ושיחנקו המבחנים!

ונדהמתי בעיקר מאיך שהוא הגיש את המסר.

גורם להמון הרהורים...

מכירה משהו דומה עשו לנו תוכנית בבית ספר פעם..

בס"ד

לא הייתי מקריא את זה לחניכים שלי, גם תחת איומי אקדח.

נורא ואיום שאנשים חושבים שעבודת ה' יכולה להיות רק בדברים הגדולים, בהתנדבויות הגדולות ובזמן שהם צעירים ו'אידאליסטים'. זה גורם להם להתייאש מראש מהאפשרות לעבוד את ה' בשגרה.

אני מכירה אישית את מי שכתב את זה, והוא ממש לא חושב ככה.

אבל לא דובר פה על עבודת ה', אלא על שיפור העולם.

כמובן שאתה צודק, וכמובן שכל אחד מתקן את העולם בעבודת ה' שלו ובדרך שלו,

אבל פה ספציפית יש קריאה לנוער לפעול. תנועת נוער היתה דוגמא.

וללמוד לבגרות במתמטיקה זו לא עבודת ה' לרוב, חוץ מלכמה יחידי סגולה,

אבל לא להם נועד הקטע הזה.

אני מובנת?

(אה, וסתם ככה- לא יפה להגיב ככה על קטע שמישהו- ולא משנה מי- כתב. אפשר להגיב בצורה קצת יותר מכובדת)

בס"ד

אבל הוא- עדיין לא.

כי אין הבדל בין עבודת ה' לבין תיקון העולם.

כל אחד יכול לעבוד את ה', וכל אחד יכול לתקן את העולם הרוחני ולהוסיף לו אור.

השאלה היא מה המישהו הזה עושה על מנת ששאר העולם הגשמי, זה שמחוץ למעגלים שלו, יתוקן גם הוא.

נגיד אדם שעובד את ה' בדבקות ואהבה רבה, אבל משאיר הכל אצלו. לא בקטע רע, פשוט אין לו אפשרות או מסוגלות או רצון. אז הוא מוסיף אור לעולם, בזכותו ירד גשם בזמן או תימנע מלחמה. לא משנה מה, סתם לדוגמא.

לעומתו, יש קומונר בתנועת נוער כלשהי, או מרצה יהודי בחו"ל, או דתי בקהילה שאינה שומרת מצוות (להבדיל).

הוא מפיץ את האור שבעבודת ה', וגורם לעוד בני אדם לעבוד אותו.

הוא בעצם מחלק מעבודת ה' שלו לעוד אנשים. זו העבודה שלו, בעצם.

בשביל להציל עוד כמה נשמות (ואין לך קצה של מושג מה אתה מחולל בתור מדריך בנשמות של החניכים. בתור חניכה אני אומרת את זה, אי אפשר לספור על כף יד כמה פעמים יצאתי מפעולה עם תחושה שנבנה אצלי משהו) זה שווה את זה. ואפילו נשמה של חניך אחד, ולשפר אותה קצת- זה מה שהיצר הרע מנסה שלא נעשה, לא נוציא החוצה את הטוב שבקדוש ברוך הוא. כמה פעמים הוא ניסה לשכנע אותי להשאיר אצלי ולא לעזור לאחרים בקטע הזה.

אנחנו צריכים להילחם מולו.

@קמנו ונתעודד אשמח לדעת אם המגילה שלי שנתה משהו

בס"ד

כל מעשה שאדם עושה, משפיע על העולם.

אולי כשמישהו מדריך או קומונר רואים את זה יותר, אבל יכול להיות שזו עצת היצר, כי אם הוא היה הולך ללמוד בישיבה הוא היה הופך לרב גדול ומשפיע יותר טוב על העולם.

ושמעתי (ואני מקווה שאני לא מעוות את הסיפור) שהרב דרוקמן, כשלמד בישיבה, ביקשו ממנו להיות קומונר של סניף קשה בירושלים. אין ספק שאם הוא היה מקבל את ההצעה הוא היה עוזר רבות לחניכים שם, מרומם אותם ומחזיר אותם למסילה, אבל הוא שאל את הרב צבי-יהודה, שלמזלנו הרב אמר לו - אתה נשאר בישיבה ולא הולך לשום מקום. וככה היום יש לנו את הרב דרוקמן.

