בס"ד

את לא היחידה עם קשיים של אמונה באהבת ה' כלפייך:

לא סתם ה' שלח לנו את רבי נחמן ותורתו.

הכי חשוב לא לוותר להמשיך להקפיד על התבודדות עם ה'(שהבנתי שאת עושה) וללמוד תורה מחזקת ומרפא:

בגן האמונה - הרב שלום ארוש

בשדי יער - הרב שלום ארוש

משיבת נפש - רבי נחמן מברסלב

תשוב תחייני - הרב יהושע שפירא שליט"א

"ישראל קדמו לתורה"

כלומר ישראל אהובים מצד עצמיותם לא משנה מה יעשו = גם אם חלילה יעשו עבירות.כמובן שזה לא מתיר לעשות עבירות.

ה' אוהב אותנו ללא תנאי ורוצה לעזור ולתת שפע ברוחניות ובגשמיות גם לנברא הגרוע והקטן ביותר - רבי נחמן אומר זאת בפרוש.

וכן הוא אומר שצריך האדם להיות עקשן בעבודת ה' יהיה מה שיהיה להמשיך להתפלל(שעה התבודדות עם אבא בכל יום) - סוף כל סוף כל התפילות יועילו.

גם על האמונה כמובן צריך תפילה.

משהו שחשבתי עליו לא מזמן:

אם רק נרצה להיות מלאי אמונה בה'/עובדי ה' בכזאת אמונה וכו' וכו' כמו צדיקים רבים שפוגשים ביום יום היתכן שזה יבוא לנו ככה סתם?

אלא

אם נשקיע זמן ללמוד תורה מתאימה לנו ונתפלל לה'(=ליישם) שנקיים את מה שלמדנו,ב"ה תהיה התקדמות.

אבל בלי לעשות שום מעשה = מאוד סביר שלא תהיה התקדמות.

מה עם ללמוד 15 דקות ביום:

"תשוב תחייני" של הרב יהושע שפירא שליט"א

בגן האמונה/בשדי יער....

וליישם את הדברים.

ה' איתנו

הבא ליטהר מסייען אותו.

ולפעמים מצליחים להוציא תפילה נרגשת מהלב לה' מרוב הרגשה ש "די באמת אין מי שיכול לעזור לי חוץ מימך אבא" ובאמת מרגישים שיפור(אע"פ שההרגשה יכולה לחזור- אבל בהסתכלות כללית אמיתית על עצמנו מהעבר מגלים התקדמות!)

"צריך להיות עקשן גדול בעבודת השם" (תו' מ"ח ח"ב).

ועצה נוספת:

תשתדלי להתנדב זה יעזור מאוד להרגשתך

ביקור חולים

גמילות חסדים

לשמח חתן וכלה

.......

בס"ד

אליקום תור- ובקשו את ה'+מכנסיים קצרות  די"מ

בס"ד

ישנו משל נפלא של המגיד ממזריטש,

על האב שמסתתר מבנו.

האב מסתתר לא בגלל רצון להתרחק, ולא בגלל שהוא לא אוהב,

אלא כי "תענוג תמידי אינו תענוג".  האב מצפה מבנון לחפש אותו, ללכת בעיקבותיו,

להמשיך להאמין באהבתו אליו. קירבה שמגיעה לאחר ריחוק,

ובפרט קירבה שמגיעה לאחר עבודתו של הבן בחיפושיו אחר אביו,

היא מענגת לאין שיעור מאשר האב היה מופיע פתאום מעצמו. ובכוח החיפוש של הבן 

כאשר הבן נמצא עם האב, הוא בטל אליו, הוא נכלל באורו של האבא.

כאשר האב מתרחק, הבן בחיפושיו אחרי אביו,
מוצא את האב בתוכו. הוא מתחיל לחשוב כמו האבא, לחשוב לאן האב הלך,
איפה תהייה התחנה הבאה שלו, והאבא משאיר סימנים בדרך, שהבן יוכל להמשיך ללכת בעקבותיו...

ובנמשל, כשאנו חוות קרבת ה', אנו בביטול, וזו החוויה הכי הכי מדהימה שיש.

באותם רגעים אין לי שום מציאות, ואין בכלל מציאות אחרת, מלבד מלא כל הארץ כבודו. 

אבל לרוב החוויה שלנו היא כשהקב"ה מסתתר מאיתנו, ואנו חווים את עצמינו כמציאות נפרדת מהבורא,

ואז מתחיל הכאב והקושי.

