אבל... המטרה של היחיד השונה היא לשנות את הנורמל,

או לפחות שזו תהיה השאיפה שלו.

אם זו השאיפה שלו

הוא לא ישתנה ל'נורמלי'.

את השאלה בסוף לא ממש הבנתי,

או שפשוט אין לי כוח לחשוב.

אבל תודה רבה,

כי את מחזקת מאד

בס"ד

לאו דווקא

לא בטוח שהוא אוחז בדרך הנכונה

אבל זו אפשרות

שהתנשאות מצד הרוב לדחות

אבל הרוב הוא מתנשא

ולכן במקום לתת מקום ולהקשיב לשונות הוא ישר דוחף לתיקון

השאלה בסוף-

אולי עניין התיקון בנורמל הוא בגלל פחד

דברים חדשים ולא מוכרים נוטים להפחיד אנשים שאימצו קוי מחשבה

הם מעדיפים לחשוב שהשני משוגע

מאשר להאלץ לשנות את דפוסי המחשבה אליהם נולדו וגדלו

מחזקת?

|מופתע|

אם הוא חושב שהוא בדרך הנכונה כנראה שהוא שם.

אם הוא לא בטוח, שיתייעץ,

יש כמה מיוחדים שיודעים יותר מהשונה מה טוב

הרוב לאו דווקא מתנשא,

לפעמים הוא פשוט לא יודע. או סתם לא בוגר.

ואני חושבת שא צודקת. הפחד מפחיד את הנורמל,

אולי הוא פוחד שגם הוא ישתנה.

הוא לא יודע אם זה לטובה או לא, השינוי

אז הוא פוחד

כמו שכל אחד פוחד משינויים.

וכן, את מאד מחזקת

כי כשאתה נמצא באחד הצדדים שציינת

ואתה באמת אובד עצות,

ואז מגדירים לך מי אתה ומה אתה עושה

זה מחזק מאד.

בס"ד

גם הנורמל חושב שהוא צודק

מוח אנושי הוא דבר מוגבל

ויש אפשרות סבירה שאף אחד

לא היחיד ולא הנורמל מחזיק בדרך הנכונה

תחושת צדק לא מעידה על צדק בהכרח

אני חושבת שכשאתה מסרב לשמוע מה יש לאחרים לומר

ויש מכניס אותם לתקיית 'חריגים לתיקון'

אתה מתנשא

כי אתה יוצא מנקודת הנחה שאין לך מה ללמוד מהם

ושאתה הדוגמא המושלמת לאיך אדם צריך לחשוב ולהתנהל

התהיה העיקרית היא

אם זה יותר פחד יותר התנשאות או יותר בורות

או שאולי

זה נעשה במאין מנגנון אוטומטי שאפילו לא הוקדש זמן כדי לערער על הנכונות שלו

אה

אוקי

בשמחה אז

ובקשר לצדק-

אם בנאדם שטועה חושב שהוא צודק,

משהו בו מרגיש לא נכון ואמיתי.

ככה אני חושבת

(ואם אף אחד לא בדרך הנכונה בעולם,

אז מה ה' רוצה מאיתנו? שננחש?)

בס"ד

לא מחייב

הגיוני שיכולת התפיסה שלו מוגבלת

או שהנחות הבסיס שלו שגויות

זה לא חייב להעיד על משהו לא נכון

אולי אין דרך נכונה לגמרי

אולי יש עניין נכון בנורמל

אבל גם ביחיד

אבל את הטוב שמציע היחיד לא מקבלים

ואפילו מסרבים לשמוע

(יש הרבה דרכים לבחון את התורה)

שתדעי שהדברים עוד מסתובבים לי בראש כשאני מאפשרת את זה.

ואני עוד מחפשת איך להסביר את מה שאני חושבת.

אני רק רוצה להגיד שההגדרה של חריג היא לא רק שונה מהנורמל. כי לנורמל יש מצבי קצה [פעמון גאוס - הרוב הוא לא שווה, גם בו יש "דבשות" ו"מרודות" אבל בגדול - הוא רוב] וזה קצה שונה וטוב.

אבל יש קיצוניות שנכנסת לשולי הפעמון, ה"לא נורמלי". שם מוגדרים רק הקיצוניות הלא טובה.

ובכלל תודה לך!!

זוכרת את הנקודה הזאת שאנחנו דומות בה? אולי הנקודה שבזכותה אנחנו מתחברות?

אז זאת נקודה שלפעמים נעלמת לי בחיים. ואני כ"כ שמחה ואסירת תודה לך שאת מגלה אותה אצלי.

ואולי אני צריכה לכתוב לך מכתב. לא על גבי הפורום

בס"ד

זה טבע האדם. טבע שקיים בו כדי להגן עליו.

אם האדם היה נסחף אחרי כל שינוי שהוא היה רואה, הוא היה נשאר בלי כלום.

אין בדבר כדי לפגוע בקבלת השונה, וכיוון שקבלת השונה גם היא מתבססת בסופו שלדבר על המכנה המשותף שלי עם השונה (כולנו בני אדם, כולנו אחים, כולנו יהודים וכדו').

בעצם, אפשר להוסיף ולומר שקבלת השונה לא מחייבת את קבלת השוני. אני מוכן לבל אותך כפי שאתה, אבל אשמח אם תהיה יותר דומה אלי, ואפעל כדי שעם הזמן זה אכן מה שיקרה.

על השונה עצמו, החריג, שחושב שהוא צודק מוטלת האחריות והחובה להבין את טבע האדם הזה, ולהיות מוכן לדבוק בעמדתו גם במחיר הקשיים שיוערמו עליו. אין טעם להתמרמר על כך.

ממש אממ... מעמיקים?

יש בהם הרבה יופי. אני אוהבת.

מציף הרבה חומר למחשבה..

מכירה את הסיפור של ר' נחמן מברסלב - "תבואת השיגעון"? 

זה די דומה. ובמיוחד עם ההקבלה לחיים שלנו