אין לי ארץ אחרת גם אם נשמתי בוערת רק

תפילה

אשא הו אלי אלי שה-

שמש

הביאו שמש עם שמיים מעוננים

עוצמת

עיניים ומרימה ה-

ידיים

להרים ידיים לשים ידיים על ה-

ראש

השנה בראש השנה לבנו המה ב-

תפילה אאאאמן שעולה אאאמן כל ה-

נשמה

מאירה כשהנשמה מאירה גם שמיים עוטי

ערפל

כי שמה כי שמה כי שמה ה-

אלקים

שמור נא עלינו (שמור נא עלינו) כי אנחנו רק ילדים אוהוהו

אתה

תלמד לבטוח באור בריחות בצבעים

תמיד

אני שמח את הצרות שוכח שואל רק שאלות ו-

אין

לי רגע דל אוסקנדל ופסטיבל והו הא ואל תשאל

אין

אין אין כמו במבה תמיד נגמר לי ביום

ראשון

והוא אחרון ומבלעדו אין אלקים, אין

אלקים

נתן לך במתנה דבר גדול דבר נפלא אלקים נתן לך במתנה את

החיים

שלי עם עוגה וחיבוק ונשיקה כי אין בעולם

אהבה

יש באוויר התגשמות חלום ה-

כוכבים

נופלים כל האבירים בורחים

כל

העולם כולו גשר צר מאד גשר צר מאד והעיקר והעיקר

לא

לא אל תשכחי גם

כשעצוב

ולא הולך כשמפחיד ומסתבך

אני

הקטן השפל שבין כולם

עומד

על החומה עומד ב-

גשם

רד כבר גשם כי צריך

לשטוף

ת'דמעות אבל הגשם הפסיק

והדמעות

דמעות של אהבה דמעות של דאגה דמעות ששוטפות את החיוך שב-

לב

העולם את שומע מה זה לפתע מפחד אני

באמונה

שלימה בביאת המשיח אואו ב-

ארץ

אחרת גם אם אדמתי בוערת

וחוזר חלילה

@ע(א)לומה...

חייב דחוף.

(בייניש)

הרבה התחיל כאן.

כתיבה ופריקה ודברים חדשים, אנשים חדשים

מסגרת שונה לתקשורת.

לילות קרים, שיחות ארוכות שעוברות בהרבה מקומות אבל בסוף משאירות טעם מר של אכזבה וכמיהה.

ציפיות, בלי מקור. פרשנות, רצונות ודמיונות.

נגמר מהר או לאט, אבל בעצם בכלל לא התחיל.

או לא נגמר באמת, עד שנגדע. ואז שוב, מבליח, מצפה-מתאכזב-שוקע, נשאר לבד.

ובסוף הכל חוזר לאותה הנקודה, אותה הכמיהה, אותו החוסר.

מה שמילא אך ייסר ובכל פעם היה בלב חצוי, רק הגביר את הרצון בכל פעם.

קוראים לזה בכל מיני שמות - בדידות, חוסר בחום ואהבה...

רכבת הרים של רגשות, חיים שלא ממשיכים בשום כיוון למשך תקופה ארוכה.

בכל פעם משהו אחר בא ומתחיל הכל מחדש.

אין סוף. בסוף זה רק אני.

אתם אולי מכירים את המנהלים של פורום ישל"צ? אני רוצה להכנס אליו והוא נעול