אסור
פשוט אסור
לבכות
אסור
פשוט אסור
לבכות
מותר וצריך
זה משחרר
באמת

בכי מעיד על
חולשה
חוסר יציבות
איבוד שליטה
איבוד אחריות
קושי
איבוד סמכות
זעקה לעזרה
אכזבה מאנשים שסומכים עליך
נפילה
בכי רק מעיד על פורקן
כשהקושי כבר עולה על גדותיו
ואי אפשר יותר לכלוא אותו בפנים
אז הוא מתפרץ החוצה
בצורת דמעות.
אסגור להתפרק
אסור להראות שיש קושי
ולכן אסור גם לבכות
אחר כך נבנים בחזרה בצורה טובה יותר.
ואת באמת חושבת שאסור להראות שיש קושי?
טיוח
אף פעם לא הועיל לאף אחד.
במיוחד לא
הכחשה עצמית.
וכן
אדם שמצפים ממנו
וסומכים עליו
ורואים אותו כמושלם
אסור שיראה שיש קושי
אסור לו לנפץ את התקוות של כולם.
זה בהחלט קשה להיות אדם כזה![]()
אולי שיסביר למי שמצפה ממנו
וסומך עליו
ורואה אותו כמושלם -
שהוא בסך הכל בן אדם
ולא מלאך
וככזה,
הוא חייב לחוות קושי לפעמים
וגם לעשות טעויות.
(זה אנושי
ולגיטימי)
אבל בינינו זה לא ככה
והוא לא מסוגל
לעשות להם את זה
לא משנה כמה יורידו ממנו
הוא לעולם לא יכול להתפרק מולם
או מול אחרים.
כי אז הוא ירגיש פחות שווה-ערך?
כי הוא ירגיש שאכזב אותם
שברגע שיורד ממנו ,
עולה אליהם .
והם לא יעמדו בזה
זה כבר אשמה
קשה להתמודד עם הרגשה כזו.
ובכל זאת
אולי יעזור לך להיזכר
שה' לא נותן לאדם ניסיון שהוא לא יכול לעמוד בו
ואם יש לך קושי -
סימן שיש לך גם את הכוחות להתמודד איתו
כנ"ל עליהם
ו.. באמת
תרפי קצת
תזכרי שאת לא מושלמת ולא אמורה להיות כזאת.
אני בטוחה שאחרי זה כל הקשיים יראו קלים יותר
בהצלחה
מקווה שעזרתי![]()
מעניין אם זה עובד
מעניין אם זה יעבוד

ישקפיץחייב דחוף.

הרבה התחיל כאן.
כתיבה ופריקה ודברים חדשים, אנשים חדשים
מסגרת שונה לתקשורת.
לילות קרים, שיחות ארוכות שעוברות בהרבה מקומות אבל בסוף משאירות טעם מר של אכזבה וכמיהה.
ציפיות, בלי מקור. פרשנות, רצונות ודמיונות.
נגמר מהר או לאט, אבל בעצם בכלל לא התחיל.
או לא נגמר באמת, עד שנגדע. ואז שוב, מבליח, מצפה-מתאכזב-שוקע, נשאר לבד.
ובסוף הכל חוזר לאותה הנקודה, אותה הכמיהה, אותו החוסר.
מה שמילא אך ייסר ובכל פעם היה בלב חצוי, רק הגביר את הרצון בכל פעם.
קוראים לזה בכל מיני שמות - בדידות, חוסר בחום ואהבה...
רכבת הרים של רגשות, חיים שלא ממשיכים בשום כיוון למשך תקופה ארוכה.
בכל פעם משהו אחר בא ומתחיל הכל מחדש.
אין סוף. בסוף זה רק אני.
שלום בנצי 👋)