ואומר המגיש ממזריטש, כל עוד הבן זוכר שהאב אוהב אותו,
וכל מטרתו היא החיבור אח"כ,  
וחשיפת הקשר העצמי הפנימי שלא תלוי בקירבה הגלויה,

אז הניצוץ של הגאולה קיים,  ומובטח לבן שימצא את אביו. 
אבל כאשר הייאוש או העצלות, או חוסר האמון משתלטים- אז מתחילה הגלות.

הרבי מילובוויטש סיפר את המשל הזה, אך המשיך אותו בפניה לבורא עולם,

באומרו שהבן מחפש ומחפש וכמה אפשר עוד לחפש?

וממש במילים שלך- כמה אפשר לצפות מבשר ודם, בדור שלנו, דור מלא הסתר?

ומסיים בבקשה ובתפילה לגילוי מלכותו של ה' בעולם.

יקרה,

התפילה שלך, הצימאון שלך לאלוקות, זה הדבר הכי טהור שיש.

אל תתני לשום יצר רע להשתמש בזה ולהחליש אותך.

כתוב שככל שהאור חזק ועוצמתי יותר, כך הקליפה שמכסה עליו חזקה ואטומה יותר.

אור קטן גם וילון קליל יסתיר אותו, אבל יש אעור שמחייב חומות של בטון כדי למנוע מהאור להאיר.

והתפקיד שלנו הוא להמשיך באמונה בתפילה ובציפייה לגאולה האמתית והשלמה.

דעי שכל מצווה שאת עושה מחברת אותך עם הבורא.

כל מצווה היא אור אלוקי שאת מוריד לעולם, והוא סובב אותך כמו חיבוק.

כל לימוד תורה שלך הוא מזון לנשמה, הוא נכנס אל תוך השכל, ואת "תופסת" בשכלך חלקיק מחוכמתו של הבורא,
שנתן לנו את עצמו בתורה "אנא נפשי כתבית יהבית"- אני את נפשי כתבתי ונתתי"- אלו ראשי תיבות של המילה אנוכי. (אנוכי ה' אלוקך) .

והרצון האמתי היחיד שלך הוא הרצון של הבורא-

הגאולה האמתית והשלמה בה "מלאה הארץ דיעה את ה' כמים לים מכסים."

במילים דומות אמר האדמו"ר הזקן  לקב"ה :"לא רוצה את גן העדן שלך, לא רוצה את העולם הבא שלך, רק אותך לבדך".

יש לך את הצימאון הכי טהור ונעלה לאלוקות, ואת המודעות לצמאות הנשמה לאלוקות.

העבודה שלך יקרה, זה לדבוק. להאמין, לבטומ בה'.

לבטוח באהבתו אליו. ולהמשיך בתורה, במצוות להרבות אור בעולם,
עד שתזכי לראות "זה ה' קיווינו לו ויושיענו".

וזהו

השם יברך אותך.

רציתי להגיב.

לא היו מילים שהיו נכונות להגיע ולהכתב לך פה.

ויתרתי.

יצאתי.

הגעתי לזה -

חזרתי במיוחד להקדיש לך.

מתפללת שלפחות המילים המילים האלו יתנו לך הרבה כוחות, ויותר ממה שהן נותנות לי כל פעם מחדש.

בקטע של להשאיר משמעות לנצח בעולם

אם כבר להיות מפורסם עכשיו יותר קורץ לי

אבל גם זה לא באמת

מנהל שתלוי בעובד שלו יקדם אותו.

אני אשאל בפעם הבאה. תודה!

אולי דוכן מיצים בפארק

או שערות סבתא ביום העצמאות

שאר המקומות מקבלים בעיקר אשראי

לאט לאט גם לא מקבלים מזומן.

לדוגמה היום הלכתי לקנות משהו בקניון

היו 2 ילדות-נערות לפניי שרצו לשלם במזומן

אבל הדוכן הזה מקבל רק אשראי

(רציתי לעזור. אבל לא היה לי כסף להחזיר להם עודף.)

לק"י
 

אף נהג מונית לא הציע לי.

זה מוזר שהכל עובר לאשראי. מה יעשו ילדים שהולכים לקנות....

מאחל שהמקום יהיה טוב לך ברמה האישית והמקצועית, שההמשך יהיה טוב מהפתיחה כעת, שתיהנה מהעבודה ושיהיה רגוע.

זה לפחות הרושם שלי מהפעילות שלך בפורום.