ויכול להיות שיש מישהו שדווקא הדרך שבה הוא היה משפיע טוב על העולם היתה בזה שהוא ילמד משהו אקדמי ויקדש שם שמיים בעולם, או יהיה רופא/חוקר ויציל חיי אדם רבים, אבל כשהוא היה בגיל ישיבה תיכונית הוא התלבט האם להשקיע בלימודים או בסניף ובהתנדבויות, והמדריך שלו שכנע אותו שהרבה יותר חשוב להתנדב בקו-לחיים, גם אם בגלל זה הציון שלו במתמטיקה ירד קצת. ובאמת, הוא היה מדריך נפלא בסניף ובהתנדבות עזר רבות לילדים חולים.

אממה, בגלל זה הוא לא התקבל לאוניברסיטה, וכולנו הפסדנו.

אני לא אומר לא להתנדב, ואני לא אומר לא ללכת לסניף. ברור שגם לדברים אלו יש ערך וחשיבות רבים, וכמובן שיש אנשים שזה מה שהם צריכים לעשות.

אבל הקטע ההוא שולל את כל הלגיטימציה של המסלולים האחרים, שמכוונים לטווח קצת יותר ארוך, וחבל.

או שאני באמת טועה, או שלא הסברתי את עצמי טוב.

אני גם חושבת שיש אלפי דרכים להשפיע על העולם, וברור שכל אחד מסוגל לכך, אבל אם יש אדם שמסוגל לשלב את שניהם- עדיף שיקבל תשעים בבגרות במקום מאה, ויעשה עוד משהו על הדרך.

הסיסמא שלי בחיים זה שאין לנו הרבה זמן כאן, אז בכל שניה אפשר לעשות כמה דברים בו זמנית וככה לנצל את החיים ממש עד תומם. מי שיכול שיעשה ויצא ויפעל, מי שלא- כמובן שישב ויטפח את העתיד שלו.

כל אחד ומה שהוא עושה.

אם אתה בכל זאת מדריך, צא לעשות את שליחותך! אפשר להשלים בגרויות אם צריך, אבל את החיים לא.

שים לב שהכותב כותב שבני הנוער משתעבדים ללימודים, וזה באמת לא הדרך הנכונה, לענ"ד.

הגיוני שבפעם אחרת הוא יישאר ללמוד ולא יצא לפיצה עם השבט. יש דברים שטוב לוותר עליהם ויש דברים שלא...

ואולי באמת הקטע קצת מוגזם. אבל אם לא נגזים זה לא ייכנס לאף לב.

הנה, זה הזיז לי משהו, ואני לא מתכוונת ללכת לכל פעולה או התנדבות, אבל זה כן הסביר משהו חשוב מאד.

בס"ד

ואם הנוער אכן היה משעבד את עצמו ללימודים, היה חשוב להפסיק, אבל הוא לא. להפך.

ואני כבר מזמן לא מדריך...

יש הרבה שכן, ואני רואה את זה. גם אם זה בקטנה בכיתה ח', אני יכולה לשער איך החברות שלי יראו בעוד כמה שנים, וזה אכן נשמע משועבד למדי.

(ולא משנה אם אתה מדריך או אבא לשמונה... זה היה בכללי)

בס"ד

רוב הזמן של הנוער מושקע בלהתלונן על זה שהלימודים לא משאירים להם זמן לדברים אחרים.

פשוט, כששואלים אותם מה הם עשו עם הזמן שלהם, הדבר היחיד שהם זוכרים, כי הוא לא היה סתם בזבוז, זה שהם למדו. ולכן הם חושבים שכל הזמן שלהם התבזבז על הלימודים.

בס"ד

לא קראתי את הקטע אבל רציתי להעיר על מה שכתבת

לפעמים ללמוד מתמטיקה זו עבודת ה' גדולה יותר מאשר ללכת להפגנה או לאסוף תרומות

כשאת עושה את כל זה את באורות

את מרגישה כל כך גדולה ושווה

ואיזה יופי

וללמוד זה כזה אפרורי ומדכא ומי רוצה את זה בכלל?

אז זהו שלא.

לדוגמה את רוצה להיות מורה לתנך

את יכולה ללמד אהבת התורה אהבת ה' להפיץ ערכים חשובים נורא

אפילו מחוץ לשיעורים לעשות כל כך הרבה עם התלמידות

אבל מה?

