ב4:00 מגיעים לבית חולים, אני רצה עם הכדור בידיים לקבלה, מתיישבת מול הפקידה ההמומה ומקפצת... היא אומרת: אני רואה שאת כאובה מאוד, תיכנסי למיון. דווקא הייתי יותר נלהבת מאשר כאובה...

במיון הפרידו אותי מהכדור ): ושלחו אותי למוניטור. אני שוכבת ומתבאסת, מרגישה כל ציר, מנסה לרקוד-לפחות עם הידיים- ולהימנע מלהסתכל על השעון... איכשהוא העברתי את החצי שעה הנוראה הזו, כשבסופה- כאב חד, קול פקיעה, וזרם מים חמים שוטף אותי... אני בשוק- מנסה לקרוא לאחות: הלו, מישהו, פקעו לי המים...

[ואז החלק המעצבן- במקום להכניס אותי לחדר לידה- האחות ממלאת איתי טפסים! היי, קצת קשה לדבר באמצע ציר]

בשעה טובה- קצת אחרי 4:30- נכנסת לחדר לידה, מיילדת מקסימה טופפת פנימה אחרי ומכבה את האורות, שומעת ממני בכמה מילים מה אני רוצה, ושולחת אותי לשרותים להחליף לחלוק (זה הזמן לגלות את הפאדיחה הגדולה של הלידה הזו- החצאית שאיתה העברתי חצי מהלידה, כולל הדימום המתלווה, הייתה של חברה שהשאילה לי כמה בגדים לסוף ההריון]

עם חלוק ופתיחה רצינית אני ממשיכה לקפצץ על הכדור, לנשום כמו שהמיילדת מורה לי- צצצצצ או טשטשטש, פווווווווו או טפוטפוטפו. זה מדהים כמה שזה עבד! באמת הכווין את הלחץ לפה ולא ללמטה. בעלי בצד קורא תהילים, הפעיל את השירים שהעליתי מבעוד מועד לפלאפון, ואני שרה, כואבת ומתגלגלת עם הכדור...

ב-4:00 סוף סוף אמא הגיעה, ישר ניגשה לעמדת עיסוי, מפטפטת קצת עם המיילדת, ואז פחות או יותר התעצם הכאב. אני עולה על המיטה לבדוק פתיחה- היה 6 כמדומני, אבל ברור לי שהסוף קרוב.... המיילדת מציעה מקלחת ותוך כדי שאני מתלבטת באים כמה צירים ארוכים שממש מקשים עליי להחזיק מעמד ולנשום לכל האורך. אני לוחצת בסוף וצועקת שאני לא בסדר, ואני לא מצליחה להתגבר על הדחף ללחוץ... המיילדת מציעה לי לעבור לעמידת 6 בהישענות על ראש המיטה. אני עושה כדבריה ומגלה שזה לא טוב לי. אני כבר מרגישה צריבה למטה וזוכרת שזה קשור לירידת הראש. המיילדת בודקת- ואכן- פתיחה מלאה והראש כבר בפלוס 2 או משהו כזה. מחליטה ללדת בשכיבה על המיטה על צד שמאל, רגל אחת מורמת. שוב, בעזרת הדרכת המיילדת והחצי חיבוק עם אמא אני מתאפקת לא ללחוץ כשאומרים לי, ועם מילת הקסם "ללחוץ" אני נותנת כל מה שיש לי תוך בערך חמש לחיצות כאלה- אולי עשר- אין לי שמץ- בתהליך של אולי עשר דקות- הילדון בחוץ, יפה, צרחן, ומשוח-ורניקס. אני בוכה מהתרגשות... השעה 5:25.

עוד כמה דקות ואבא שלו נכנס לגזור את חבל הטבור.   

לידה מופלאה באה אל סיומה הטוב. אושר

בא לי שוב

ולסיום- החוויה הטובה שלי נעוצה בזה שכתבתי לעצמי מה אני רוצה בלידה (שירים, אמא, ללדת טבעי) וב"ה כמעט כמעט הכל התממש.

הסיפוק שלי נובע מהרצון שלי ללדת בלי התערבויות, בלי משככי כאבים, ומהעובדה שה' סייע בידי ועזר לי להפגין את הכוחות ולהתמודד בשמחה עם הכאב.

תשאלו אותי שבוע אחרי- אני לא זוכרת את הלידה ככואבת, אני יודעת שצעקתי אבל לא זוכרת כאב אלא עוצמה. משהו עצום ששוטף אותך, אבל לא מדגיש סבל אלא כוח.

שנזכה לישועה השלמה ולביטול קללת ה"בעצב תלדי בנים"....

