יעלאני: "אמא, תודה על הגלידה, היא מה זה טעימה! רוצה לטעום? קחי, זה ממש משובח..."
"לא!!"
"אה, אופס
"
(היום.)
"אבא, למזוג לך קולה?"
"שלא תעזי!!"
"אה, נכון |מצחקק|"
"תטעמו את הגביניות שסבתא הביאה..."
"לא רוצה"
|נאנח|
|מצחקק|
סבתא שלי: "קניתי במיוחד בשבילך את העוגה שאתה אוהב"
אבא שלי: "אמא... את יודעת שאני בדיאטה..."
סבתא שלי: "בטח! אמרתי למוכר שזה לדיאטה, אז הוא הוריד חלק מהעוגה"
סבתא שלי קורעת
עץ על מיםוהיא הביאה את כל העוגיות מהמאפיה הזו ליד הבית,
ושני משחקים,
ואת הריח של הבית שלה
העיקר שהיא באה אלינו
עץ על מים
ה' תמוז.תודה שהזכרת לי! נשמולה שכמותה
אולי נחבר לה ברכה:
רון רון
עם השיער הקצר והחמוד
מזל טוב לבר מצווה,
ברוכה הבאה לעולם ה-13
(בקרוב אני בורחת לך ממנו. נצלי כל רגע ביחד)
הממ
מזל טוב
שתזכי לאושר
ודיר באלק את בורחת לפנימיה עוד שנתיים
ואנחנו הולכות להדריך יחד בסניף הכושל שלנו אם ראשית לא תרצח אותי
(היא תרצח אותי. עזבי)
הממ
מזל טוב
אני אוהבת אותך
ד"ש להדסה
רק שתיים. אחת המדוברת ואחת בכיתה ז'.
(הפסקתי לעקוב בערך בכיתה ב')
אבא בדיאטה.
אבא לא אוכל אף אחד לא אוכל.
ואמא צריכה להתחיל ללכת לקניות..
יעליש מספיק אוכל לכולם.
זה שהם בדיאטה לא מפריע להם לקנות לנו דברים טעימים ומשמינים
נקודה טובהאחרונהמעניין אם זה עובד
מעניין אם זה יעבוד
ישקפיץחייב דחוף.
הרבה התחיל כאן.
כתיבה ופריקה ודברים חדשים, אנשים חדשים
מסגרת שונה לתקשורת.
לילות קרים, שיחות ארוכות שעוברות בהרבה מקומות אבל בסוף משאירות טעם מר של אכזבה וכמיהה.
ציפיות, בלי מקור. פרשנות, רצונות ודמיונות.
נגמר מהר או לאט, אבל בעצם בכלל לא התחיל.
או לא נגמר באמת, עד שנגדע. ואז שוב, מבליח, מצפה-מתאכזב-שוקע, נשאר לבד.
ובסוף הכל חוזר לאותה הנקודה, אותה הכמיהה, אותו החוסר.
מה שמילא אך ייסר ובכל פעם היה בלב חצוי, רק הגביר את הרצון בכל פעם.
קוראים לזה בכל מיני שמות - בדידות, חוסר בחום ואהבה...
רכבת הרים של רגשות, חיים שלא ממשיכים בשום כיוון למשך תקופה ארוכה.
בכל פעם משהו אחר בא ומתחיל הכל מחדש.
אין סוף. בסוף זה רק אני.
שלום בנצי 👋)