אם לא תלמדי היום מתמטיקה

אם לא תשבי בכל הרגעים האפורים האלה

שרקים כל כך מאורות של צדיקות

לא תוכלי להגיע למקצוע

לא תוכלי לעשות טוב

שלא תביני לא נכון

אני הכי בעד התנדבויות

ובעד לצאת ולהשפיע ולעשות כמה שיותר

אבל לזלזל בלימודים יש בזה קצת הסתכלות צרה

שהרי העתיד כולל בתוכו רגעי הווה קטנים 

שהם כמו כל דבר דורשים מאיתנו.

אז לדעתי יש עבודת ה' במתמטיקה

(לא קשור אליך

נזכרתי פתאום שאדם חכם אמר לי את זה לפני שנה וצחקתי עליו

אז סליחה על ממוצע ציונים ותודה @נפתלי הדג )

ושוב, הקטע הזה בכוונה מוקצן.

כדי שנבין, לא כדי שנבלה ימים שלמים מחוץ לבית.

תקראי את התגובה הזו- /Forum/Forum.aspx/t725219#7959864

בס"ד

אני חושבת שזה תלוי אדם

היו אצלי בנות בכיתה שבאמת היו משועבדות ללימודים

וכתוצאה מזה נפגע הצד ההתנדבותי

ויש אחרות ששמו גז על המקום ההתנהגותי וזלזלו בלימודים

ועכשיו לקראת הסוף יש להן בעיות

בעיה לעשות חלוקה גורפת

וקשה למצוא איזון בריא

אני מקווה שאת תצליחי למצוא כזה בזמן שנשאר לך ללימודים

אבל לפי מה שאתה אומר הרבה דברים לא היו קורים. אם ר' עקיבא היה ממשיך לעבוד את ה' בשגרה ולא היה עושה מהפך גדול- לא היה ר' עקיבא. זה רק דוגמא..

רוב המהפכות הגדולות התחילו אצל נוער אידאליסטי. ברור שלא כולם נועדו להיות מחוללי המהפכות אבל הלימודים והעומס אולי מונעים הרבה דברים...

ברור שאפשר לוותר על כמה בגרויות ולתת לנוער לפעול יותר- כי עם האנרגיה והדברים הגדולים שהנוער עושה בתור נוער, הוא ממשיך בתור מבוגר לעבוד את ה' בשגרה. השנים האלה אלו השנים שהבנאדם צריך להכין את עצמו להיות מבוגר טוב.

אבל אולי זה כמו שכר פסיעות- שכר בגרויות... השכר עולה עם רמת הקושי של הבגרות הקרובה....

אבל אני עדיין מאד מתחברת לקטע,

גם אם יוסי גרין היה כותב אותו.

(סתם עלה לי יוסי גרין...)

הרעידה הכי חזקה לשנת 2016. כבוד!

2026 Mindanao earthquake - Wikipedia

למה אני קוראת הודעות מפעם

למה כבר בשני ספרים גדליה הוא גבר חסון גבוה ומושך שכל קוראת רוצה כמוהו ואז באמצע הספר הוא מאכזב למה

למה אני מרגישה שהכל עליי 

למה קשה להיות עצמאית (לא בעסק)

למה אני לא הולכת לישון בכאלה שעות

איך החיים הולכים להשתנות מסוף השבוע הזה ואני מקווה ממש שישתנו לטובה

למה תמיד אבא עוזר ועוזר ועוזר ואז בסוף אני כועסת עליו

למה הוא כאילו עוזר לי אבל באמת נראה לי שהוא עושה את זה בשבילו

למה כל התהיות שהיו לי בראש שבשבילם נכנסתי, כדי להוציא ותם, נעלמו פתאום וחוץ מגדליה אני לא זוכרת מה עוד הפריע לי

למה החיים כאלה עליות וירידות

ולמה גם דברים פשוטים מסתבכים לפעמים

לא תמיד, אבל לפעמים כן

למה אי אפשר להרוויח 20 אלף שח לגדל ילדים בנחת לאפשר לבעלך לגדול בתורה להיות רגועה עם בית מסודר בגדים מקופלים בארונות כיורים ריקים בלי שימוש בחדפ ארוחצ מוכנה חמה כל יום למה

איך יכול להיות שכל כך הרבה הודעת ורק אחת שלי

אני זוכרת שהיו הרבה יותר

ללכת ביישוב בלילות מזכיר לי את פעם

מעניין

אולי בקיץ יהיה מעניין יותר? אולי לא

למה הפסיקו לייצר נוקיה208

למה לא המציאו עוד טלפון חדש בדיור כמו נוקיה 208

למה אני בטלפון הרביעי או החמישי ב7 שנים האחרונות זה לא תקיןןןןן

ואין לי מספרים של אנשים מפעם ואין איך לשחזר

אפילו בנות מפה שפעם היו לי

מה שלומך?

