1. א. קורבנות. לא יודעת למה. פשוט כיף לי לקרוא את זה
ב. שמונה עשרה כולל לי מדי ולא נוגע

2. א. כן. גאווה
ב. להצליח להבין שהכל מהקב"ה ולא ממני ולשמוח בזה

טוייב.

 

1.

א) אני הכי (לא יודעת אם הכי, אבל זה עולה לי בראש) מתחברת לעלינו לשבח, כי... זה עוצמתי. כי באמת עלינו לשבח על שלא עשנו כגויי הארצות. זה עוצמתי לכרוע, להודות ולהשתחוות לפני מלך המלכים! כשאני באמת מצליחה להתרכז זה ממלא כ"כ, ומעודד... ומצד שני- מלא באחריות.

ב) לא יודעת. אני מתחברת לכל התפילה, אאל"ט. אולי בהמשך אזכר.

 

 

2.

א) כןכןכן! אני צריכה לעבוד סדר וארגון... מאד מאד

ב) המטרה שלי? יש לי הרבה. רוחנית דפקא? טוב. אני ממש רוצה להתחבר יותר לקדוש ברוך הוא, על ידי הלימוד. ממש ממש רוצה. כלומר לפתוח את התנ"ך, ולראות את הקדוש ברוך הוא מבעד לאותיות... אח. רק המחשבה על זה גורמת לי אושר אבל אני צריכה לעבוד עוד הרבה

1. א) עלינו לשבח ואלוהי נצור. עלינו, כי כמו שיעל אמרה זה מראה על הייחוד של עם ישראל, על הקשר שלנו עם הקב"ה, ולדעתי הדיבור על הגאולה והאמירה "על כן נקווה... לראות מהרה בתפארת עוזך... לתקן עולם במלכות שדי" זה דבר עצום אם מאמינים בו ברגע שאומרים אותו. ואלוהי נצור, כי הוא משקף לי טוב מאוד במה אני טועה ואיפה אני צריך להשתפר...

ב) תחנון. קשה לי באמת לפרט ככה חטאים אז אני נמנע מבאמת להתוודות אלא סתם ממלמל מילים, ומרגיש שתמיד שמחים כשלא צריך לומר תחנון...

 

2. א) אני מניח שאני אבחר כבר משהו... וכמו שהרמב"ם אומר, "אבל [עבירות] שבינו לבין המקום, אינו צריך לפרסם עצמו, ועזות פנים היא לו אם גילם."(הל' תשובה, ב' ו')

חוץ מ- 1ב'

ומהכותרת

אלא 'שומרים' את הווידוי לרגעים מיוחדים, כמו עשרת ימי תשובה או תעניות.

זה לקחת את החטאים שלי בידיים

ולבוא בפני הבורא.

 

מלחיץ

אבל משחרר ומקרב.

זה כזה חסד!

למרות שנפילת אפיים זה טקסט יפה

אבל התוספת של שני וחמישי... רח"ל... לא מצליח להחזיק ריכוז ליותר מפסקה (בסידור קורן)

1)א)אני חושב שמוסף של שבת-היא ממש יפה 
ומתפללת נטו עלינו עם כל המי שברך ועל בית המקדש משו יפה כזה

והיא גם רק פעם בשבוע ויש לה מנגינה יפה

הכי פחות-מנחה למה?כי בה כמעט אפעם אין חשק להתפלל וגם אם כן זה כמצוות אנשים מלומדה

לא חשבתי על מידה לחופש

זה סקרים שמדברים על האינדיבידואליות הכי פנימית
לקודש הקודשים של המרחב הפרטי למקום הכי אינטימי ביני לבין הבורא
לא יודע למה עניתי בכל מקרה זה תשובות חלקיות אז אני אתנחם בזה

יכול לעזור לאחרים במקום האינטימי שלהם עם הבורא,

לא שווה 'להקריב' קצת למענם?

אולי יש פה כמה שמחפשים מטרות לחופש. לך תדע...

מאותה הסיבה של אינדיבידיאליזם אין לי עניין שמישו יחכה את דרכי בעבודת הבורא שלי
והנקודה בה אני צריך להשתנות לא קשורה או משפיעה על האחר
אני לא רבי ואני בורח מחיקוים..
יש לכל אחד את הדרך שלו אחרת סתם חבל...
חיקוים זה זול ומוריד...

אבל לפעמים אדם צריך כיוון.

נגיד פתאום נפלתי ליאוש חס ושלום, ואז מישהו אומר שעבודת ה' שלו היא רק מתוך שמחה.

אז אני אשלב בעבודת ה' שלי יותר שמחה.

בסדר? נגיד.

לא התכוונתי שעכשיו אני אתחיל פחות להתחבר לתפילת מנחה ויותר למוסף...

ולדעתי הסקר הזה נועד פשוט לדייק אותנו. אז עצרתי לחשוב באיזו נקודה אני צריכה להשתנות.

אם כתבת את זה פה או לא זה כבר עניין אחר ושולי...