לכן אני לא דואג לך שיהיה לך בהצלחה רבה!

תבדוק בסניפים שקרובים אליך

א לַכֹּל זְמָן וְעֵת לְכָל חֵפֶץ תַּחַת הַשָּׁמָיִם:

ב עֵת לָלֶדֶת וְעֵת לָמוּת עֵת לָטַעַת וְעֵת לַעֲקוֹר נָטוּעַ:

ג עֵת לַהֲרוֹג וְעֵת לִרְפּוֹא עֵת לִפְרוֹץ וְעֵת לִבְנוֹת:

ד עֵת לִבְכּוֹת וְעֵת לִשְׂחוֹק עֵת סְפוֹד וְעֵת רְקוֹד:

ה עֵת לְהַשְׁלִיךְ אֲבָנִים וְעֵת כְּנוֹס אֲבָנִים עֵת לַחֲבוֹק וְעֵת לִרְחֹק מֵחַבֵּק:

ו עֵת לְבַקֵּשׁ וְעֵת לְאַבֵּד עֵת לִשְׁמוֹר וְעֵת לְהַשְׁלִיךְ:

ז עֵת לִקְרוֹעַ וְעֵת לִתְפּוֹר עֵת לַחֲשׁוֹת וְעֵת לְדַבֵּר:

ח עֵת לֶאֱהֹב וְעֵת לִשְׂנֹא עֵת מִלְחָמָה וְעֵת שָׁלוֹם:

ט מַה יִּתְרוֹן הָעוֹשֶׂה בַּאֲשֶׁר הוּא עָמֵל:

י רָאִיתִי אֶת הָעִנְיָן אֲשֶׁר נָתַן אֱלֹהִים לִבְנֵי הָאָדָם לַעֲנוֹת בּוֹ:

יא אֶת הַכֹּל עָשָׂה יָפֶה בְעִתּוֹ גַּם אֶת הָעֹלָם נָתַן בְּלִבָּם מִבְּלִי אֲשֶׁר לֹא יִמְצָא הָאָדָם אֶת הַמַּעֲשֶׂה אֲשֶׁר עָשָׂה הָאֱלֹהִים מֵרֹאשׁ וְעַד סוֹף:

>> הכל עשה יפה, בעתו!!!!

לכל דבר יש את הזמן שלו

אבל הגשמת חלומות לא תלויה בשום דבר לעניות דעתי.

ג

(למשל - מי שמגיל צעיר חלם להיות רופא, להיות טייס, להיות דיין, לזכות בפרס נובל…   לוקח זמן להגיע להגשמה של חלום שכזה, לא?)

אני חושבת שאין דבר שעומד בפני הרצון, ואלו שהצליחו הם אלו שלא עמדו נואש וכנגד כל הסיכויים עשו את שעשו

יכולה לצטט לך אלפי משפטי מוטיבציה שמצדדים בדעה שלי.

יש דברים שיותר תואמי גיל, אבל לעולם לא לומר אי אפשר...

ואם נצמד לדוגמאות שלך אז לא חושבת שייעוץ למשל תואם גיל של בחורונת מתוקה בת 18, אבל מכירה כמה בחורות כאלו... בסוף יש ויש.

ואני רווקה ושידכתי את אחת החברות שלי

ובהחלט מאמינה שהכל אפשרי ותלוי רק בנו!

ככל שהגיל גבוה יותר -

קל יותר להגשים חלומות.

כי נפתחים עוד אפשרויות ואופציות

והרבה פעמים גם כלכלית יותר קל

אבל בטח זה שונה מאחד לשני ולמסלול חיים

באיזה שהיא סיטואציה, שמבחינתי אני על הגל של הגשמת חלום ספציפי.. שנראה "פחות רלוונטי" לסיטואציה שלי מבחינת אחרים.

אבל אני מרגישה שזה לא מפריע לי..

הרבה פעמים אנשים אומרים שצריך לעשות כל דבר לפני הגיל והסטטוס המתאימים, אבל לא מרגיש לי ככה..

ובסיטואציה כזאת דיי מנסים למנוע מהאדם לפעול ככה 

מסכים איתך לגמרי,

וחבל שככה הורידו לך.

(מכיר אישית על שידוכים שעשו אנשים צעירים ממש שהצליחו)

ובכלל, היום העולם כבר יודע שגיל זה רק מספר 

אפילו בחורון צעיר בישיבה קטנה יכול לעשות שידוך. כן!