ואת עדיין כותבת באותו סגנון שהיית לפני מאה שנה.

ללכת עם אילה בלילה ולדבר על חשופיות ישר הזכיר לי את האולפנא

למה אני האישה היחידה בגילי שעדיין מתגעגעת לאולפנא

למה אני אומרת בגילי וזה נשמע שאני זקנה אני לא זקנה

אני רוצה להיות קשורה לבנות המתוקות הצדיקות קדושות צנועות האלה

אני רוצה לחזור לאולפנא ואני מוכנה להתפקשר גם אם זאת לא ה- אולפנא

אני רוצה להיות עצמאית

אני רוצה שירים זמינים בלי לפתוח מחשב

מספיק לי די והותר מה שעובר עליי

והעומס הזה שמגיע

מכל מיני סיפורים שקורים מסביב

עושה לי אדרנלין לתקופה ואז בבת אחת ריסוק עז מלווה בדכאון לא ברור

עד שהבנתי שהוא ברור

אסור לי להיות שם יותר מידי

ואני מוגבלת

אני יכולה להיות נחמדה

להתעניין בשלום

להביא משהו נחמד אם מסתדר לי

אני לא יכולה לתת את הבית שלי

או את האוכל שלי

או את הלב שלי

וזה גם לא יעזור

עכשיו צריך להתפלל

ואיפה אני ואיפה להתפלל

ויערה עושה לי פה 3 תפילות ביום מעמידה אותי במצב שאני מרגישה הכי לייטית בעולם

אבל יש לי תפקיד

כרגע במסגרת התפקיד אני נותנת תנאי חיים לאלה שבאחריותי

הלוואי שאצליח גם לתת להם תנאים רוחניים מיטביים

הוי טאטע רחמים עלינו

אנחנו רוצים להתפלל

חסרים לי כמה ימים בשבוע להספיק כל מה שצריך גם ככה אני בעומס לא יאומן

מתלבטת אם לישון או לאכול או ללכת לשיעור

בקיצור גאולה עכשיו

זה בוודאי יפתור את כל בעיותינו

ובלי הנחת של אביגייל

אנחנו רוצים בית דוד

מהר עכשיו אין זמן לחכות

חיכינו מספיק אביגייל

טאטעעעעעע רחמיםםםם עלינו

ותן לנו שמחה!

קוראים לזה מובחנות

אולי יום אחד אהיה פסיכאטרית

אולי בגלגול אחר כשיהיה לי יותר הבנה בשפה האנגלית

צריך פשוט להכיר את הנפש לחיות איתה בשלום ולא לתת לה לנהל אותנו למקומות אסוניים.

מובחנות היא היכולת של אדם לזהות ולהחזיק בזהות, במחשבות, ברגשות וברצונות שלו, מבלי להיות תלוי באישור, בלחץ או בציפיות של אחרים.

אדם בעל מובחנות מסוגל לשמור על עמדתו ועל גבולותיו האישיים, ובמקביל לקיים קשרים קרובים ומשמעותיים עם הסובבים אותו.

אגב, רגישים לפעמים מתקשים בזה. הם ממש מרגישים פיזית את הסביבה שלהם.

לא שאני תלויה באישור ובציפיות. פשוט לוקחת ללב כאבים של אחרים וחושבת שראוי שאעזור להם כמה שאני יכולה.

כאילו אם זאת היתה אחותי, לא הייתי מארחת אותה?

אבל כאן בדיוק הנקודה, היא לא אחותי ואני באמת לא יכולה ארח אותה.

ואז לשחרר את זה והלבין שלמרות שזה נשמע אגואיסטי וגם בתיה אמרה לי מה פתאום מה פתאום ולאה אמרה זה לא שייך איפה תשימי אותה

אז למרות שבהתחלה חשבתי איזה אנוכיות זו לדבר ככה

להבין שזה המצב ואין לי ברירה אלא לשחרר

כי לחשוב עליה בלי  יכולת לעזור זה קשה

ולעזור זה לא אפשרי

אז מה נותר?