כל כך הזדהתי עם זה שאמרת שזה לא היה כאב אלא עוצמה!

גם אני הרגשתי בדיוק אותו הדבר.

מזל טוב!!

כל כך יפה שידעת מראש מה את בדיוק רוצה, והצלחת לעמוד באתגר שהצבת לעצמך!

ב"ה, שהכול הלך לפי התכנון!

ב"ה

היה תענוג לקרוא. הזכיר לי את הלידות שהיו לי, ברוך ה' (אם כי הגוף שלי התקדם יותר לאט עם הלידה).

ולגבי העוצמה- הזכיר לי את ההרגשה הזו, של ההתעלות מעבר לכוחות וליכולת.

הרבה מזל טוב, והרבה נחת!

גם לי היו 2 לידות ממש מרגשות,

אבל זה קשה להוריד את זה למילים....

ממש צריך כישרון...

יפה לך

לפרק ב'...כמעט לחצתי על שלח, ואז ראיתי את פרק ההמשך.

נשמע מדהים.

ואופס - אני רואה סיכום....

ויש לך כישרון כתיבה!

טוב שאת גרה קרוב לבית החולים....

כתבת מקסים.

צחקתי ובכיתי עם כל תיאור.

שכתבת שעבר התאריך מט סיון ??

שיהיה ברית בזמנה! הרבה נחת, יהודי, , ושיגדל לחסיד, ירא שמים ולמדן!!!

גידול קל  והחלמה מהירה!!

שתזכו לגדלו בנחת  ובשמחה!(:

נהנתי לקרוא שיהיה הרבה נחת.

נהנתי לכתוב- בטח יותר ממה שנהנתן לקרוא (:

רציתי להגיב לכמה מהתגובות כאן-מ

א. אני לא טיפוס שמודע לעצמי כ"כ וגם בלידה לא הייתי כל הזמן בפוקוס, מה שעזר לי זה לתכנן מראש איך אני רוצה שהלידה תראה ולשתף את בעלי ואימי (ולתת משימות- אתה הולך להיות הדי'ג'יי....)

הדבר השני שעזר זה השליחות הטובות- המיילדות שנתנו לי הוראות ואת הדרך בעצם ללדת טבעי. 

ב. אני גרה 15-20 דק' נסיעה מהבית חולים....

ואני לא מהתאריך של ט סיוון....

קראתי פה הרבה, הגבתי מעט, ולא יצא לי לפתוח פה שום שרשור בהריון הזה, כמדומני....

רק הערה- משום מה שהייתי שם היה עומס מטורף כך שממש לא רוויתי נחת מהאשפוז, מהמולת האורחים או מהטיפול בתינוקיה (הנקתי מלא אבל ללא ביות). 

מקווה בשבילם שזה היה חד"פ, והכי חשוב שהלידה הייתה ברוכה

כל פעםם שהייתי שם היא היתה צפןפה ומלאה.

אבל נראה לי שזה כך ברוב, אם לא בכל התינוקיות. 

הרבה תינוקות יחד ושתי אחיות זה אף פעם לא יהיה טיפול צמוד אישי ורגוע.

זה קרה אתמול בערב מתישהו

לא להאמין כמה אני מכורה😂

אצלי מתעדכן רק בכניסה ויציאה מהפורום ולא מריפרוש הדפדפן

@משה

רציתי לכתוב מה קרה שהפורום כל כך שקט

עד שהבנתי שיש מלא שרשורים שהוא מסרב להראות לי אותם

גם אם בלידה נראה שיצא הכל, יכול להיות שנשארו שאריות שגורמות לדימומים.

נבדקת אחרי הלידה?

מכירה אישה שיש לה דימומים וכתמים בתקופת ההנקה )קבוע( לא יודעת את ההסבר במדויק אבל בעצם בהנקה רירית הרחם לא מתעבה תקופה ממושכת וכנראה שאצלה הרירית ככ דקה שיוצר כתמים.

מטפלת בזה ברפואה אלטרנטיבית אבל זה לא עוזר 100%

גם כדי לבדוק שאין שאריות ברחם

וגם אם הרחם נקיה - שתבדוק ממה זה - מה מצב רירית הרחם, מה המצב ההורמונלי ואם יש לה עוד רעיונות ממה זה יכול להיות.

גם אם אין לזה משמעות רפואית, דימום לא מוסבר במשך 3 חודשים אחרי הלידה, זה בהחלט מצריך יחס ופתרון רפואי היות שזה מפריע.

שאריות שליה.

חשוב ללכת שוב לאולטרה סאונד ואם לא רואים מספיק טוב אז להיסטרוסקופיה

איך היה בהנקות הקודמות?

