טוייב.

1.

א) אני הכי (לא יודעת אם הכי, אבל זה עולה לי בראש) מתחברת לעלינו לשבח, כי... זה עוצמתי. כי באמת עלינו לשבח על שלא עשנו כגויי הארצות. זה עוצמתי לכרוע, להודות ולהשתחוות לפני מלך המלכים! כשאני באמת מצליחה להתרכז זה ממלא כ"כ, ומעודד... ומצד שני- מלא באחריות.

ב) לא יודעת. אני מתחברת לכל התפילה, אאל"ט. אולי בהמשך אזכר.

2.

א) כןכןכן! אני צריכה לעבוד סדר וארגון... מאד מאד

ב) המטרה שלי? יש לי הרבה. רוחנית דפקא? טוב. אני ממש רוצה להתחבר יותר לקדוש ברוך הוא, על ידי הלימוד. ממש ממש רוצה. כלומר לפתוח את התנ"ך, ולראות את הקדוש ברוך הוא מבעד לאותיות... אח. רק המחשבה על זה גורמת לי אושר אבל אני צריכה לעבוד עוד הרבה

1. א) עלינו לשבח ואלוהי נצור. עלינו, כי כמו שיעל אמרה זה מראה על הייחוד של עם ישראל, על הקשר שלנו עם הקב"ה, ולדעתי הדיבור על הגאולה והאמירה "על כן נקווה... לראות מהרה בתפארת עוזך... לתקן עולם במלכות שדי" זה דבר עצום אם מאמינים בו ברגע שאומרים אותו. ואלוהי נצור, כי הוא משקף לי טוב מאוד במה אני טועה ואיפה אני צריך להשתפר...

ב) תחנון. קשה לי באמת לפרט ככה חטאים אז אני נמנע מבאמת להתוודות אלא סתם ממלמל מילים, ומרגיש שתמיד שמחים כשלא צריך לומר תחנון...

2. א) אני מניח שאני אבחר כבר משהו... וכמו שהרמב"ם אומר, "אבל [עבירות] שבינו לבין המקום, אינו צריך לפרסם עצמו, ועזות פנים היא לו אם גילם."(הל' תשובה, ב' ו')

חוץ מ- 1ב'

ומהכותרת

זה לקחת את החטאים שלי בידיים

ולבוא בפני הבורא.

מלחיץ

אבל משחרר ומקרב.

למרות שנפילת אפיים זה טקסט יפה

אבל התוספת של שני וחמישי... רח"ל... לא מצליח להחזיק ריכוז ליותר מפסקה (בסידור קורן)

1)א)אני חושב שמוסף של שבת-היא ממש יפה 
ומתפללת נטו עלינו עם כל המי שברך ועל בית המקדש משו יפה כזה

והיא גם רק פעם בשבוע ויש לה מנגינה יפה

הכי פחות-מנחה למה?כי בה כמעט אפעם אין חשק להתפלל וגם אם כן זה כמצוות אנשים מלומדה

לא חשבתי על מידה לחופש

זה סקרים שמדברים על האינדיבידואליות הכי פנימית
לקודש הקודשים של המרחב הפרטי למקום הכי אינטימי ביני לבין הבורא
לא יודע למה עניתי בכל מקרה זה תשובות חלקיות אז אני אתנחם בזה

יכול לעזור לאחרים במקום האינטימי שלהם עם הבורא,

לא שווה 'להקריב' קצת למענם?

אולי יש פה כמה שמחפשים מטרות לחופש. לך תדע...

מאותה הסיבה של אינדיבידיאליזם אין לי עניין שמישו יחכה את דרכי בעבודת הבורא שלי
והנקודה בה אני צריך להשתנות לא קשורה או משפיעה על האחר
אני לא רבי ואני בורח מחיקוים..
יש לכל אחד את הדרך שלו אחרת סתם חבל...
חיקוים זה זול ומוריד...

אבל לפעמים אדם צריך כיוון.

נגיד פתאום נפלתי ליאוש חס ושלום, ואז מישהו אומר שעבודת ה' שלו היא רק מתוך שמחה.

אז אני אשלב בעבודת ה' שלי יותר שמחה.

בסדר? נגיד.

לא התכוונתי שעכשיו אני אתחיל פחות להתחבר לתפילת מנחה ויותר למוסף...

ולדעתי הסקר הזה נועד פשוט לדייק אותנו. אז עצרתי לחשוב באיזו נקודה אני צריכה להשתנות.

אם כתבת את זה פה או לא זה כבר עניין אחר ושולי...

בס"ד

נורא תעלב..

הכי מתחבר - תפילות ימים נוראים. זה תפילות כ"כ מיוחדות, שאפילו אני מצליח להתרכז.

הכי פחות    - תפילת ערבית של מוצאי צומות וכדו', כי כל כך קשה להתרכז.

צורה אחרת לענות על השאלה תהיה (כמו בסיפור על רבן גמליאל, טבי ולשון-הפרה):

הכי מתחבר - כל תפילה, בזמן שאני מצליח לכוון.

הכי פחות    - כל תפילה. בזמן שאני לא מצליח לכוון.

כל עוד לא ניצחתי את העצלות,אין לי ברירה אלא להמשיך להיאבק בה.

1. א'- "בנה ירושלים". השאיפה העמוקה ביותר שלי, כחלק מהשם שלי.

    ב'- לא מצליח לחשוב על משהו.

2. א' - עצלנות. למגר את הדבר הזה..

    ב' - לעלות מעלה מעלה במעלות התורה והיראה. את ה"איך" ו"מה" אני אשמור לעצמי .

קבלת שבת.

שרים וזה וזה כיף. 

כן, חשבתי.

על מידות אורך ורוחב

1.

א) התפילות של הימים הנוראים. והכי הכי תפילת נעילה. למה? כי היא הכי מעוררת אותי, מנענעת קצת (ויש לה גם פיוטים נורא יפים). אה, גם סליחות. ושירת הבקשות אם זה נחשב

ב) לא עולה לי עכשיו, אבל יש כמה

2.

א) עצלנות. והתמכרות לכל מיני דברים

ב)להתחזק בתפילה. ולברר באמת את האמונה שלי מולו

מעניין אם זה יעבוד

שלום בנצי 👋)