לקראת הסוף - סלייד ארוך ומגניב ואז -

הגוזלים שלי עזבו את הקן (פה טה דם)

פרסו כנפיים ועפו(ועפו)

ואני ציפור זקנה נשארתי בקן(טו טה טם) 

מקווה מאוד, שהכל יהיה בסדר. 

תמיד ידעתי שיבוא היום,

שבו צריך להיפרד.

אבל עכשיו זה ככה בא לי פתאום,

אז מה הפלא שאני קצת דואג?

עוף גוזל, חתוך את השמיים.

טוס לאן שבא לך(שבא לך)

רק אל תשכח, יש נשר בשמיים,

גור לך (פא פם)

עכשיו נשארנו לבדנו בקן,

אבל אנחנו ביחד (אנחנו ביחד)

חבקי אותי תגידי לי כן (פא פה פם)

אל תדאגי ביחד כיף להזדקן (או או)

עוף גוזל, חתוך את השמיים.

טוס לאן שבא לך(שבא לך)

רק אל תשכח, יש נשר בשמיים,

גור לך (פא פם)

אני יודע שככה זה בטבע (טא טם)

וגם אני עזבתי קן 

אבל עכשיו, כשבא הרגע

אז מחניק קצת בגרון

מחניק קצת בגרון (או או או)

עוף גוזל, חתוך את השמיים.

טוס לאן שבא לך(שבא לך)

רק אל תשכח, יש נשר בשמיים

גור לך (טא פם)

עוף גוזל, חתוך את השמיים

טוס לאן שבא לך(שבא לך)

רק אל תשכח, יש נשר בשמיים

גור לך, גור לך.

|חזרה לפתיחה - כולם|

וזהו

עוד שבוע נשאר.

חייב דחוף.

(בייניש)

הרבה התחיל כאן.

כתיבה ופריקה ודברים חדשים, אנשים חדשים

מסגרת שונה לתקשורת.

לילות קרים, שיחות ארוכות שעוברות בהרבה מקומות אבל בסוף משאירות טעם מר של אכזבה וכמיהה.

ציפיות, בלי מקור. פרשנות, רצונות ודמיונות.

נגמר מהר או לאט, אבל בעצם בכלל לא התחיל.

או לא נגמר באמת, עד שנגדע. ואז שוב, מבליח, מצפה-מתאכזב-שוקע, נשאר לבד.

ובסוף הכל חוזר לאותה הנקודה, אותה הכמיהה, אותו החוסר.

מה שמילא אך ייסר ובכל פעם היה בלב חצוי, רק הגביר את הרצון בכל פעם.

קוראים לזה בכל מיני שמות - בדידות, חוסר בחום ואהבה...

רכבת הרים של רגשות, חיים שלא ממשיכים בשום כיוון למשך תקופה ארוכה.

בכל פעם משהו אחר בא ומתחיל הכל מחדש.

אין סוף. בסוף זה רק אני.

אתם אולי מכירים את המנהלים של פורום ישל"צ? אני רוצה להכנס אליו והוא נעול