בפרט אם זה קורה לאחרכ שאתם ביחד...ולפני לא היה.
אם היא מוצאת פצע- אתם מותרים וזה מקל עלייך,כי אז יודעים שיש לך פצע בצוואר הרחם וזה מקור הדימום.
אם אין פצע- זה אוסר אתכם, (כמובן היא גם מתקשרת לרב ומסבירה והוא אומר את דעתו ההלכתית) וכדאי ללכת לרופאה כי יאז מקור הדימום הוא מהרחם, או הורמונאלי מהנקה...

תשאלי קודם כל את מכון פועה תתקשרי אליהם

הם טובים ומקצועיים.

דבר שני

יש לפעמים הפרשות דמיות בהנקה

צריך להיות כל הזמן עם תחתון שחור

אפשר לשים תחתונית שחורה

ולא להסתכל בניגוב

ראיתי גם שיש נייר לניגוב שחור ואז זה גם מגניב כי את לא רואה את.ההפרשות האלו

דבר נוסף כמו שאמרו ממש תבקשי אולטרסאונד לראות שהכל נקי בבטן

והיתה פעם שלא היו כתמים אך כן נשארה שארית והרופאה פספסה, כדאי לוודא.

זה מרגיז שנאסרים בטעות גם לי קרה, זה באמת קשה לא לדעת בדיוק מה קורה. אל תעשי לך מצפון..

בעייני כלום.

או שמביאים משהו מכולם ואז אפשר לפנק במשהו קטן או ארוחת בוקר נחמדה וצנועה.

או כלום.

הכוונות טובות. אני בטוחה. אבל זה יוצר מתח במודע או שלא במודע מול הורים אחרים ומול הצוות שאחרי דברים כאלה הם סוג של משוחדות...

אם לילדים טוב, תפרגני להם בהודעות. תכתבי מכתב להנהלה/למפקחת. הרבה הרבה יותר משמעותי מעוד כוס עם שוקולד. 

אני כבר מאבדת את הראש

האנשים סביבי לא ככ עשירים ולמרות זאת התפיסה שגננות ומורות חייבות לקבל כל הזמן מתנות.

גם כשזה מטפלת פרטית שאני משלמת לה טבין ותקילין כל חודש.

כל ראש חודש יש מתנות בגן, א. בוקר/שוקולדים וכו.

טו בשבט חנוכה ראש השנה תחילת שנה חזרה לשגרה.. בפורים יש משלוח מכל ההורים אבל בנוסף ככככלללל האמהות שולחות עוד משהו.

מעבר לעלות אני סתם לא טובה בהפקות האלה ולמצוא כל פעם ברכה בחרוזים ולנסח יפה ולכתוב בכרטיס מעוצב... ממ משתגעת מזה

וגם לא מרמינה שהגננות כבר מוחמאות, כי זה ברור לי נאבד בסך הכל הכללי..

כמורה- מרגישה שזה ממש לא המצב

מחנכות כן מקבלות פרגונים, אבל כמורה מקצועית- וואו אף אחד לא רואה אותךך

אם מתקשרים זה רק כדי להתלונן;)

לצורך העניין, היום יום המורה וההתייחסות היחידה הייתה שוקולד בקערה בחדר צוות- מבית הספר! לא מההורים/תלמידים...

כנראה צריך לגעת איפה לעבוד

גננות מקבלות גם יותר מסיעות

למרות שסיעות לא פחות משמעותיות בחויה של הילד

ועובדות קשה ומתוגמלות פחות.

כנל מורה לא מחנכת יכןלה להעביר שנה בלי לקבל פתקון אבל מחנכת מוצפת ברמה שגיסתי ספרה לי שהיא שונאת ימים כאלו כי אין לה איך לחזור הביתה עם מליון שקיות קטנות...

גם אני וגם אני רואה עוד הורים שנותנים משהו מדי פעם ואני לא חושבת שזה גורם למתח והשוואות.

אפשר גם לארגן מכל הגן וזה עוד יותר מהמם אבל דורש הרבה יותר כוחות.

ולא עולה שקל

לבעלי יש קבוצה שבה הוא שומר את כל הודעות המרגשות של הורים, קורא בזמנים קשים

ולא מהבינה......

זה הכי נותן כח והכי מחמם את הלב.

לא עוד כוס או קרם לחות לארון....

בחנוכה זה חג החינוך

זה אותם מילים

אני אוהבת לעצור ולהגיד תודה

והם מתרגשות מאוד משוקולד

או שיש לך ליד הבית זולסטוק או מקס ותמצאי משהו סמלי לחנוכה ארוז יפה

ממש סמלי

ופתק

זה מהמם

וגם אז הייתי מביאה, רק אם הייתי בטוחה שיסמכו על זה.

