בס"ד

[אגב- המים בחזקת הירהורים קטנים בלבד]

כשלא מאמינים בשום דבר

המציאות כולה בחזקת אשליה

כלומר

חייבים להניח לדברים מסוימים להיות אקסיומה

למרות שיש תמיד סכנה שנבחר בדברים הלא נכונים

וממילא נמצא שהגרסה שלנו לראיית המציאות מעוותת

אז עדיף לחיות במציאות מעורערת ללא בסיס

או בעולם שהגיוני שמבוסס על הנחות שגויות?

הרבה התחיל כאן.

כתיבה ופריקה ודברים חדשים, אנשים חדשים

מסגרת שונה לתקשורת.

לילות קרים, שיחות ארוכות שעוברות בהרבה מקומות אבל בסוף משאירות טעם מר של אכזבה וכמיהה.

ציפיות, בלי מקור. פרשנות, רצונות ודמיונות.

נגמר מהר או לאט, אבל בעצם בכלל לא התחיל.

או לא נגמר באמת, עד שנגדע. ואז שוב, מבליח, מצפה-מתאכזב-שוקע, נשאר לבד.

ובסוף הכל חוזר לאותה הנקודה, אותה הכמיהה, אותו החוסר.

מה שמילא אך ייסר ובכל פעם היה בלב חצוי, רק הגביר את הרצון בכל פעם.

קוראים לזה בכל מיני שמות - בדידות, חוסר בחום ואהבה...

רכבת הרים של רגשות, חיים שלא ממשיכים בשום כיוון למשך תקופה ארוכה.

בכל פעם משהו אחר בא ומתחיל הכל מחדש.

אין סוף. בסוף זה רק אני.

חורף בריא לכולם

אתם אולי מכירים את המנהלים של פורום ישל"צ? אני רוצה להכנס אליו והוא נעול