בס"ד
מותר לי להגיד שכואב לי?
מותר לי להגיד שנמאס לי?
מותר לי להגיד שאני רוצה שיגמר?
אסור
תמיד אסור
..
(וזה שאני רוצה שיגמר לא אומר כלום כרגע בפן המעשי)
(וזה שאני רוצה שיגמר לא מבטל את האהבה הענקית שלי לאנשים שלי)
(וזה שיש לי אהבה ענקית לאנשים שלי דואג שזה אני רוצה שיגמר לא אומר כלום בפן המעשי)
(ובא לי לצרוח עכשיו משהו אבל אני אשתוק כי אני נימוסית)
ואני מעריצה את המוסריות המדהימה שבך.
מעניין אם זה עובד
מעניין אם זה יעבוד
ישקפיץחייב דחוף.
הרבה התחיל כאן.
כתיבה ופריקה ודברים חדשים, אנשים חדשים
מסגרת שונה לתקשורת.
לילות קרים, שיחות ארוכות שעוברות בהרבה מקומות אבל בסוף משאירות טעם מר של אכזבה וכמיהה.
ציפיות, בלי מקור. פרשנות, רצונות ודמיונות.
נגמר מהר או לאט, אבל בעצם בכלל לא התחיל.
או לא נגמר באמת, עד שנגדע. ואז שוב, מבליח, מצפה-מתאכזב-שוקע, נשאר לבד.
ובסוף הכל חוזר לאותה הנקודה, אותה הכמיהה, אותו החוסר.
מה שמילא אך ייסר ובכל פעם היה בלב חצוי, רק הגביר את הרצון בכל פעם.
קוראים לזה בכל מיני שמות - בדידות, חוסר בחום ואהבה...
רכבת הרים של רגשות, חיים שלא ממשיכים בשום כיוון למשך תקופה ארוכה.
בכל פעם משהו אחר בא ומתחיל הכל מחדש.
אין סוף. בסוף זה רק אני.
שלום בנצי 👋)
