של רה"י, ברמה גבוהה זה מ ת י ש.
(והיה מאוד נחמד אם זה היה כתוב ברור יותר. המון עבודה על המסביב)
מצד שני, אני לומד הרבה.
של רה"י, ברמה גבוהה זה מ ת י ש.
(והיה מאוד נחמד אם זה היה כתוב ברור יותר. המון עבודה על המסביב)
מצד שני, אני לומד הרבה.
יעליותר מתיש לכתוב סיפור של 500 מילים ברמה גבוהה עם מסר מדוייק
ואז לערוך אותו לעצמי על פי הנחיות
ואז שוב
יותר מתיש זה לכתוב כתוביות לסרט ביידיש
כשאני לא יודעת יידיש
ויש לי רק תרגום לא מחולק
ואני צריכה להתאים
מה שאתה עושה זה עוד פסדר
רק עם כתוביות בצרפתית 
![]()
![]()
יעלאני תמיד התחמקתי מזה באלגנטיות
רק את יודעת להסתדר עם מבוגרים.
(נתקעתי בוקר שלם בחדר כי מרים ישבה ממש בכניסה!!)
יעלאחרונה
מעניין אם זה עובד
מעניין אם זה יעבוד

ישקפיץחייב דחוף.

הרבה התחיל כאן.
כתיבה ופריקה ודברים חדשים, אנשים חדשים
מסגרת שונה לתקשורת.
לילות קרים, שיחות ארוכות שעוברות בהרבה מקומות אבל בסוף משאירות טעם מר של אכזבה וכמיהה.
ציפיות, בלי מקור. פרשנות, רצונות ודמיונות.
נגמר מהר או לאט, אבל בעצם בכלל לא התחיל.
או לא נגמר באמת, עד שנגדע. ואז שוב, מבליח, מצפה-מתאכזב-שוקע, נשאר לבד.
ובסוף הכל חוזר לאותה הנקודה, אותה הכמיהה, אותו החוסר.
מה שמילא אך ייסר ובכל פעם היה בלב חצוי, רק הגביר את הרצון בכל פעם.
קוראים לזה בכל מיני שמות - בדידות, חוסר בחום ואהבה...
רכבת הרים של רגשות, חיים שלא ממשיכים בשום כיוון למשך תקופה ארוכה.
בכל פעם משהו אחר בא ומתחיל הכל מחדש.
אין סוף. בסוף זה רק אני.
שלום בנצי 👋)