וגם הכשרות של שאר המצרכים.

(בהכללה) בישובים או בקהילות סגורות שכולם מכירים את כולם ואותה אוכלוסיה פחות או יותר, זו באמת לא בעיה

בעיר שהגן מורכב מכל מיני סוגי משפחות, זה בהחלט כן..

אני עובדת במקום לא דתי, ולא אוכלת מכל אחת, גם אם היא מצהירה שהיא שומרת כשרות (כי אין לי מושג מה זה כשרות מבחינתה....).

ואמזה כיף לשמעע שהילדים נהנים ומרוצים, זוכרת ששנה שעברה היו קשיים מול הילדים עם צוות הצהרון

משהו בנוסף.

אם לא הביאו ואת באמת רוצה לתת אז חבילה של שוקולד כמו עד חצות עם פתק לכל הצוות שיהיה בגן

ממש לא צריך להשתגע..

בגן שלי הועד הורים הביא לכולם וזה ממש לא ברור מאליו ומאוד מוערך, אבל באמת שאין צורך..

לי היה אחרי שבועיים בערך דימום כמו מחזור שאסר

כלאמר ההוצאה עצמה והימים הבאים אחריה, לא היה כלום?

אבל הרופאה אמרה לי שזה יכול גם להיות באותו היום

אוסרת אצלנו כך שהשאלה מתייתרת אצלי....

הגיוני שאחרי שבועיים יהיה דימום כי הרירית נבנית ואז מתחילה להתפרק

השרשור נועד לכל מי שחפצה בפרקי זמן של -

התאוורורות,

מנוחת הראש, הגב, העיניים ואצבעות הידיים,

נוכחות עם עצמה ועם היקרים לה,

מיקוד, ריכוז ויעילות 🙂

אנחנו מקדישות זמן איכות לעצמינו / בן הזוג / הילדים / כל מי שיקר לנו, ומתנתקות מהפלאפון ומהמחשב על מנת ללהתאוורר - ולהתחבר שוב למה ולמי שחשוב לנו.

איך זה עובד? כל אחת שרוצה כותבת בשרשור מתי היא מתכוונת להיות בלי מסך.

מוזמנות להתעניין, לשאול "איך היה?" לפרגן ולתמוך אחת בשנייה ❤️. וגם לנחם ולעודד כשלא הלך (קורה...). ההתעניינות ההדדית נותנת מוטיבציה וכוח!

הפרויקט מוקדש לעילוי נשמתן של רנה שנרב הי"ד, רעות שוורץ ז"ל, הודיה מעודד ז"ל וקרן אורה יוסקוביץ ז"ל.

מי שרוצה תיוג כשיש שרשור חדש - תכתבו לי בתגובה להודעה הזאת בבקשה 🙂❤️

ל3 שעות וחצי!

זה לא היה לגמרי מתוכנן מראש, אבל זה היה כל כך כיף ומשחרר.

הייתי רק בקשר עם הבית למה שהיה צריך וזהו.

מבחינתי זה היה מושלם!!

אני רוצה לקחת הבוקר לאיזה זמן אבל עוד לא תכננתי לגמרי איך הולך הבוקר שלי.. יש כמה טלפונים שאני צריכה לעשות וכזה.. אז אעדכן בע"ה בהמשך 😀

יש משהו ממש פותח את הראש כשהגלישה היא לא אפשרות בכלל.

איך היה לך הבוקר?

אני חשבתי קצת לשנות קונספט, עד עכשיו לקחתי הרבה בזמן שאני עם הילדים ואז בלילה מצאתי את עצמי שקועה במסך. אז ברור שלא כדאי להיות שקועה במסך בזמן עם הילדים אבל אני רוצה לנסות את הגמילה בשביל עצמי יותר, חושבת להחליט על שעה שממנה אין אינטרנט עד הבוקר, אולי תשע וחצי?

כמובן שגם בצהריים אני אשתדל להיות יותר פנויה לילדים, אבל היום אני בעזרת ה' מכבה את האינטרנט מתשע וחצי בלילה עד הבוקר

ולגמרי שכחתי מהזמן רנה, ונגררחי ועוד דברים לא נצרכים...

מנסה שוב, מעכשיו עד 16:00 בלנ"ד.

אז זה ממש שונה כי אצלי בגודש אני ממש מטפטפת...

בהצלחה יקירה!

מה המרחק מהבית? 

