לקח לי הרבה זמן להקליד, אבל אני רוצה שייקראו את זה ושייכנס כמה שיותר עמוק...
--
מכירים את זה,
שפתאום באמצע השיחה דמעה אחת של מלח נוצרת ללא סיבה בשולי העין,
וצריך להרים לרגע את משקפי השמש הכהים ולהעביר אצבע מחוספסת על מנת לנגב את העין?
ואז העולם נראה מטושטש כאילו מרחו אותו בצבעי מים, אבל נקי וטהור ללא משקפי מגן.
והאצבע הרטובה חוזרת לכיס והמשקפיים שוב מסתירים את האמת של העולם.
מכירים את זה,
שפתאום באמצע הריצה טיפה אחת של מים נושרת משום מקום על השיער,
ומחלחלת אט אט אל הקרקפת וצריך לגרד קצת את השיער האטום על מנת לנגב את הגירוי?
ואז התסרוקת החיצונית מאבדת צורה וראוותנות, אבל הראש שוב רענן וחדש כבתחילה.
והמטלית הלחה חוזרת לתיק והשיער מתייבש שוב ושב להיות כטבעו של עולם.
מכירים את זה,
שפתאום באמצע החיים זרזיף אחד של תורה לשמה נכנס ללא שום ידיעה,
והופך את הלב וגורם להרהר, וצריך לנער את הגוף החומרי ולפתוח לו מקום כדי... להתחבר?
ואז שוכחים לרגע מבעיות החיים המטרידות ושערי שמים נפתחים וקשר חזק מתרקם.
והזרזיף הדק הזה שוכן בתוך המוח והלב, ובלי לשים לב משנה את פני העולם.
מכירים?
