עד הסוף,
ואז תראה איך שא-ני הולך
י-פה בתלם והולך
והולך
והולך
והול---ך
אה
אה
אה, אה, אה
והולך
|יורד בטון| והולך
|אקורד מוזר| והול- |עולה| א-|עולה| |זועק| אאאאאאך
|פסנתר|
|אקורד סיום|
|מחיאות כפיים|
(ארר. קולות שניים לשירים יפים
בא לי מנגינה!!!!)
עד הסוף,
ואז תראה איך שא-ני הולך
י-פה בתלם והולך
והולך
והולך
והול---ך
אה
אה
אה, אה, אה
והולך
|יורד בטון| והולך
|אקורד מוזר| והול- |עולה| א-|עולה| |זועק| אאאאאאך
|פסנתר|
|אקורד סיום|
|מחיאות כפיים|
(ארר. קולות שניים לשירים יפים
בא לי מנגינה!!!!)
יש איזה שיר אחד שהמקהלה רה באיזו הופעה שלא השתתפתי בה
אז הרשיתי לעצמי לא ללמוד אותו,
ויש בו המווווון קולות
מסובכים כאלה
והיום בַּחזרה אני זרמתי איתן והמצאתי את הקולות לפי הזיכרון ולפי הדמיון
והמנצחת אפילו לא שמה לב שלא ידעתי כלום
|טופח לעצמו על השכם|
|קורס|
אוי
אין לי כוח
מעניין אם זה עובד
מעניין אם זה יעבוד

ישקפיץחייב דחוף.

הרבה התחיל כאן.
כתיבה ופריקה ודברים חדשים, אנשים חדשים
מסגרת שונה לתקשורת.
לילות קרים, שיחות ארוכות שעוברות בהרבה מקומות אבל בסוף משאירות טעם מר של אכזבה וכמיהה.
ציפיות, בלי מקור. פרשנות, רצונות ודמיונות.
נגמר מהר או לאט, אבל בעצם בכלל לא התחיל.
או לא נגמר באמת, עד שנגדע. ואז שוב, מבליח, מצפה-מתאכזב-שוקע, נשאר לבד.
ובסוף הכל חוזר לאותה הנקודה, אותה הכמיהה, אותו החוסר.
מה שמילא אך ייסר ובכל פעם היה בלב חצוי, רק הגביר את הרצון בכל פעם.
קוראים לזה בכל מיני שמות - בדידות, חוסר בחום ואהבה...
רכבת הרים של רגשות, חיים שלא ממשיכים בשום כיוון למשך תקופה ארוכה.
בכל פעם משהו אחר בא ומתחיל הכל מחדש.
אין סוף. בסוף זה רק אני.
שלום בנצי 👋)