נגיד יעל חזקה לי כמה עלינו לשבח זה קטע עצום.

חו"מ, יש אנשים שלהגדיר במילים תשובות לשאלות כאלה עוזר להם.

1.א. בין 24:00-4:00, בכותל או במקום פתוח. אם יורד גשם זה עוד יותר טוב.
למה? כי אין אנשים
ב. מנחה/ערבית. כי מ9:00 עד 23:30 בד"כ אין לי זמן לנשום. מה שרץ לי במוח זה רשימות מטורפות של דברים שצריך לעשות, והדברים האלה הם כמעט הכל חוץ מתפילה (לצערי )

2.א. בערך.
ב. לעבוד על ההתנהגות שלי כשאני לחוצה. להישאר מפוקסת.

בס"ד

 

נורא תעלב..

 

הכי מתחבר - תפילות ימים נוראים. זה תפילות כ"כ מיוחדות, שאפילו אני מצליח להתרכז.

הכי פחות    - תפילת ערבית של מוצאי צומות וכדו', כי כל כך קשה להתרכז.

 

צורה אחרת לענות על השאלה תהיה (כמו בסיפור על רבן גמליאל, טבי ולשון-הפרה):

הכי מתחבר - כל תפילה, בזמן שאני מצליח לכוון.

הכי פחות    - כל תפילה. בזמן שאני לא מצליח לכוון.

 

כל עוד לא ניצחתי את העצלות,אין לי ברירה אלא להמשיך להיאבק בה.

1. א'- "בנה ירושלים". השאיפה העמוקה ביותר שלי, כחלק מהשם שלי.

    ב'- לא מצליח לחשוב על משהו.

2. א' - עצלנות. למגר את הדבר הזה..

    ב' - לעלות מעלה מעלה במעלות התורה והיראה. את ה"איך" ו"מה" אני אשמור לעצמי .

 

ברכות התורה.
ברגע שאתה מברך על התורה אתה מבין שהיום שלך הוא יום של תורה.
וגם קבלת שבת. הרגע הזה בלך דודי שמסתובבים ועומדים בלי סידור, ופשוט מקבלים שבת.

לא יודעת למה אני לא מתחברת.

אממ. השלמה. לתת לעצמי רבאק. להשלים עם מי שאני ומה שאני

1.א) התפילות בר"ה, יו"כ וסליחות.. זה תפילות חזקות כאלה וכולם במצב של כוונה..
ב) פסוקי דזמרה-זה השלב שכבר עבר מספיק זמן כדי להתחיל לעופף ולא מספיק כדי להתעורר חזרה...

2. א) לעבוד על העצלנות והתירוצים לעצמי
ב) להרחיב את הידע בתחום התורני

1 א) הלל וקבלת שבת. 3/4 שירים. וזה פשוט יפה. מנגינות עם עומק. מנגינות שמושכות אותי לעומק התפילה.
תפילות ימים נוראים גם באות בחשבון.
ב) לא יודעת לענות. אין תפילה שאני לא אוהבת..זה תלוי במצב רוח שלי.

2 א) מידת הכעס ומידת העצלנות והדחיינות. בע"ה שאצליח.
ב) מממ. לא רוצה לפתח ציפיות.

קבלת שבת.

שרים וזה וזה כיף. 

 

כן, חשבתי.

על מידות אורך ורוחב

1. א. מטבע הדברים התפילה ביוה"כ היא העטצמתית ביותר. אבל אם נדבר על טקסט שאני מתחבר אליו... אני מאוד אוהב את הבקשות שדוחפים בסוף ברכת היום בשבת או בחג - "קדשנו במצוותיך ותן חלקנו בטורתיך, שבענו מטובך ושמח נפשנו בישועתך וטהר ליבנו לעבדך באמת..." כל בקשה כאן היא מאוד עוצמתית ויש המון מה לכוון בה.
חו"מ, יש עוד כל מיני פנינים בתפילה שאני מעדיף שלא לפרט. הטקסט של תפילת עמידה כ"כ מכוון ואמיתי שכשיש את הפניות ואת הרצון... אפשר להגיע איתו וממנו להמון.

ב. קשה לי עם ולמלשינים, מסיבות ברורות. אני לא מצליח להבין את הטעם שבאירוך של פסוקי דזימרה, במקום להכין אותי לקראת התפילה, זה מדלדל את יכולות הריכוז שלי.

2. א. אני חושב שכח רצון.

1.

א) התפילות של הימים הנוראים. והכי הכי תפילת נעילה. למה? כי היא הכי מעוררת אותי, מנענעת קצת (ויש לה גם פיוטים נורא יפים). אה, גם סליחות. ושירת הבקשות אם זה נחשב

ב) לא עולה לי עכשיו, אבל יש כמה

 

2.

א) עצלנות. והתמכרות לכל מיני דברים

ב)להתחזק בתפילה. ולברר באמת את האמונה שלי מולו

אשכרה.