק אותה מעונה
על כלום, (חוץ מזה שההורים שלו מתו ושרוצים להרוג אותו)
ורוצה צומי מדמבלדור
ושלא היינו מתאהבות בו אף פעם.
אגודת
נפגעות הארי פוטר.
או הארי פוטר (מלשון פיטורין)
היו שלום.
הוא לא חי בליבנו מעולם וזה שאנחנו יודעות לצטט אותו זה רק בגלל הסופרת
על החתום: מקימות האגודה: מושלמת וזה ומישהי המקסימות
הלוא הן היא ואני
הכל מבחוץ---נכתב בהשראת החד"ר----
עשינו בירור פנימי אישי ועמוק בשחנש קדושה
והגענו למסקנה שהארי פוטר
בכלל לא כוכב
ריעות.אבל הארי הוא, הוא
חוץ מבריטי אין בו שום דבר טוב
בס"ד
הוא אמיץ ומצחיק וחבר טוב ואיש מגניב
מפחד לאבד את סיריוס ולכן לא מתנהג בהיגיון- הדוגמה הראשונה שעלתה לי לראש
מצחיק- לא. יש הרבה מסביבו שמצחיקים אבל מצחיק הוא לא.
חבר טוב- שוב, פחדן. וחבר, כן. אז מה?
יש מגניב- כל הקטע זה שהוא ממוצע. מה מגניב בו בכלל?
בס"ד
הוא מקריב את עצמו כדי שולדרמוט ימות כשהוא מבין שהוא הורקסוס
הוא מצחיק יחד עם רון ויש לו מחשבות מטומטמות שכאלה
חבר זה משו שחשוב בעיני
הוא איש מגניב כי הוא תמים כזה ולא אוהב את התהילה ונחוש לעשות את הדבר הנכון ועדיין יודע להיות קליל מפעם לפעם
בס"ד
ומרחם עד הרגע האחרון על ולדרמוט
אוי
איכס
הוא אציל נפש, זה הכל
אני לא אוהבת את האצילות המוגזמת
אני אוהבת כשאנשים אנושיים
בס"ד
את סתם מעוותת כדי לשנוא אותו
ואז מה שהוא אציל נפש?
זה דבר יפה
הוא אציל ואנושי בו זמנית
אני אצילה
אז מה?
|מניף שיער|
אגב
עברה השעה 7 את חייבת לי תשובה
הוא אציל נפש שהסיפור שלו נגמר ב"הכל היה טוב". הסיפור הזה לא נוגע בכלום לחיים. כלום. הוא מנסה להעביר מסרים על חברות ואומץ וכל הדברים הגדולי. והכל מועבר בקסם. בצ'יק. הוא לא עובר תהליכים שם, הוא שורד.
לשרוד זה נחוץ, זה חשוב. זה קורה. אבל זה לא הדבר היחיד שיש לנו
עוד רבע שעה אהיה בכיתה ואראה אם המורה החזירה יל תשובה
אני בכלל לא בטוחה שהוא טוב בכלל
אולי לא טוב מוחלט אבל טוב
הוא הדמות הכי אהובה עלי בערך בכל הספרים האלה
אני לא חושבת שבכלל יש טוב מוחלט בספר הזה
והדמות של סנייפ הכי מעניינת שם כי יש הכי הרבה מה לדמיין עליה
אני כל כך מזדהה איתו לפעמים
בכלל לא כי הוא טוב.
והוא באמת הבנאדם הכי מעניין שם. והוא מסתורי וחכם ומרוחק
אחח
הוא סתם היה מאוהב במישהי טובה
אבל הוא הדמות הכי מעניינת ומורכבת בספר
אבל איזו?
אנושיות מתכחשת, פחדנית.
אני אוהבת כשאנשים אמיצים במעשים של החיים. הארי היה פחדן, ורק ברגע האחרון, הגדול, הגורלי, פתאום הקריב את עצמו.
בטח, כי אף אחד לא היה מעריך אם הוא היה מחבק את צ'ו, כי אף אחד לא היה מעריך כנות עם חברים.
הוא העדיף לשקר כדי לשמור את החברים שלו לעצמו- ר"ע רון וקבוצת הקווידיץ'.
חברות, חברות. לא כשהיא באה על חשבון אחרים.
מה יש לכם נגדו??
בס"ד
הדבר הכי מוזר בעיני
זה זה שדימ קרא הארי פוטר
די"מבס"ד
הרגע ניפצת לי את סטיגמת
ה'מתנחל-היחף-עם-הגוזמבות-שכל-הזמן-הולך-עם-תפילין-שר-שירים-של-ביני-וקורא-רק-ספרים-של-רבינו'
שהייתה לי עליך
די"מבס"ד
עשית לי בלאגן בתיקיות אנשים במוח
די"מבס"ד
|מתייג|
'מרשע'
והכל בא על למקומו בשלום
הארי פשוט הורס את כל הספרים האלה
אם הוא היה לא מרחם על כל הטיפשים האלו בספר
הוא סתם ילד מסכן
שאפחד לא אוהב
עם צלקת.
והוא בכלל כמו שריטה סקיטר אמרה
מעורער בנפשו
מה שהיה שקר- זה רק שהוא לא בכה
הוא לא היה כזה גבר בכלל
בעצמה הרסה.
חנטריששמתבגרים זה עם בני 60. וזו מילה יפה למזדקנים.
תן לי קצת זמן.
חייב דחוף.
הרבה התחיל כאן.
כתיבה ופריקה ודברים חדשים, אנשים חדשים
מסגרת שונה לתקשורת.
לילות קרים, שיחות ארוכות שעוברות בהרבה מקומות אבל בסוף משאירות טעם מר של אכזבה וכמיהה.
ציפיות, בלי מקור. פרשנות, רצונות ודמיונות.
נגמר מהר או לאט, אבל בעצם בכלל לא התחיל.
או לא נגמר באמת, עד שנגדע. ואז שוב, מבליח, מצפה-מתאכזב-שוקע, נשאר לבד.
ובסוף הכל חוזר לאותה הנקודה, אותה הכמיהה, אותו החוסר.
מה שמילא אך ייסר ובכל פעם היה בלב חצוי, רק הגביר את הרצון בכל פעם.
קוראים לזה בכל מיני שמות - בדידות, חוסר בחום ואהבה...
רכבת הרים של רגשות, חיים שלא ממשיכים בשום כיוון למשך תקופה ארוכה.
בכל פעם משהו אחר בא ומתחיל הכל מחדש.
אין סוף. בסוף זה רק אני.
שלום בנצי 👋)
אתם אולי מכירים את המנהלים של פורום ישל"צ? אני רוצה להכנס אליו והוא נעול
