במקום כל הפעמים שרציתי לצעוק,
לומר משהו,
והלכתי להתחרפן מהשתיקה,
ואני לא יכולה לראות יותר כסא!!!
במקום כל הפעמים שרציתי לצעוק,
לומר משהו,
והלכתי להתחרפן מהשתיקה,
ואני לא יכולה לראות יותר כסא!!!
מקום שקט לברוח אליו.
לאולפנא ...רעיה123
אבל לא משנה...
מגניב.
זה בישוב שלך או בישוב לידך?
או בכלל על גבעה נידחת...
יש בישוב שלך הרים?
וואלה?
רעיה123
רעיה123

החלטתי להתעדכן, ו123 לא הלם אותי אז עברתי להכל מבחוץ.
בעיות?
מעניין אם זה עובד
חייב דחוף.

הרבה התחיל כאן.
כתיבה ופריקה ודברים חדשים, אנשים חדשים
מסגרת שונה לתקשורת.
לילות קרים, שיחות ארוכות שעוברות בהרבה מקומות אבל בסוף משאירות טעם מר של אכזבה וכמיהה.
ציפיות, בלי מקור. פרשנות, רצונות ודמיונות.
נגמר מהר או לאט, אבל בעצם בכלל לא התחיל.
או לא נגמר באמת, עד שנגדע. ואז שוב, מבליח, מצפה-מתאכזב-שוקע, נשאר לבד.
ובסוף הכל חוזר לאותה הנקודה, אותה הכמיהה, אותו החוסר.
מה שמילא אך ייסר ובכל פעם היה בלב חצוי, רק הגביר את הרצון בכל פעם.
קוראים לזה בכל מיני שמות - בדידות, חוסר בחום ואהבה...
רכבת הרים של רגשות, חיים שלא ממשיכים בשום כיוון למשך תקופה ארוכה.
בכל פעם משהו אחר בא ומתחיל הכל מחדש.
אין סוף. בסוף זה רק אני.
שלום בנצי 👋)