זה... לא יודעת...
מחשבה קשה ותופסת.
כבר שבוע השאלה הזו מהדהדת ברקה
לדעתי זה המשפט המתאים לתחושה הזו
אבל לא הצלחתי להספיק אותו במחשבה ולהבין מה הוא רוצה ממני.
לא רוצה לדבר עליו כאן...
אבל
אני בן מלך שעשוי מאבנים טובות?

בס"ד
במקרה שלך סביר יותר שבת מלך
אבל כן
לא להתקטנן בנושאים רציניים
בס"ד
אבל כן
את בת מלך שעשויה מאבנים טובות
את שומעת?
אה?
אה
מכף רגל ועד ראש
מרגליות
|רציני לחלוטין|
היא אבן טובה.
יהלום גולמי שווה לא מעט
מעניין אם זה עובד
מעניין אם זה יעבוד

ישקפיץחייב דחוף.

הרבה התחיל כאן.
כתיבה ופריקה ודברים חדשים, אנשים חדשים
מסגרת שונה לתקשורת.
לילות קרים, שיחות ארוכות שעוברות בהרבה מקומות אבל בסוף משאירות טעם מר של אכזבה וכמיהה.
ציפיות, בלי מקור. פרשנות, רצונות ודמיונות.
נגמר מהר או לאט, אבל בעצם בכלל לא התחיל.
או לא נגמר באמת, עד שנגדע. ואז שוב, מבליח, מצפה-מתאכזב-שוקע, נשאר לבד.
ובסוף הכל חוזר לאותה הנקודה, אותה הכמיהה, אותו החוסר.
מה שמילא אך ייסר ובכל פעם היה בלב חצוי, רק הגביר את הרצון בכל פעם.
קוראים לזה בכל מיני שמות - בדידות, חוסר בחום ואהבה...
רכבת הרים של רגשות, חיים שלא ממשיכים בשום כיוון למשך תקופה ארוכה.
בכל פעם משהו אחר בא ומתחיל הכל מחדש.
אין סוף. בסוף זה רק אני.
שלום בנצי 👋)