בס"ד
פעם עצמתם עיניים לקחת נשימה עמוקה והעזתם לצלול פנימה?
ממש לגעת בשורש של הנשמה שלכם?
פעם כאבתם כשגילתם שורש רקוב?
מה עשיתם?
עקרתם אותו?
בכיתם בגללו?
שנאתם אותו?
שנאתם אותו והחלטתם שאם ככה השורש כדי לכרות את העץ כולו
להגמר לגמרי?
או שאולי
ממש כמו שהעזתם בהתחלה
ליטפתם אותו
וגיליתם איך גם השורשים הרקובים ביותר בכם
הדברים המכוערים
יכולים באהבה ותשומת לב
לגדול לדבר נפלא
לעיקר גדול וטוב בנפש שלכם
יש הרבה סוגי אמיצים
יש שהורגים ג'וקים
יש שקופצים מגבהים
יש שנלחמים בשדה קרב בעבור ארצם
האמיצים החביבים עלי
הם אלו שיודעים לקחת נשימה עמוקה
ולגעת
אלו שלא מתפתחים רק שתילים אחרים שנובלים בעצמם
אלא יודעים לאהוב ולראות את הטוב גם בעצמם
למרות השורשים הרקובים.