להתפלל

והוא זה שמוביל אותי לרצות לעזור ולהיות קשורה ולהתעניין

ההיא התגרשה, בא נהיה איתה בקשר אולי ככה נדע מה הסיפור שהיה שם

ההיא בודדה, נהיה איתה בקשר אולי נבין משהו על הנפש. אולי נקבל כבוד כי היינו שם בשבילה.

ההיא בעלה עובר מה שעובר, בא נעזור לה, ואז תכנס בפנים והיא תפתח את הלב.

אולי, אני לא יודעת.

בינתיים לא קיבלתי שום מידע על שום דבר וזה גם לא ייתן לי שום דבר, וגם כבוד לא קיבלתי חחח

איזה יצר הרע יש בעולם הזה! לרצות לעזור כדי לקבל כבוד. אז זאת האנוכיות האמיתית בעצם. עכשיו הבנתי.

זה סקרנות בלבוש אחר. ואולי את בסוף באמת נותנת את הלב שלך (ואז נשארת מרוקנת). ולגבי כבוד - אולי. אבל לא מקבלים ככה כבוד. גם הצד השני מרגיש אותך כמו שאת מרגישה אותו ולפעמים הוא נרתע בלי לדעת למה.

(אגב, נשים, ובמיוחד דתיות, הרבה פעמים אומרות "הוא הטריד אותי" על כל שיחה שהיה שם אנרגיה לא ברורה שהייתה לא נעימה להן ולא היה להן טוב שם, כלומר - הוא פעל בסדר לפי הכללים אבל האנרגיה שלו הייתה מרוקנת ולא נעימה והן מרגישות את זה, רק שבהעדר מילים לתאר את זה הן אומרות "מטריד")

לא חושבת שהן הרגישו אותי ככה, כי באמת עשיתי את מה שעשיתי לא בשביל הכבוד, באמת באמת באכפתיות.

בסדר 

אנחנו גם וגם וגם וגם. גם רוצים (כבוד, סקרנות,...) וגם רוצים להביא טוב לעולם. שני הגורמים האלה חיים בתוך הגוף ביחד. לא תמיד הם סותרים אחד את השני.

אנחנו צריכים להציב גבול רגשי.

הדבר הכי חשוב.

אם אני יכול לעזור או לעשות משהו. בשמחה. אבל סתם לכאוב אותם ולסבול יחד איתם? למה? למה זה מועיל?. אותו כנ"ל אגב חדשות ואקטואליה שהייתי מכור כבד וקצת נגמלתי במידה ואני רואה מהצד מכורים אחרים. זה נוראי.

צריך לדעת חדשות. צריך להתעדכן. צריך לפתח דעה. אבל לא צריך להתכווץ בגוף על כל דבר שקורה בעולם.

לא חדש, כבר חודש. אבל חדש. אולי אפשר לומר: הבחור החדש.

והוא אמר לי תודה רבה.

יותר מששמחתי על התודה שמחתי על עצם זה שהוא אמר לי משהו.

כאילו, חמודים, אני אוהבתתכם והכל אתם ב"ה טפו טפו יחידי סגולה בדור הזה

ואשריכם לגמרי כמו שנאמר

אבל

לומר תודה למי שהכין לך אוכל וטרח בשביל שיהיה לך נעים ונחמד זה דבר בסיסי

ואם האדם הזה הוא אישה אז כן

צריך לומר תודה גם אם זו אישה

עכשיו אני דנה לכף זכות וברור לי שהם בסדר ואף פעם לא הקפדתי עליהם בעניין הזה

(למעט שבועות? אולי)

אבל פתאום כשמישהו פונה אליך ומכיר בעצם קיומך ובעצם זה שנתת מעצמך בשבילו

וואו

אשריך לגמרי

והוא הזכיר לי את יהודה פתאום זה היה לי כזה אווץ

אבל יהודה אומר שהוא לא אותה בחינה אז כנראה שלא

להבדיל בין החיים, כן.

(יהודה זה מי שאני חושב שזה?)

הבחור שאמר תודה הזכיר את יהודה שכנראה אולי אתה חושב. לא שהכרתי אותו מידי בחייו אבל נדמה לי שהוא היה מהסוג של האנשים שיגידו תודה לאישה למרות שהיא אישה והוא בחור. נכון?

אחרי שהוא נרצח, פתאום התחילו לחפש שיחות איתו. גם נשים וגם גברים.

אח"כ אם זוכרים אותך

אולי בהודעה הנעוצה של נוג"ה יש משו על סרטים