א. שתדעו שלאף הורה זה לא קל. כל הורה מתמודד עם ענינים כאלו ואחרים. וזה חלק טבעי והגיוני מהחינוך והגידול. לכל הורה יש נקודות חולשה אחרות, ונקודות שבירה אחרות ורמות סבלנות ויצירתיות אחרות. אבל מה שבטוח- כל הורההוא ההורה הכי טוב עבור הילדים שלו וזה אומר שהפתרון לכל מיני בעיות כאלה הוא אפשרי ונמצא בידינו לגמרי.
ב. לגבי ענייני משמעת באופן כללי- אני חושבת שיש כמה עקרונות שאם מיישמים אותם- החיים נהים הרבה יותר קלים. (ולא, זה לא אומר שאצלנו הכל תמיד זורם על מי מנוחות..)
1. עקביות. אם החלטת משהו- אז החלטת. ולא יעזור בית דין וגם לא יעזרו צרחות ויללות וכו' וכו'. החלטה זו החלטה. (ואפשר גם להגיד את זה: "גם אם תצרח עכשיו הרבה זה לא ישנה את ההחלטה שלי".)
2. לאור העקביות- לחשוב טוב לפני שאת מוציאה אמירה החלטית מהפה- האם את מסוגלת עכשיו לעמוד בה? האם האמירה שלך היא מספיק עקרונית בשבילך עכשיו כדי שתאזרי את כל כוחותייך כדי לעמוד בה, או שנכון לעכשיו זה משהו שאת יכולה לוותר עליו? אם זו החלטה עקרונית מבחינתך, ויש לך כוח- אז לכי על זה. גם אם יקח שעתיים עד שזה יקרה.
3. אם החלטת ואמרת- אז תשתדלי עד מאוד לא להיתפס לעצבים. כי כעס מבחינתך זה מראה על חוסר שליטה במצב. ואת הרי רוצה להיות בעלת השליטה במצב הנוכחי אחרת את מרגישה ש"מטפסים עלייך" ו"לא שמים עלייך". גם לילד - טוב להרגיש שמי שמנהל את הענינים זו אמא ולא הוא. (או אבא, כן?)
אם את תעמדי על שלך בנחת. "אמרתי X". ולא מאפשרת ויכוחים, דיונים, ערבובים, סיבובים ושאר דברים שילדים מומחים בהם. אם את עומדת על שלך בלי כעס - בסופו של דבר זה יקרה. כי החלטת שזה יקרה.
ויש מצב טוב שאם דבר כזה מתרחש בצהריים- אז במשך כל אחר הצהריים האווירה תהיה יותר רגועה. כי הצבת גבול ברור והם מבינים אותו.
גם יתכן מאוד שתחילת התהליך היא קשה. פתאום הילדים יצטרכו להתמודד עם אמא נחושה...אבל ככל שהם יבינו את הענין, ככה גם לך יהיה יותר קל, וההתמודדויות יהיו קצרות יותר ומלוות בפחות בלגן. כי אם ילד קולט את הגבול שאמא הציבה- הוא לא ינסה לעבור אותו בלי סוף. באיזשהוא שלב זה פשוט יהיה הגבול וזהו.
4. עיצה חכמה ששמעתי- אל תתחילי להכניס שינויים בכל החזיתות בו זמנית...אם תתחילי להציב גבול ו"להטיל משמעת" בכל התחומים- את תתעייפי והם יתעייפו. עדיף שתבחרי לך תחום אחד ותעבדי עליו. כשהוא יסתדר- תעברי לתחום הבא. נניח- תתחילי בענין המשחקים: ההחלטה אומרת: "מי שמפזר- אוסף". נקודה. גם הקטן. ואי אפשר לעבור לשום פעולה או משחק אחרים עד שכל המשחקים במקום. אפשר לעזור להם בכל מיני דרכים (אתה אוסף צהובים ואתה אוסף כחולים, אני סופרת עד 10 וכל הפזל בקופסה וכד'- לפי מה שמתאים לך). אפשר גם בהתחלה להבטיח צ'ופר קטן למי שאוסף יפה. אבל העיקר- לעמוד על שלך. שכל עוד המשחקים מפוזרים- לא עושים שום דבר אחר. ובנחת. "לא, לא מקבלים עכשיו שלוק כי המשחקים עוד מפוזרים. אני לא קוראת סיפור כי המשחקים מפוזרים" וכו' וכו'. גם אם זה יקח לך את כל אחה"צ זה שווה את זה.
לפעמים גם אפשר להטיל סנקציות עדינות...כל אמא ומה שמתאים לילדיה.
ג. שעת ההשכבה היא שעה קשה להרבה מאוד אמהות. אנחנו עייפות והם עייפים ושמחה וששון. אז כמה דברים: קודם כל- כמו שאמרו: שגרת השכבה קבועה וברורה, זה חשוב ומאוד עוזר.
ומעבר לזה- תפעילי את היצירתיות שלך ותחשבי מה אפשר לעשות...
האם יעזור שתתני להם זמן מוגדר להשתולל (עד שאבא בא, עד שאני מסיימת לשטוף כלים, וכד')?
האם יעזור שתשבי לידם ותשירי שיר עד שלפחות אחד ירדם?
האם יעזור שתשימי להם שירים או סיפור בטייפ שיוצב בחדר שלהם?
האם יעזור להשכיב בהפרש של חצי שעה- אם בעלך יכול להיות עם השני?
בעצם- לא רק להגיד "לא יוצאים מהמיטה" אלא גם לגרום להם להישאר במיטה..
אני רק יכולה לספר שאצלנו ב"ה כמעט ואין עניינים כאלה, אולי כי הן בנות ואולי כי אני יושבת איתן עד שהן נרדמות וזהו. וזה לוקח בערך 5-10 דקות, לא יותר...
בהצלחה!