כלומר, להציע וזה בהחלט עשוי להיות מוצלח. בכלל לא תלוי גיל.

אז נכון שאם היתה לי שאיפה דוחקת להטיס מסוק

ועד עכשיו לא הגשמתי אותה, אז כבר אין סיכוי...

אבל ללמוד? לפתח כשרון שעד עתה היה עטוף

בקורי עכביש, לטוס למזרח הרחוק או להיכן

שלא יהיה (טוב, אז לירח לא...) -

אני, כבר סבתא, ועדיין יש לי חלום

לראות לוויתנים במקומם הטבעי,

ולצייר, ואולי ללמוד לפרוט על פסנתר

או משהו...

איך כתבה כאן lavender - זה עניין של רצון.

ודאי, בגיל מבוגר יותר, יש אולי פחות כוחות,

אבל לצייר, לצלם, לטוס לאנטרטיקה למשל -

מה הבעיה?.....

חברים, אפילו האסקימוסים כבר לא מוותרים על

הקשישים שלהם (אני מניחה) ושולחים אותם לשבת

בהשלמה על ערימת שלג קרובה ולצפות לדב

הרעב הבא (זה שפספס את הקשיש הקודם)

אל תגזימו.

בטיול לארצות הברית, לדרום אפריקה, לאיסלנד - יש הפלגות יומיות הזמינות לכל אדם, לצפייה בלווייתנים.  

לא צריך להוציא הון על טיול ליעדים אקזוטיים.  

שעכשיו אני בשלב קצת מבולבל בחיים שלי

אז עוד יותר מרגיש ככה

אמרתי משהו בסגנון לאדם גדול שהכרתי והוא ענה לי:

אני חי מהבוקר עד הערב כל יום (משהו כזה) - ברוך השם.

חושבת שטבעי שכבני אדם איננו יכולים לחיות כמו...פרה

למשל, ויש מחשבות וחששות ותקוות, אבל איך אומר

ד"ר הררי (אתר התבוננות פנימית) - אם המחשבות

אינן מהסוג שנושא פרי, לסלק אותן.

לא קל, אבל באמת, אם חושבים, החיים עוברים

כל כך מהר (מגילוכד' 40 בערך)....

כן. קל לדבר. בראש ובראשונה, אני מדברת

זאת לעצמי.

אאל"ט (אם אני לא טועה, אין לי כח לכתוב

זאת כל פעם מחדש), ד"ר אדהאן אומרת

לעטוף את המחשבה/חרדה הזו

עם נייר עטיפה נחמד, לקשור בסרט

נחמד ולהעיף אותה (אפשר עם בלון...)

למעלה.

ה ו א  יקבל זאת באהבה, בהבנה,

בחיוך, בליטוף רך על הראש:

הכל בסדר, בני היקר, ויהיה

עוד יותר ועוד יותר ועוד....

ולדבר עם מישהו וכו' וכו'....

אתה שיא הצעיר. שיא!

עוד כל כך הרבה דברים

טובים עוד נכונו לך, בעזה"ש!

יודעת שאינך זקוק לנחמה,

סתם...

וגם להזכיר לי שאני עוד צעיר,

כי בקטעים האלה אני תמיד מרגיש כאילו יש הרבה

דברים שיכולתי לעשות בשנים שעברו ולא עשיתי

ואז זה גם מעציב

נראה לי זה עצוב לקרוא את זה מבחוץ, אבל יש מצב שהאנשים המדוברים שמחים עם התהליך שהם עוברים בחייהם.

מכירה את הרהורים העצובים.

דבר ראשון הם עוברים, נמצאים בהם קצת ואז עוברים הלאה להרהורים מסוגים אחרים.

דבר שני זה משהו שעוזר למצוא את הכיוון בחיים בעיקר בשלב שיש עוד הרבה החלטות לפניך. זה טוב לחוות את החיים גם מהזוויות האלה וזה עוזר להבין עם הזמן מה עושה לך טוב ומה נכון לך.

רק צריך לזכור לא לשקוע בזה...

https://www.e-vrit.co.il/Group/5544/%D7%A1%D7%A4%D7%A8%D7%99%D7%9D_%D7%A7%D7%95%D7%9C%D7%99%D7%99%D7%9D_?srsltid=AfmBOopkpkhrNmbuIYEZJS_4rIfzMSgcjeC450hza-BzSY-o6IRCc2LX

אפשר גם לקבל קודים מהספריה להשאלה

יש גם ליבי