אני חשבתי להיות כמה ימים אצל אמא שלי עם התאומים, בסוף ברחנו אחרי לילה אחד הביתה

היה צפוף ולא נוח, והמזגן לא הגיע לחדר, היה חם נורא

לא יודעת אם החוסר סדר אצל הגדול יהיה שווה את העזרה של אמא...

אם לא יסתדר אז נחזור לפני, אבל אז זה אומר שאני מוותרת על העזרה מאמא.

לגבי 2, הכנתי תיקים לילדים אבל ליומיים שאני בבי"ח. אחכ חזרתי הביתה

כמה זמן את מתכננת להיות אצל ההורים? זה משמעותי להחלטה בעיני

וגם של התנהלות

למשל, חמותי מעדיפה שיביאו לה 2 בגדים של הילדים ובערב היא פוט משה במכונה במייבש ומלביהש למחרת. עדיף לה מאשר לנסות להתאים חולצה למכנס וכו...

אני הולכת לביח עם כלום פחות או יותר כי אין לי כמעט בגדים בסוף ההריון ולא מתאים לי שישבו בתיק לידה, אבל גרים ממש קרוב, ובעלי עם רכב, ובכיף יוצא אחרי הלידה להביא לי מה צריך, 40 דקות גג הוא אצלי חזור.

הז סתם אני אישית אבל כוונתי לומר שיש כל מיני פרמטרים טכניים שמשפיעים על הענין.

עוד נקודות

כמה מקום יש אצל ההורים וכמה נח לאחסן שם חפצים

האם יש שם ואצלכם מייבש

מי עוד חוץ ממך מתמצא בפריטים האלו )בעלי בלידה ראשונה לא ידע להוציא מהארון שלי גרב. אחותי באה לארוז לי בגדי החלפה למחלקה...(

תלוי מה היה לך הנסיון בלידה קודמת

אני באחת הלידות כן שאבתי כבר בבית חולים

לק"י

הם נהנים מדברים קטנים.

בני כמה הם?

לק"י

אפשר טפטופי ניירות על דף עם הגדול.

לקחת גליל נייר, להדביק מסקנטייפ על צד אחד (על הפתח), לצייר עליו עם טוש לא מחיק, ואז להכניס פנס לתוך הגליל ולהאיר על הקיר.

לאפות ביחד עוגיות או לקשט סופגניות.

לשיר ולרקוד.

ואנחנו גם עושים סביבון עם הפתעות בפנים. אפשר לתת לילדים לקשט.

הכנתי סביבון מקרטון(כמו שיש בגן, ואפשר להגזים פחות ולקנות מוכן..)

ואז כל יום אחרי הדלקת נרות יש הפתעה קטנה בסביבון.. לא משהו גדול בכלל! אני שמה בדכ יצירות/הפתעות של שקל כאלה/דברים שגם ככה תכננו לקנות(נגיד השנה ביום הראשון יהיה פניני הלכה לילדים החדש של חנוכה, שאר הימים יהיו ממגירת ההפתעות אלא אם במקרה אגיע לחנות לקנות דברים במיוחד)

זה משהו שממש מחכים לו והופך את כל החוויה של הדלקת נרות לזמן משפחתי כייפי..

מדליקים נרות

שרים מעוז צור

מביאים סביבון הפתעות

ואז נשארים ביחד סביב הנרות, לפעמים יש משהו טעים כמו ספינגים אבל לא כל יום, מתעסקים בהפתעה החדשה, מנגנים קצת אם זורם, משחקים בסביבונים... ואז ארוחת ערב ולישון

זה עדיין החג הכי כייפי שיש!

אפשר גם לעשות יצירות לקשט את הבית זה גם מכניס לאווירה ממש

ורוקדים איתן.. זה עושה אווירה כיפית ולא דורש הרבה.

בימים שאנחנו בבית אם יש לי כח,  מכינה משהו שמתאים לחג- לביבות/ ספינג' משהו שובר שגרה קצת

קנינו להם דברים של יצירה - לצביעה, וחוברת למי שרלוונטי (ממקסטוק, משהו חמוד של חנוכה) וכל יום נעשה יצירה או שנכין מאכל טעים (לאו דוקא קשור לחנוכה) או משהו בסגנון.

אולי נקבע גם הדלקת נרות אחת עם שכנים שהם חברים.

ילדים בגיל הזה לא צריכים הרבה. פעילות אחת נעימה זה חוויה מספיקה בשבילם 

שירים של חנוכה, לרקוד איתם, לשחק על הרצפה בסביבונים ולטגן סופגניה. מהמם.

הצגות בעיני זה לרוב תרבות יוון ואז זה יוצא בדיוק ההיפך החג...