אני חושד שנעשיתי בינוני
(בתפילה, בלימוד שנעלם, במעשה. בכוונה. נעשיתי בינוני)
דווקא אחרי שחשבתי שאני
מתעלה באופן לא זמני
(גאווה, רבותיי. וקצת יתר ביטחון עצמי. או שבאמת התעליתי? רק אלוקים יודע)
באה המציאות ועוררה את זכרוני
(מזל שיש מציאות. אחרת הייתי צריכה להתעורר בדרכים פחות נעימות)
אני אדם מעפר באתי ואליו אני אשוב
(להכניס לראש. להכניס לראש. ארר)
הרוח המנשבת בי קרירה
(מאד. אני צריכה קצת חום אנושי. או אולי חום אלוקי)
בכל מצב שמנסה אני לשמור על הגרוב
אני מקדים או מאחר
בפעימה.
(והלב שלי צריך את הזמן המדוייק, כמו חמצן לתאים)
אני צריך כיוון
(לאן אני הולכת? אני בדרך ישרה?)
איזון
(הו, חייבת)
כדי לצאת מהניוון
(הניוון הזה... בלעכס. מונע ממני המון)
מינון בין רוח נפש נשמה
(אני צריכה! איפה משיגים?)
בין הרצון לעשייה
(נגיד לקום בבוקר ולרצות לקום מהמיטה, אבל לנחות לעוד שעתיים של שינה. אני צריכה את המינון)
אש רוח מים אדמה
בן היראה לאהבה
(אבא או קל רחום וחנון?)
